טיול לניו זילנד – רקע

קצת לפני הקורונה, מאמצע נובמבר עד אמצע דצמבר 2019, יצא לי לטוס לחמישה שבועות לניו זילנד.

למה טיול מאורגן, ועוד כזה מקומי?

ניו זילנד היא מדינה שמאוד נוח לטייל בה לבד – התושבים כמובן דוברי אנגלית (גם אם המבטא והסלנג שלהם פחות מוכרים לנו מהאנגלית הבריטית או האמריקנית), ובמדינה יש המון רצון והכנה לתיירות – החל מהתשתיות וכלה בתושבים שמאוד ידידותיים למבקרים במדינה.

ישנם בהחלט מצבים שבהם קל ונוח יותר לתכנן את הטיול לבד. למשל מי שאוהב לטייל בקצב שלו, לתכנן לבד הכל (או פשוט לזרום בטיול לא מתוכנן אלא איך שמתגלגל בשטח) פחות יהנה מטיול מאורגן. גם תרמילאים שמעוניינים לעשות את הטרקים הידועים של ניו זילנד יוכלו לתכנן אותם בצורה יותר יעילה לבד – בין השאר כי היציאה לטרקים לא פעם תלויה במזג אוויר מתאים, ומזג האוויר של ניו זילנד הוא הפכפך לכל אורך השנה ולכן אי אפשר לצפות מראש מתי הם יהיו זמינים, וטיול מאורגן הוא מאוד קשיח בלו״ז שלו.

מצד שני, עבור מי שלא אוהב לתכנן ולחקור, ו / או מי שלא אוהב לנהוג בעצמו – טיול מאורגן הוא ברכה מאוד גדולה. נושא הנהיגה הוא קריטי ספציפית בניו זילנד כי הנהיגה נעשית בצד ההפוך של הכביש שאליו אנחנו לא רגילים, ולא פעם הכבישים הם הרריים וצרים (ולעיתים קרובות גשומים) לכן היא יכולה להיות קשה יותר עבור הנהגים שלא רגילים לתנאים האלו.

יש כמובן טיולים מאורגנים מישראל, אבל ממה שהתרשמתי – מדובר על טיולים קצרים שבהם בעיקר ״רצים״ מנקודה לנקודה ולא מטיילים ברוגע. טיול לדוגמא שראיתי באחת החברות הרציניות יותר היה טיול של 23 ימים שכלל גם את הטיסות הלוך וחזור מהארץ, עצירה ללילה בהונג קונג בשני הכיוונים, וֿכמה ימים של ביקור באוסטרליה – כשאני טיילתי 28 ימים רק בניו זילנד (לא כולל טיסות, הונג קונג, או אוסטרליה), וגם אז הרגשתי שהטיול לא היה ממצה אלא רק ״טעימה״ מהאתרים השונים. לכן הבחירה בטיול מקומי נשמעה לי טובה.

איך בחרתי טיול מאורגן?

בתחילת שנות ה 2000 גרתי בארה"ב, ויום אחד חברה ישראלית צעירה ורווקה כמוני סיפרה לי שהיא יצאה לטיול מאורגן בכל מיני פארקים בדרום מערב ארה"ב בחברה שמיועדת לצעירים בגופם ונפשם שמעוניינים בטיול שהוא יותר זול ובאוריינטציה של תרמילאות. ישנים בטיול הזה לרוב בשקי שינה על האוטובוס עצמו או באתרי קמפינג, מבשלים יחד על גזיות את רוב הארוחות – ובמהלך היום יורדים מהאוטובוס ומטיילים באופן עצמאי (לבד או עם חברים שיצרתם במהלך הטיול) בפארק שהגעתם אליו.

שנה שנתיים אחר כך הצטרפתי לטיול כזה של החברה עם הרבה חששות מהסגנון – והתאהבתי. כנראה שיום אחד אכתוב קצת גם על טיולים הללו, אבל אפשר להגיד שהצטרפתי לעוד כמה טיולים כאלו של החברה במשך השנים – האחרון שבהם היה בשנת 2014 והיה טיול חוצה ארה"ב הלוך וחזור.

באותו טיול התכנסנו בערב בנקודת היציאה של הטיול בניו יורק, וכשהגעתי לשם עם עוד כמה מטיילןות התחיל להסתובב בינינו בחור עם מבטא מוזר שהתחיל לקבל את פנינו בזמן שהמדריך שפגשנו בהתחלה התחיל לרשום אותנו ולהעמיס את התיקים שלנו על האוטובוס. הייתי בטוחה שהבחור שקיבל את פנינו היה המדריך השני של הקבוצה, וכן התפלאתי פתאום לראות מישהו אחר מתיישב במושב הנהג של האוטובוס, ופניתי לבחור בשאלה מה בדיוק קורה פה והאם אולי זכינו לטיול שיש בו שלושה מדריכים במקום שניים?

מסתבר שבעצם היה מדובר על אחד המטיילים ולא על מדריך – אלא בחור מניו זילנד שבעצם עבד בתור מדריך תיירים ״בבית״, ולכן סיגל לעצמו התנהגות כזו של מדריך כשהוא פוגש אנשים חדשים, במיוחד בקבוצה גדולה או בטיול. הוא סיפר לכולנו שהחברה שבה הוא עובד נקראת Flying Kiwi – והיא פועלת פחות או יותר כמו החברה שבה כולנו נסענו.

לכן כשרציתי לטייל בניו זילנד – חשבתי מיד על החברה הזו כאופציה, וכשראיתי שהמסלול והמחיר נשמעים לי טוב, מיד נרשמתי. חשוב לציין שישנן חברות שונות שפועלות בניו זילנד באופן דומה, רק עם שוני בפרטים שונים בטיול – החל מהמסלול, דרך הלינה (בין אם שינה באוהלים או בחדרים פשוטים שזמינים לרוב באתרי קמפינג) וכלה במחיר וכמות הארוחות שמספקת כל חברה.

לא חשבתי הרבה על הבחירה כי מה שהרשים אותי קודם כל היה שירות הלקוחות המדהים של החברה. מכיוון שהזמן בניו זילנד הוא 11 שעות לפני זמן ישראל – היום והלילה שלנו הפוך מזה שלהם ורוב הקשר שלי מולם התנהל באימיילים, במיוחד כשנרשמתי לטיול כמה חודשים מראש. אבל כן שמתי לב לכך שתמיד קיבלתי תשובה בערב של אותו היום שבו כתבתי את המייל ותמיד סביב השעה 8 – 9 בבוקר של ניו זילנד. הרושם שלי היה שיש מישהו (או מישהי) שהדבר הראשון שהוא עושה על הבוקר זה לבדוק אימיילים מלקוחות ולטפל בהם בהקדם.

מעבר לזה, המעקב אחרי הפרטים הקטנים נעשתה על ידם. אני למשל הזמנתי את הטיול כמה חודשים מראש, ובאותה תקופה לא היה צורך להוציא ויזה לניו זילנד. אבל מסתבר שבאוקטובר 2019 (חודש לפני הטיול שלי) ניו שילנד החליטה לחייב את כל הנכנסים אליה בויזה אלקטרונית – והחברה מייד שלחה אימייל לכל המטיילים עם הודעה על הדרישה החדשה כדי לוודא שנוכל להוציא את הויזה הזו מראש. דוגמא נוספת היא שהחברה למשל המליצה על אכסניה באיזור נקודת האיסוף של הטיול – אבל כשהנקודה השתנתה כי נעשו שיפוצים באיזור של הנקודה המקורית, הם כמובן הודיעו לנו והמליצו על אכסניה קרובה יותר למקום.

השירות היה כמובן מעולה גם במהלך הטיול עצמו – המדריכים נבחרו על סמך הניסיון שלהם והיכולת הגבוהה שלהם בעבודה מול אנשים. חלק מהמדריכים שעבדנו מולם היו חדשים יחסית בתפקיד וזה היה המחזור הראשון או השני שלהם בחברה, ועדיין הם היו מעולים. מעבר לזה, הבנתי שהחברה בוחנת לא רק את המדריכים עצמם אלא גם את שיתוף הפעולה ביניהם, ומצוותים את אלו שעובדים טוב יחד.

ומה שהכי חשוב הוא תכנון המסלול – רואים שהוא תוכנן על סמך המון שנות ניסיון ופידבק של לקוחות, והם עדיין ממשיכים לחפש את הפידבק הזה כדי לראות האם יכול להיות שיש עדיין מקום לשיפור המסלול ולדגשים שונים בו. עקרונית יש לחברה מסלול סיבובי כולל בשני האיים של ניו זילנד – ואפשר להצטרף אליו בנקודות שונות לפי הזמינות של המטיילים, ולהצטרף לחלקים ממנו. אמנם החברה משווקת מסלולים חלקיים "רשמיים" שהם כנראה הפופולריים ביותר (למשל טיול סיבובי באי אחד), אבל אפשר כנראה לתאם מול החברה מסלולים חלופיים לפי הרצון. ובינינו – המדריכים היו מוכנים באופן לא רשמי גם לתת טיפים לאלו שהמשיכו לטייל עצמאית אחרי הטיול .

מעבר לזה, החברה מנסה להעניק חוויה כמה שיותר כוללת של ניו זילנד. מעבר למסלולי הליכה, ישנם גם מסלולי רכיבה על אופניים על בסיס יומיומי כי החברה יודעת שרבים מהמטיילים נהנים מכך – ואפשר לשכור גם אופניים מהחברה כדי לטייל כך. אבל מה שחשוב זו האופציה להוסיף לטיול פעילויות אתגריות יותר למי שמעוניין בכך, בעיקר כי ניו זילנד ידועה כבירת הפעילויות האתגריות האלו (ולמשל בה הומצאו קפיצות הבאנג'י). החברה שולחת מראש את רשימת הפעילויות האפשריות (והמחירים שלהן) שכוללת מגוון מאוד רחב של פעילויות – החל מפעילויות אתגריות באמת כמו צניחה חופשית, קפיצות באנג'י, או קפיצה בעזרת נדנדה מעל עמקים שונים – וכלה בשחייה עם דולפינים ידידותיים, שייט או טיסה לצפיה בלוויתנים בים. כמובן שמדובר על ספקים רציניים שהחברה בדקה מראש, ולא פעם גילינו שגם המחיר שקיבלנו היה זול קצת יותר מזה של מטייל שהיה מגיע אל החברה עצמאית.

חשוב לציין שלא מדובר רק על פעילונות ״מסוכנות״, אלא שיש גם פעילויות פופולריות אחרות. למשל סיורים באתרים שבהם הוסרטו סצנות משר הטבעות הם מאוד פופולריים ויש אפשרויות להצטרף אליהם בנקודות שונות בטיול. בנוסף, יש כמה נקודות שבהן אפשר להצטרף לביקור בכפר מאורי (האוכלוסיה המקורית של האי) לחוויה תרבותית שכוללת בסופה ארוחת ערב מסורתית.

למה כן חשוב לשים לב?

עבורי אישית היה פער מסויים שחשוב לי לכתוב עליו. בגדול הרגשתי שהטיולים בארה"ב התאימו יותר למגוון רחב של אוכלוסיות עם מגוון רחב של יכולת גופנית ולא הרגשתי באף טיול חוסר התאמה או חוסר יכולת לטייל באף אתר בגלל כושר גופני נמוך יחסית (ולא פעם היו מטיילת או שניים שהלכו בקצב דומה). אבל כבר מהמסלול הראשון הרגשתי שהטיול בניו זילנד היה הרבה יותר מכוון לאנשים ברמת כושר גבוהה יותר משלי. חשוב לי לציין שהיו מטיילים אחרים (שלא מהקבוצה) במסלולים השונים שהלכו בקצב דומה לזה שלי ושרמת המסלולים לא היתה קשה מידי בשבילי – אלא שהמטיילים האחרים בקבוצה היו מהירים משמעותית ממני, ולא פעם הזמן שהוקצב לנו למסלולים השונים היה קצר מידי עבורי. קצב ההליכה שלי כנראה נתפס ככזה חריג שהגעתי למצב שבו אחת המטיילות בקבוצה היתה כל כך מודאגת מקצב ההליכה שלי שהיא הלכה ושוחחה עם המדריכים לגבי זה, ולדעתי זה הוביל לדאגה גם מצידם ברמה שבימים הראשונים לטיול מאוד חששתי שאתבקש לוותר מקומי בטיול.

ייתכן שהדאגה לא היתה מוצדקת כי בסופו של דבר סיימתי את הטיול כמתוכנן, ומאוד נהניתי ממנו. יצא לי גם לשוחח לקראת סוף הטיול עם המדריך שהכרתי בארה"ב, והוא אמר שייתכן מאוד שהמדריך של הקבוצה באותו חלק מהמסלול היה מודאג ממקום שבו הוא חשב שלא אהנה אם לא אספיק את המסלולים. אבל בדיעבד אני חושבת שאולי הייתי צריכה להתייעץ עם החברה בכלל או עם המדריך שהכרתי בפרט עד כמה הטיול מתאים לי.

חשוב לי לכתוב שאין כאן דיס המלצה על החברה, אלא עניין של העדפה אישית שקשורה אלי ספציפית, וגם למטיילים אחרים היו מצבים שבהם הציפיות שלהם היו שונות משמעותית ממה שקרה ״בשטח״.

דוגמא לכך היתה מטיילת ספרדית בשם לידיה, שנרשמה לטיול על סמך מידע שהיא קיבלה מסוכנות נסיעות כזו או אחרת – אבל ״בשטח״ היו כמה היבטים שמאוד הפריעו לה. היא אמנם הרגישה טוב עם רמת המסלולים – אבל הרגישה שדווקא מסלולי האופניים והפעילויות הנוספות פגמו בהנאה שלה כי לדעתה הם באו על חשבון הזמן או אפילו הזמינות של הטיולים הרגליים, ועל העובדה שכדי להנות מרכיבה על אופניים מידי פעם היא היתה נאלצת להשכיר אופניים מהחברה למשך כל הטיול שלה ולא עם בסיס יומי לפי הרצון שלה. היא גם הרגישה לא פעם שהמדריכים היו עסוקים מידי ב"לשווק פעילויות" שונות ופחות בטיול עצמו, ושהמסלול של הטיול הכולל הושפע מידי מהרצון לאפשר פעילויות מאתגרות ולכן סטינו מהמסלול שהיה מוביל למקומות הכי יפים, ולא פעם הקדשנו יותר מידי זמן כדי לבלות במקומות שבהם יש פעילויות בתשלום נוסף על חשבון מסלולי הליכה.

רכיב נוסף שהפריע ללידיה היו סידורי השינה. עקרונית הטיול מתוכנן לכך שהלינה תהיה ברובה אוהלים (מלבד לילות שבילינו בערים שבהן ישנו באכסניות), והחברה מחלקת את המטיילים לזוגות שישנים באוהלים שמיועדים רשמית לשלושה מטיילים. מי שרוצה באמת להתפנק (או להמנע מלישון עם הנחרן התורן) יכול לשלם קצת יותר כדי לישון לבד באוהל. אני בחרתי לישון כך, וזה אכן היה פינוק למרות שזה דרש ממני לבנות ולפרק את האוהל לבד.

אבל חלק מהפרסום של החברה היה שמידי פעם אפשר יהיה להשתדרג לחדר בסיסי באתרי הקמפינג שבהם לרוב ישנו באוהלים. מדובר היה על משהו שאמור היה להיות משהו שקורה אולי פעמיים שלוש במהלך הטיול – כי מדובר על משהו בעלות נוספת. לידיה משום מה קיבלה את הרושם שתהיה לה זמינות גבוהה של חדרים כאלו בעלות סימלית – והתאכזבה לגלות שחדרים פרטיים עלו לא מעט, ולמרות שחדרים משותפים עלו מחיר סביר יותר, לידיה היתה רגישה לרעשים ולכן היתה מוגבלת במי שהיא היתה מוכנה לישון איתו בחדר (נשים שלא נוחרות), ומאותם אנשים בודדים לא פעם הם העדיפו לוותר על חדר בגלל העלות.

לכן חשוב מאוד לתאם ציפיות מראש אם זו הפעם הראשונה שאתם נוסעים על חברה כלשהי, במיוחד אם מדובר על חברה מחו״ל שהסגנון שלה יהיה מן הסתם שונה מזה של חברת טיולים מאורגנים ישראלית.