היום האחרון באוקלנד

מנקודת ההורדה של הטיול היתה לי הליכה של קילומטר וקצת לאכסניה שהזמנתי ללילה (העדפתי להשאר עוד לילה בניו זילנד כדי לא לפספס את הטיסה במקרה של תקלות). בעקרון האכסניה היתה אמורה להיות קרובה לנקודת האיסוף וההורדה – אבל ממש כמה ימים אחרי שהזמנתי בה מקום לפני ואחרי הטיול, קיבלנו הודעה מחברת הטיולים שהמיקום של נקודת האיסוף השתנה, כנראה כי בדיוק נערכו בו שיפוצים.

כשיצרתי קשר עם חברת הטיולים מי שענתה לי אמרה שזה לא ממש רחוק, כולה ק״מ וקצת ברגל – ולכן לא שיניתי את ההזמנה. אבל בבוקר שבו הייתי אמורה לצאת לטיול יצא לי לשוחח עם פקידת הקבלה לגבי איך להגיע לנקודת האיסוף – והיא נבהלה ואמרה שזה רחוק מידי בשבילי במיוחד עם מזוודות ושאר תיקים, והמליצה לי לקחת מונית.

הפעם בחזור החלטתי ברוח הטיול האתגרי ללכת את המרחק ברגל, ורוב הדרך לא היתה מי יודע מה קשה – למרות שהלכתי כנראה יחסית לאט. היתה רק עליה אחת לקראת סוף הדרך שהיתה ממש תלולה וקשה ועצרתי לנוח בה כמה פעמים – וב״זכותה״ הגעתי לאכסניה קצת מיוזעת.

הפקיד בקבלה אמר לי שהחדר שלי עדיין לא מוכן כי השעה היתה בערך עשר בבוקר, אבל הציע לי להתקלח, לאכסן את התיק בחדר שמיועד לכך – ואז לצאת ולטייל בעיר, ואקבל את החדר כשאחזור.

לא היה לי ממש כוח להתחיל ולחקור לאן לצאת, והחלטתי שוב לשוט לעבר waiheke. ביקרתי בכמה חופים שלא הייתי בהם קודם – כשאחד מהם להפתעתי היה חוף נודיסטים. למרות שאני רוצה לציין שכדי להגיע לאיזור הנודיסטי של החוף הייתי צריכה לעבור דרך איזור שיש בו לא מעט סלעים, כך שחוף היה יחסית דיסקרטי.

בשלב מסויים התעייפתי – בין השאר כי הייתי כבר עיפפה מהטיול ומההליכה עם התיק על הגב מוקדם יותר, מזג האוויר כבר התחיל להיות חם, והחוף נראה עמוס יותר משמעותית ממה שהחופים היו כשביקרתי באי לפני הטיול. החלטתי לחזור לעיירה המרכזית של האי (Onoroa) ושם אכלתי צהרים במסעדת המבורגרים שמאוד אהבתי בביקור הראשון בשם Too Fat Buns (משחק מילים על המילים ״לחמניה״ ו״ישבן״).

חזרתי לעיר בשעות אחר הצהרים, ואחרי מנוחה קצרה בחדר החלטתי ללכת שוב לכיוון ה Sky Tower – בפעם הקודמת ביקרתי בו בשעות אחר הצהרים המוקדמות, והפעם רציתי להיות שם בשקיעה ואחריה – ואכן היה שווה לעשות את זה.

אחרי הטיול הזה חזרתי לאכסניה דרך מרכז העיר, וראיתי לא מעט קישוטים והכנות לכריסטמס.

בבוקר לאחר מכן יצאתי יחסית מוקדם לאכול ארוחת בוקר, אבל בסופו של דבר לא הצלחתי למצוא מקום טוב לאכול בו, ומצאתי את עצמי אוכלת ארוחת בוקר במקדונלדס, ואז קופצת לסטראבאקס לקפה ומאפה ששניהם התבררו כמתוקים מידי.

חזרתי לאכסניה, סיימתי לארוז ולהתארגן לטיסה – ומשם הלכתי לעבר תחנת ה Skybus, ואחרי נסיעה קצה מהצפוי לשדה התעופה – ביליתי בו לא מעט זמן בלאכול צהרים ובלהסתובב בדיוטי פרי, כולל קניה של לא מעט שוקולדים שמיוחדים לניו זילנד (וכנראה גם לאוסטרליה).

הטיסה הביתה עברה בקלות ובשלום, והגיעה בזמן אי שם בשבת בבוקר.