האם יש משהו שהייתי רוצה לדעת?

בבלוג של מוטי גיליתי שבוורדפרס יש בחודש ינואר יוזמה לכתיבה של רשומה ביום על נושא מסוים – והשאלה שקיבלתי היום היתה ״האם יש משהו שהייתי רוצה לדעת איך לעשות״?

כפי שאפשר להבין מכמה מהפוסטים שכתבתי בעבר (כמו למשל הפוסט הזה) – אני לא בדיוק טיפוס אתלטי, ולא פעם זה קצת מסבך אותי בטיולים שונים (למשל בתחילת הטיול שלי בניו זילנד).

כך שבאופן טבעי הייתי רוצה להיות בכושר גופני גבוה יותר, אבל זה לא משהו שהוא בהכרח ״משהו לדעת״. אם כבר, אני מודה שיש שני סוגי ספורט שתמיד הקסימו אותי מאז שהייתי ילדה: התעמלות קרקע ומכשירים, והתעמלות אומנותית. אני מניחה שחלק גדול מהקסם שלהם נבע מכך שבניגוד לסוגי ספורט אחרים (כמו ריצה או שחיה) שיכולתי לעשות בצורה גרועה – ההישג הכי גדול שלי בתחום אי פעם היה כשהצלחתי ללמוד איך לעשות גילגול קדימה, וגם זה אחרי שכל שאר הבנות בכיתה ידעו כבר לעשות גם גילגול אחורי. כישורים מתקדמים כמו לעלות או לרדת מהמתח, קפיצה מעל הארגז, או דברים ממש מתקדמים כמו עמידת ידיים היו מבחינתי פנטזיה שידעתי שלעולם לא תתגשם.

כך שאני הייתי שמחה לדעת איך לבצע את כל התרגילים האלו, אפילו באופן בסיסי בלבד.

ויש עוד משהו שהייתי רוצה לדעת לעשות – שגם יכולתי ללמוד אותו, והוא לנגן בכלי נגינה כזה או אחר.

בכיתה א׳ הייתי בחוג קסילופון כמו רבות מהחברות של, ואני חושבת שבסוף החוג איכשהו עברתי בהצעת המורה ללמוד פסנתר – אני לא יודעת אם היה מדובר על הצעה אישית עבורי כי נראה היה שנהניתי לנגן או משהו שהיא המליצה לכולם (שזו הנחה סבירה יותר).

אני מניחה שבהתחלה התלהבתי, במיוחד כשכנראה היו לי אי אלו יכולות מוזיקליות. אבל בדיעבד לא פעם המשכתי לנגן לא כי אני מאוד רציתי – אלא כי להורים שלי, ובמיוחד לאבא שלי, זה היה חשוב. אבא שלי בתור ילד חלם לנגן בפסתר – אבל בגלל שהוא לא יכול היה להגשים את החלום הזה בעצמו, במובן מסוים הוא כנראה ניסה להגשים אותו בעצמי.

חלק גדול מהבעיה נבע כנראה מהעובדה שלא ממש התחברתי למוזיקה קלאסית. כשהייתי ילדה בשלבים הראשונים של הלימוד זה כנראה פחות היה גורם מפריע, אבל עם הגיל זה התחיל להיות גורם משמעותי. במובן מסוים היה לי מזל שבגיל 11.5 עברנו לארה״ב, ושם ההורים שלי רשמו אותי לשיעורי פסנתר במרכז הקהילתי המקומי ולא רק שהיתה לי שם מורה מקסימה – אלא גם במקביל לשיעורים האישיים למדנו גם ״תיאוריה״ במסגרת קבוצתית, ואני זוכרת שהמורה שלנו היה גם נגן גיטרה מה שנשמע לי מאוד מגניב.

אבל אז חזרנו לארץ, אני חזרתי למורה הקודמת שלי – וזה היה אסון. אני זוכרת שהייתי שונאת ללכת אליה, ולכן הייתי מתעכבת לא פעם בדרך ומדיעה באיחור. למורה מן הסתם היה נמאס מהאיחורים שלי – והיא החליטה ״להעניש״ אותי בצורה מקורית: לפני לרוב היו אח ואחות שלמדו בשיעור אחד, והיא היתה פשוט ממשיכה את השיעור שלהם על חשבון השיעור שלי. מי מהם שהיה השני שניגן המשיך לעבוד איתה עד שאני נגעתי, והיא היתה מפסיקה את השיעור רק כשהיא מיצתה את היצירה שעליה הם עבדו כשהגעתי. מצד שני, כשהגיע/ה התלמיד/ה אחרי – היא היתה מיד קוטעת אותי ומסיימת את השיעור.

לדעתי היו לא מעט שיעורים שבהם למדתי לכל היותר חמש עד עשר דקות מתוך החצי שעה שההורים שלי שילמו עליה. אני מודה שכמבוגרת פשוט לא ברור לי למה היא בכלל התחילה עם השיטה הזו כדי ללמד אותי לקח במקום פשוט לשוחח עם ההורים שלי, ועוד פחות ברור לי למה היא המשיכה איתה כשהיה ברור שהיא לא עובדת. אם עד כדי כך נמאסתי עליה – לא ברור לי למה היא פשוט לא הודיעה להורים שלי שכבר לא מתאים לה ללמד אותי. אולי היא פשוט היתה מאוד זקוקה לתשלום על השיעורים ונאלצה לחרוק שיניים ולסבול.

אני כנערה פחדתי לדווח על המצב להורים שלי, למרות שהוא מאוד הכעיס אותי – כי חששתי שהם יכעסו עלי ויאשימו אותי במקום לטפל במצב מול המורה. וכמבוגרת ברור לי למה הם היו קודם כל מוודאים שאני מגיעה בזמן לשיעורים, אבל אני מאוד מקווה שהם יהו תופסים גם כמה מילים עם המורה על זה שלא מקובל עליהם שהיא ממשיכה ללמד תלמידים אחרים אחרי שאני מגיעה (גם אם זה באיחור).

בסופו של דבר הפסקתי ללמוד פסנתר אחרי שנה אחת עם המורה הזו אחרי שחזרנו מארה״ב, ומאז לא ממש למדתי בצורה מסודרת – וחבל לי. במיוחד כשבהסתכלות אחורנית יכול להיות שהייתי נהנית ללמוד עם מורה אחרת – או פשוט ללמוד לנגן בכלי נגינה אחר כמו למשל גיטרה שבה יכולתי לנגד מוזיקה מהסוג שהייתי מקשיבה אליה ולא מוזיקה קלאסית ששיעממה אותי.

2 תגובות

  1. motior הגיב:

    גם אני הייתי רוצה לדעת לנגן, אבל ממש אין לי חוש מוזיקלי…
    חבל על כל התסכולים האלה

    Liked by 1 person

    1. adiad הגיב:

      זה פחות תסכול אלא יותר חלום 🙂

      אהבתי

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s