מה מצחיק אותי?

כחלק מפרוייקט Bloganuary בוורדפרס (שבו כותבים רשומה ביום כתשובה לשאלה מסויימת), נשאלנו מה מצחיק אותנו.

כשאני חושבת על קומדיות, אלו לרוב קומדיות טלוויזיוניות או סרטים שמוגדרים כקומדיות. אבל רבות מתוכניות הטלוויזיה שאמורות להיות משעשעות הן לא בהכרח כאלו מבחינתי. אני אמורה להיות חלק מהדור שחשב ש״סיינפלד״ ו״חברים״ הן שיא השיאים מבחינת יכולת קומדית טלוויזיונית, אבל שתי התוכניות האלו לרוב נראו לי סתמיות, ובמקרה הפחות טוב היו מציקות ומעצבנות.

מצד שני, אהבתי את העונות הראשונות של הסדרה ״סברי מרנן״, למרות שדי ברור לעין שמדובר על קומדיה די נחותה עם הבדיחות הכי רדודות שאפשר על מנהגי עדות פה בארץ. כנראה שמידי פעם כיף לצחוק בלי שאצטרך לאמץ את המוח.

בהקשר הזה, שתי העונות הראשונות של התוכנית ״קופה ראשית״ היו קומדיה מעולה לדעתי, אבל העונה השלישית כבר הפכה להיות מתאמצת מידי ומודעת מידי לעצמה ולכן הקצינה את כל המצבים המשעשעים כבר מעבר לגבול הטעם הטוב, ואני לא בטוחה שאצפה בכלל בעונה הרביעית.

אבל אם מדברים על תוכניות משעשעות – יש את ״בואו לאכול איתי״ שממש כמו ״קופה ראשית״ גם היא בהפקת ״כאן״ (ערוץ 11). אמנם מדובר על תוכניות ריאליטי (שבה המשתתפים מארחים את האחרים לארוחה בבישול ביתי והם נותנים לו ציונים), אבל לא פעם המשתתפים והסיטואציות שנוצרות בה משעשעים למדי בפני עצמם (במיוחד עם הקריינות המשעשעת של שי אביבי). אמנם העונות הקדומו תשל התוכנית כבר הורדו על ידי העאוץ מיוטיוב, אבל אם תצליחו אי פעם לצפות בפרקים שבהם השתתף ״דאנסי גדי״ – יש לי רושם שלא תשכחו את הדמות.

כמובןם שיש גם קומיקאים שמצליחים לשעשע אותי – כמו למשל הקומיקאי הבריטי הקלאסי ״מיסטר בין״ שאפילו הופיע באירוע הפתיחה של האולימפיאדה בלונדון.

ביום יום אני לא פעם נהנית מהחתולים שלי ,שלפעמים חוטפים קריזות ומתנהגים בצורה משעשעת למדי כשהם מנסים לצוד אחד את השני (או את הזנב של עצמם) ככל עו הם לא מפריעים לי כשאני עסוקה.