אבודים בחניון?

זה הנושא של השרביט השבועי השבוע.

בתור מי שאין לה רכב אלא נוסעת בתחבורה ציבורית, לא ממש יוצא לי ללכת לאיבוד בחניונים (אולי כי למזלי אם אני נכנסת לחניון עם מישהו אחר, הוא או היא לרוב זוכרים איפה הם חנו.

אבל כן היו לי לא מעט מקרים של ״אבודה בתחבורה הציבורית״.

למשל מקום העבודה הקודם שלי החלט בשלב מסוים להעביר את המשרדים שלו לאיזור תעשיה בשם ״אייקפוקט סיטי״ – מדובר על איזור שנמצא בצמוד לכניסה הישנה לשדה התעופה, ומשרתים אותו לא מעט מקווי האוטובוס שמחברים בין העיר שוהם לת״א. בשלב מסוים הקווים התחילו להכנס לאיזור התעשיה עצמו ועשו סיבוב קטן כדי להוריד ולאסוף נוסעים. ובאיזור שבו האוטובוסים עושים סיבוב יש תחנה – שמשרתת את הנוסעים בשני הכיוונים, ולכן צריך לשים הרבה מאוד לב לא רק לקו שעליו עולים, אלא גם לכיוון שבו האוטובוס נוסע. לא מעט פעמים הנהגים שנוסעים בכיוון הפחות מבוקש (במקרה של הקו שאני נסעתי בו – לכיוון שוהם) היה יודע כבר להכריז מראש שהוא נוסע לכיוון של שוהם ולא תל אביב, ומידי פעם באמת היו אנשים שעלו על האוטובוס בעות וירדו ממנו עם מבט מבולבל על הפנים.

ויש קווי אוטובוס שנוסעים ברחובות שהם רחובות חד סטריים, ולכן לפעמים קשה מאוד למצוא את הקו בכיוון השני. הגיוני מאוד לחשוב שהאוטובוס ייסע ברחוב חד סטרי מקביל (ולא פעם זה באמת המקרה), אבל לא פעם מסתבר שזה גם אומר שהמסלול של קו האוטובוס בשני הכיוונים יכול להיות קצת שונה. יש כמה קווים כאלו באיזור שבו אני גרה – שתחנה בכיוון אחד יחסית קרובה אלי הביתה, אבל התחנה בכיוון השני רחוקה מהבית שלי פי שניים ולפעמים אפילו יותר מכך, מה שהופך את הקו ללא שימושי באחד מהכיוונים (אלא אם אני מוכנה לנסוע בקו אוטובוס אחר לתחנה הקרובה של הקו).

ויש כמובן קווים עם כמה אלטרנטיבות למסלול, שתלויות לפעמים בשעות הנסיעה, או בגורמים אחרים. יש שני קווים מאוד שימושיים כאלו שמגיעים לתחנה קרובה אלי הביתה, ואפשר להבין שיש כמה מסלולים כי האוטובוסים מגיעים בכל פעם מכיוון אחר בצומת שליד התחנה. מבחינתי זה לרוב לא משנה כי כל האופציות מגיעות לתחנה שליד הבית שלי, אבל לפעמים כשאני צריכה לעלות או לרדת מאחד הקווים האלו מנקודה שנמצאת באיזור שבו האופציות מתפצלות – לפעמים אני מתבלטת האם שווה לי לחזור הביתה ולעלות לאוטובוס בתחנה ליד הבית במקום להמתין לקו בתחנה הקרובה, ומצד שני כבר יצא לי לעלות על אוטובוס שאיכשהו נסע באופציה הפחות מתאימה לי, ושמתי לב לזה רק כשהאוטובוס פנה לכיוון הלא נכון – ואז אני נאלצת ללכת לא מעט ברגל כדי להגיע ליעד שלי. זה כמובן לא נעים במזג אוויר קיצוני של יולי אוגוסט או בגשם, אבל גם לא פעם כמעט איחרתי לתורים או פגישות בגלל הזמן שההליכה הוסיפה למסלול שלי.