טיול שייט לאלסקה, חלק שני

רקע על השייט (ואיך מגיעים לספינה)

בפוסט הקודם כתבתי באופן כללי על האופציה של השייט לאלסקה – והפעם אני רוצה להתרכז בטיול עצמו.

קודם כל פרט חשוב מאוד: למזלי (ובלי ששמתי לב או התכוונתי לזה), כשנרשמתי לשייו נרשמתי לאחד שהמסלול בו היה קו ישר, למרות שלא פעם המסלולים שמציעות חברות השייט הם מעגליים. התחלנו מהעיירה סיוורד Seward באלסקה עצמה שהיתה הנקודה הכי צפונית במסלול, וסיימנו את המסלול בעיר הקנדית וונקובר Vancouver. זה אפשר לנו כנראה לשוט במסלול ארוך יותר וגם לא לבזבז זמן יקר על שייט במעגל – למרות שייתכן שעלות כרטיס הטיסה שלי היה גבוה בקצת כי הגעתי וחזרתי משתי נקודות שונות.

רוב המטיילים והנופשים מגיעים לאלסקה בטיסה, מכיוון שהיא לרוב יחסית רחוקה מאיפה שרובם מתגוררים – למרות שאני מניחה שיש מטיילים שמגיעים לנקודת ההתחלה של השייט עצמאית כחלק מטיול למשל. מכיוון שבעיירה כמו סיוורד אין שדה תעופה – הטיסות נוחתות בעיר אנקורג׳, וחברות השייט השונות מארגנות על חשבונן הסעה משדה התעופה לנקודת היציאה – פשוט צריך לפגוש את הנציגים שלהן אחרי שיוצאים מאיסוף המזוודות. הנציגים לוקחים לכם את המזוודות ומישהו אחר כבר דואג לקחת אותן מהנקודה הזו ולהעביר אותן לחדר שלכם בספינה – ואתם צריכים רק להגיע להסעה עצמה.

הטיסה שלי הגיעה לשדה התעופה כמה שעות לפני שהשייט יצא, ומכיוון שהיה לי זמן המתנה מסוים עד שתצא ההסעה הבאה – מצאתי את עצמי משוחחת עם זוג אמריקנים שגם הם נסעו בשייט שלי, וקפצנו לבר בשדה התעופה כדי לשתות משהו ולשוחח קצת כדי להעביר את הזמן. איכשהו יצא שהתעכבנו קצת יותר מידי, ולכן לא הספקנו להסעה הקרובה – ונאלצנו להמתין לזו שאחריה, שבמקרה גם היתה ההסעה האחרונה לכיוון סיוורד. הפעם גם הזוג החביב הזה היה זהיר במיוחד והגענו כמובן להסעה בזמן – אבל בגלל שיצאנו בשעה קצת מאוחרת, הנהג של ההסעה התנצל ואמר שלצערו אין לנו זמן לעצור בדרך בכמה נקודות תצפית שלרוב נהוג לעצור בהן.

השייט עצמו

היום הראשון לשייט הוא בעצם יום ההגעה לספינה – הגענו אליה בשעות אחר הצהריים המאוחרות.

בדיוק לפני העליה לספינה יש עמדה שבה צלם יציע לכם להצטלם – כשהתשלום על התמונה נעשה כשתאספו אותה כמה שעות אחר כך או בבוקר שאחרי, כשהצלם יספיק פתח את כל התמונות. זה משהו שמאוד נפוץ בכל מיני פעילויות תיירותיות כאלו בארה״ב ותמיד בלבל אותי, כי התשלום מתבצע רק כשלוקחים את התמונה בסוף הפעילות (או במקרה של השייט בבוקר אחרי כשהצלם הספיק לפתח את על התמונות). אפשר עקרונית להצטלם ולהתחמק מהאיסוף והתשלום אם התמונה לא מוצאת חן בעיניכם, אבל זה נחשב למאוד לא מנומס ואם אתם לא רוצים לשלם – עדיף שלא תצטלמו.

כשעולים לספינה, הנוסעים מוצאים את החדר שלהם – ואז בשלב מסויים כולם נקראים לעשות תרגול של מקרה חירום שבו אתם צריכים בעיקר לצאת לסיפון דרך דלת החירום הקרובה ביותר, ללבוש את חגורת ההצלה, וללכת לאחת הסירות הקטנות באיזור. אנשי הצוות הבטיחו לכולנו שיש מספיק סירות כדי להציל את כל הנוסעים בספינה. רק אחרי התרגיל הספינה סוף סוף יוצאת לדרך.

לאחר מכן אפשר היה קצת לצפות בנוף המחשיך ובשקיעה – לפני ארוחת הערב. באותו ערב היתה במסעדה ארוחת ערב יחסית רשמית שנקראה ״קבלת פנים עם שמפניה עם הקפטן של הספינה״, שבו אנשים נפגשים באופן די סדרתי עם הקפטן של הספינה, מצטלמים איתו – ועוברים הלאה, כשכולם כמובן לוגמים שמפניה בדרך לארוחת הערב הרשמית.

אני כמובן וויתרתי על זה ואכלתי ארוחת ערב חביבה מאוד בקפיטריה – ואחרי שישבתי קצת לצפות בשקיעה ובנוף, הלכתי לישון אחרי יום מאוד עמוס.

הבוקר הבא התחיל מאוד מוקדם. הספינה עברה דרך פיורד בשם college fjord – פיורד שבו יש הרבה מאוד קרחונים שיורדים מההרים לים שכל אחד נקרא על שם מכללת יוקרה אמריקנית.

הגענו לאתר מוקדם מאוד בבוקר – לדעתי מתישהו בין שש לשבע בבוקר, ושייטנו בו בערך שעה וחצי. לי לא היתה בעיה להתעורר מוקדם, כי הגעתי מהחוף המזרחי שהשעה בו מקדימה בארבע שעות את זמן אלסקה. אבל היו הרבה מטיילים שהעדיפו לישון עד שעה מאוחרת יחסית, ובשלב מסוים הקפטן של הספינה החליט להפעיל את מערכת הכריזה של הספינה בכל הספינה ובפול ווליום כדי להעיר את הישנוניים כדי שהם יוכלו להנות קצת מהנוף.

החסרון היה שמזג האוויר היה מאוד קר, והיה קשה יחסית לשרוד בו בחוץ לאורך זמן כדי לצלם את הנוף, ובשלב מסוים העדפתי להכנס פנימה ולאכול ארוחת בוקר בזמן הצפיה.

שאר היום היה כביכול ״ריק״ ולא היה בו חלק רשמי מהטיול – אבל הוא נועד בעיקר כדי לאפשר לנו להכיר קצת את הספינה מבחינת המבנה שלה והפעילויות שהיא מציעה – וגם כדי לסדר כמה דברים.

הדבר הראשון שהיינו צריכים לעשות הוא לגשת ל״משרד הראשי״ של הספינה כדי להוציא כרטיס שיאפשר לנו לצאת מהספינה ולחזור אליה – כי בשלושה מתוך ארבעת הימים הבאים עצרנו בערים שונות כדי שנוכל לטייל בהן כראות עינינו.

המושג ״לטייל״ קשור לאחד הנושאים הכי חשובים שאני עומדת להעלות כאן. כי בערים עצמן יש אפשרות לצאת לסיורים שונים ולפעילויות שונות – אבל בעצם יש שתי דרכים לרכוש אותם.

חברת השייט דאגה לשלוח לנו כחלק מהחבילה הראשונית חוברת שמפרטת בדיוק את כל הפעילויות שהיא מציעה – ואת העלות של כל אחת מהן. מדובר על מגוון מאוד גדול של פעילויות, החל מסיורים מודרכים בערים עצמן – וכלה בשייט לצפיה בלוויתנים, טיסת מסוק מעל קרחונים, או אפילו סיור רגלי או במזחלה על הקרחונים עצמם (כולל פיקניק על הקרחון שכולל לימונדה שקוררה בקרח שנלקח ישירות מהקרחון).

רני, אחד הקולגות שלי ששט בעבר לאלסקה עם המשפחה שלו דאג לשוחח איתי מיד כשהוא גילה שאני עומדת לשוט לאלסקה. הוא סיפר לי שאסור לי בשום פנים ואופן לקחת סיורים מהספינה עצמה – כי אפשר לקחת אותם הרבה יותר בזול מדוכנים שנמצאים על המזח מיד כשיורדים מהספינה.

אבל כשהמתנתי עם הזוג האמריקני להסעה משדה התעופה של אנקורג׳ לספינה, היה חשוב להם להראות לי נקודת מבט שונה. הם טענו שבחיים בכלל ובאמריקה בפרט – בסופו של דבר אתה מקבל את מה שאתה משלם עליו. הם הדגימו את הטיעון שלהם בעזרת קנייה של מזוודה: אם למשל אני אקנה מזוודה בחנות ״הכל בשקל״ – היא כנראה תתפרק לי אחרי טיסה או שתיים ואז אצטרך לקנות אחת חדשה מהר מאוד – אבל אם אני אקנה מזוודה יקרה יותר היא איכותית היא תשרוד הרבה יותר זמן, גם אם אני משלמת קצת יותר על התווית של ״חברה טובה״.

אם נתרגם את זה למושגים של הפעילויות שהספינה מציעה – אז מצד אחד ברור שהחברה לוקחת לעצמה עמלה שמנה כל ההזמנה דרכה, אבל במקביל היא תבחר רק ספקים שהם אמינים, ובנוסף החברה מבטיחה אחריות מסויימת על הסיור בכך שאם הוא לא יסתיים בזמן – הספינה תמתין לכם עד שהסיור יסתיים, משהו שלא יקרה אם תקחו סיור עצמאי.

אני לא חושבת שיש פה תשובה שהיא חד משמעית מה נכון לעשות, וזה משהו שמאוד תלוי בסיטואציה ובהעדפות האישיות שלכם. כנראה שהשיקולים של משפחה של הורים, ילדים ואולי אפילו עוד כמה בני משפחה יהיו שונים מאלו של רווקה שמטיילת לבד, כמו גם שיקולים של היכולת שלכם לתכנן את הזמן כמו שצריך, ואת היכולת והניסיון לבחור בעצמכם סיור אמין שיוצא ויחזור בזמן ולא ינסה ״לעבוד״ עליכם.

אני כן יכולה להעיד שבערב הראשון הסיור לצפיה בליוויתנים שלקחתי מטעם הספינה הביא אותנו ישירות לספינה בדרך חזרה כראה בגלל איחור מסויים, ובעיר הבאה שבה ביקרנו – הספינה המתינה בערך חצי שעה לסיור אחר שיגיע.

אני אישית בחרתי לקחת סיורים מהספינה, בעיקר כי בחרתי בכאלו זולים שההפרשים בין הסיור בספינה והסיור שאפשר היה לקחת בחוץ היה קטן יחסית.

כפי שכתבתי, בעצירה הראשונה שלנו – לקחתי סיור צפיה בליוויתנים. כדי לתת לנוסעים תחושת בטחון בסיור – החברה שמוציאה את הסיורים הללו מבטיחה שאם לא נראה ליוותנים, נקבל חזרה את הסכום ששילמנו. זה נשמע מבטיח – עד שמבינים שבעצם ״לראות ליוויתן״ אומר לרוב שהצופים רואים ליוויתן מוציא את הגב ואז הזנב שלו מהמים לכמה שניות, לא קפיצה רצינית שבה רואים את כולו.

מה שכן – צוות הסיור יודע שרבים יתאכזבו מכך, ולכן מנסים לתת כמה שיותר אפשרות לצפות בבעלי חיים אחרים כמו אוטרים או ציפורים, כשאותנו לקחו לאי שיש עליו אוכלוסיית ציפורים מרשימה.

בשתי הערים הנוספות שבהן היינו, בחרתי לקחת סיור מודרך בערים עצמן. לא פעם האתרים היפים בעיר מפוזרים במרחק שהוא גדול מידי להליכה (במיוחד בזמן. המוגבל שיש בכל אחת מהערים), והסיור מעניק אפשרות להגיע אליהם יחסית בקלות בכך שמסיעים את התיירים באוטובוס ממקום למקום. לא פעם החברות עצמן שמוציאות את הסיור גם יודעות על אתרים שלא בהכרח יהיו מוכרים לציבור הרחב – כמו למשל בעיר ג׳ונו החברה הכירה אדם שפתח גן בוטני קטן ומגניב באמצע היער, שבו הוא למשל השתמש בעצים שנעקרו בתור עציצים. סביר להניח שזה אתר שלא הייתי יודעת עליו עצמאית, וגם לא היתה לי דרך להגיע אליו בלי הסיור המאורגן.

אם אתם בוחרים לצאת לטיולים מטעם הספינה, צריך להרשם אליהן בדלפק ייעודי באיזור המשרד הראשי של הספינה, אבל שם גם יש אנשי מקצוע אחרים ומאוד מיוחדים: יועצי שופינג.

מסתבר שחלק גדול מהתיירים באים לאלסקה בין השאר כדי ״לצוד מציאות״ בתחומים מסויימים. אחת מהמדריכות בסיורים המאורגנים שלקחתי סיפרה לנו שנפח הקניות בקיץ הוא משמעותית גדול יותר, עד כדי כך שבעונת התיירות יש בעיירה בערך שבעים חנויות תכשיטים – אבל בחורף יש בה רק אחת שגם היא פתוחה רק במשרה חלקית.

כדי שאנשים יוכלו למצוא בקלות את הדברים שהם רוצים ובזול (וייתכן שגם עם עמלה מסויימת לחברת השייט), יש בספינה אנשים שהתפקיד שלהם הוא לייעץ למטיילים על איך לעשות את זה.

אבל בין הערים, בילינו גם יום אחד ב Glacier Bay National Park שבו יש המון קרחונים שמגיעים עד המים, והספינות עצמן מתקרבות מאוד לאחד מהם – מה שמאפשר לכם לצפות בו מקרוב ואפילו להצטלם עם הקרחון ברקע, כשאנשי הצוות החביבים ישמחו לעזור לכם.

היום המלא האחרון לשייט היה במובן מסויים מאוד דומה ליום הראשון שבו שטנו יום מלא – רק בסדר הפוך. במהלך היום היינו צריכים לשמוע קצת הרצאות סייום וגם קצת על נהלי העזיבה מהספינה, ואז לארוז את החפצים שלנו ולהניח את המזוודה מחוץ לחדר כדי שאנשי הצוות יוכלו לקחת אותה לאיזור איסוף מרכזי שממנו יורידו את המזוודות ונוכל לקחת אותן מחוץ לספינה.

לכן כנראה במהלך היום לא ממש ״טיילנו״, ורק לקראת שעות אחר הצהריים המאוחרות הגענו ליעד מסויים שנקרא Inside Passage שבעצם מדובר על סדרה של איים ליד החוף של אלסקה וקנדה שהספינה שטה ביניהם. הנוף היה יפה אבל די מהר התחיל לחזור על עצמו.

באותו אופן – הבוקר האחרון בספינה היה קצת דומה לערב הראשון שבו הגענו. אחרי ארוחת בוקר יחסית מוקדמת (אני השתדלתי להגיע יחסית מוקדם כדי להמנע מצפיפות ותורים), היינו אמורים להתחיל לרדת מהספינה.

חשוב לציין שלא כולם יורדים בבת אחת – אלא הסדר נקבע מראש על פי הצורך של אנשים להגיע לטיסות, ומתי הטיסות יוצאות. טיסות שיוצאות מוקדם יזכו אותכם להיות מאלו שיורדים יחסית מוקדם מהספינה, אבל אם אתם למשל נשארים בעיר היעד שאליה הגעתם, כנראה שתהיו מהאחרונים להשאר בספינה. האם זה טוב או רע זה תלוי במה אתם מעדיפים – לרדת כמה שיותר מהר כדי ״לקרוע״ את העיר, או שאולי להיות בין האחרונים שיורדים כדי להמשיך ולהנות מבוקר שלו יותר שבו אתם לא צריכים למהר לקפיטריה.

הצוות כמובן מתחיל מיד לנקות את הספינה ולהכין אותה לשייט הבא – שיוצא כמובן באותו הערב.

אבל יש פה נקודה רגישה לגבי הצוות – והוא נושא הטיפים. הרחבתי על הנושא ברשומת הסיכום שלי (שהיא הרשומה הבאה), אבל שימו לב שכן נהוג לתת טיפים למי ש״טיפל״ בכם באופן אישי במהלך השייט, ושאפשר להתייעץ עם חברת השיט למי נהוג לתת – וכמה.

5 תגובות

  1. motior הגיב:

    דמיינתי טיול באלסקה בעיקר כטיול בטבע… לא התרשמתי ככה מהטיול שלך. בעיקר מיועצי השופינג 🙂

    הנופים מקסימים ובכלל לא התפלאתי שהיה קר 🙂

    אוטרים = לוטרות?

    Liked by 1 person

    1. adiad הגיב:

      כן אוטרים הם לוטרות (ולא נוטריות 😉 ).

      יש באלסקה המון טבע, אבל באופן טבעי כשפונים לתייר האמריקני הממוצע, גם שופינג נחשב לחלק מהותי מהחופש ולכן יש על זה דגש.

      Liked by 1 person

  2. empiarti הגיב:

    וואו איזה יופי של פירוט של השייט הזה. ובעיקר – כתמיד – התענגתי על התמונות

    Liked by 1 person

    1. adiad הגיב:

      תודה!

      אהבתי

להגיב על motior לבטל

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s