אלסקה מפרספקטיבה היסטורית

עד עכשיו דיברנו על שייט באלסקה – שנעשה בצורה מאוד אמריקנית שכוללת ארוחות רשמיות והרבה מאוד שופינג (שלפי השיחה המסכמת שלנו בספינה, כמות השופינג שנערכה מעידה על כמה נהנינו בשייט).

אבל מסתבר שגיאוגרפית, אלסקה יותר קרובה לרוסיה מאשר לארה״ב. בין אלסקה לרוסיה עובר מיצר ברינג שרוחבו בנקודה הצרה ביותר הוא 55 מייל (88 ק״מ). בבחירות 2008 מושלת אלסקה לשעבר שרה פיילין שרצה אז כמועמדת לסגנית הנשיא כנציגה רפובליקנית טענה שיש נקודות באלסקה שבהן אפשר ממש לראות את רוסיה – ולפי הכתבה הבאה יש משהו בדברים שלה. יש שני איים קטנים שנמצאים במרחק של 2.5 מיילים (קצת יותר מ 4 ק״מ) שאחד מהם נמצא בשליטת ארה״ב והשני בשליטת רוסיה ובחורף כשהמים ביניהם קופאים אפשר אפילו ללכת ביניהם. יש גם נקודה מאוד מערבית באלקה אצמה שאפשר ביום טוב לראות הרים ברוסיה – אבל באופן עקרוני לא מדובר על מקומות בעלי עניין מבחינה אנושית ובמיוחד לא מבחינה צבאית.

זו הסיבה לכך שלתושבים המקומיים באלסקה (לפני שהגיע לשם האדם הלבן) יש קשר גנטי חזק יותר לאוכלוסיות באסיה מאשר לתושבים המקומיים של איזורים אחרים בישבת אמריקה שנמצאים דרומית לאלסקה.

והרוסים הם באמת אלו שהתיישבו באלסקה באמצע המאה ה 18, אחרי שהם גילו אותה בסוף המאה ה 17. הם מכרו אותה לארה״ב תמורת סכום של כמהמיליוני דולרים (ששווים הרבה יותר היום) אי שם באמצע המאה ה 19 – קצת לפני שהתגלה שבמדינה יש זהב, ובסופו של דבר גם נפט.

אלסקה הפכה למדינה ה 49 של ארה״ב בינואר 1959, כשהוואי הפכה להיות המדינה ה 50 באוגוסט אותה שנה. מה שמאפיין את שתי המדינות הוא שאין להן גבול פיזי עם שאר ארה״ב. במקרה של הוואי זה טבעי כי מדובר על אוסף של איים, אבל בעצם אלסקה גובלת בקנדה, וצריך לעבור דרך קנדה בין ארה״ב ״היבשתית״ לבין אלסקה.

התושבים באלסקה הם יחסית שמרנים מבחינה פוליטית – מסוג האמריקנים שאוהבים שיש להם את הרובה שלהם (בעיקר כדי לצוד), והם בוחרים באופן די עקבי בפוליטיקאים רפובליקנים כמושלים (ע״ע שרה פיילין) ולייצג אותם בקונגרס האמריקני.

בגלל המיקום הצפוני מאוד שלה – האיזורים הצפוניים ביותר שלה נמצאים כבר בחוג הארקטי, ויש בהם אור שמש רציף בכמה ימים בקיץ, וכמה ימים ללא שמש בחורף. אבל גם באיזורים שלא נמצאים בחוג הארקטי יש ימים בקיץ שאין בהם בעצם לילה – השמש שוקעת, אבל נשאר בהם אור דימדומים של השקיעה, שהופכים מהר מאוד לשחר שבו השמש זורחת. בחורף לא פעם יש מעין זריחה די קטנה ולא משמעותית בימי החורף של סוף דצמבר.

אלסקה היא גם המדינה הכי גדולה בארה״ב – היא גדולה משמעותית אפילו מטקסס, שהיא המדינה הבאה בגודלה (והמדינה הגדולה ביותר בין 48 המדינות ה״רציפות״ של ארה״ב). והבדלי הגודל האלו משמעותיים, גם במדינה גדולה כמו ארה״ב. אחת האזהרות הראשונות ששומעים תיירים רבים שמגיעים לארה״ב זה לא להתעלם מהמרחקים הגדולים מאוד בין לא מעט מהערים, במיוחד כאלו שנמצאים בחוף המזרחי והמערבי. אבל תושבי אלסקה לא פעם מזהירים תיירים מארה״ב עצמה לגבי המרחקים באלסקה בדיוק באותו אופן.

אני חושבת שזו אחת הסיבות שבגללן טיולי שייט כל כך נפוצים באלסקה, כי הם מאפשרים לתיירים לא ״לסבול״ יותר מידי בנסיעות בין אתרים שונים. אבל לטיולי שייט יש מגבלה מאוד גדולה: הם מן הסתם עוברים רק ליד החוף. לא מעט מאתרי התיירות המעניינים הם בהחלט ליד החוף – אבל יש גם לא מעט מקומות יפים לבקר בהם יותר בפנים המדינה, וגם במערב קנדה יש אתרים יפים (כמו למשל הרי הרוקיס הקנדיים). לכן חברות השייט לא פעם מארגנות טיולים מאורגנים ליעדים האלו, ברמת פינוק שממשיכה להיות די גבוהה – והמחיר בהתאם.

במקרה הזה, שווה לבדוק את האופציה של לטייל בפנים הארץ לבד בעלות זולה יותר – משהו שאני עומדת לכתוב עליו ברשומות הבאות.