על אלסקה והרפתקאות

בשנת 1996 העיתונאי ג׳ון קראקאוור כתב ספר בשם ״עד סוף העולם״ על צעיר בשם כריס מקנדלס.

כריס ואחותו הצעירה קארין נולדו במשפחה לא ממש יציבה. האמא שלהם היתה בעצם המאהבת של האב כשהוא היה נשוי לאישה אחרת, והוא המשיך במשך שנים לגור עם המשפחה הראשונה שלו למרות שכריס וקארין כבר נולדו (ואפילו נולד לו ילד נוסף מאישתו הראשונה אחרי שהם נולדו), והוא התגרש מאישתו הראשונה רק מאוחר יותר. לפי קארין, ההורים היו אלימים אחד כלפי השני וגם כלפי כריס וקארין (למרות שההורים מכחישים את הסיפור).

הספר בעצם רואה ברקע המשפחתי הזה כמה שגרם לכריס כבוגר תואר טרי לתרום את כל הכסף שהיה לו לאוקספם, והתחיל לנדוד ברחבי ארה״ב. הוא עבד בעבודות מזדמנות שונות (כולל במסעדות או בחקלאות) במקביל לטיולים שבהם הוא היה צריך להסתדר לבד בטבע – עד שבשלב מסוים הוא החליט לעבור לאלסקה כדי לחיות שם כנווד שלא צריך להסתמך על החברה המערבית. קראקוואר חש שבמובן מסויים כריס רצה לחקור את הסביבה שלו באותו אופן שבו מגלי הארצות השונים היו מגיעים למקומות זרים בלי מפה ולהסתדר בהם.

כריס הגיע לאלסקה באפריל (סוף תקופת החורף) והצליח בקלות לחצות נהר בדרכו מערבה. לפי עדות של מי שנתן לו את הטרמפ לנקודה שממנה הוא התחיל לצעוד, נראה היה שלא היה לו את הציוד הנדרש לשרוד בשטח, ובמיוחד נראה היה שאין לו מספיק מזון כדי לשרוד לאורך זמן. התוכנית המקורית שלו היתה להמשיך וללכת, אבל איכשהו נשאר במיקום מאוד מסויים ליד הפארק הלאומי דנאלי שבו היה אוטובוס מקולקל שהיווה מחסה לציידים שהיו נוסעים למקום. לפי היומן שהוא רשם במשך התקופה הזו – ביולי הוא כנראה ניסה לחזור חזרה לעיר הקרובה Fairbanks, אבל הזרימה בנהר שהוא חצה באפריל הפכה להיות חזקה מידי והוא לא היה יכול לחצות אותו. אם היתה לו מפה, הוא היה מגלה יחסית בקלות שבמרחק כמה מאות מטרים משם יש גשר שהיה מאפשר לו לחצות את הנהר – אבל לא היתה לו מפה, וכנראה שאי אפשר היה לראות את הגשר מהנקודה בה הוא ניסה לחצות.

בסופו של דבר, בסביבות אמצע אוגוסט הוא מת, והגופה שלו נמצאה במצב לא טוב בערך שבועיים אחר כך על ידי ציידים שבאו להשתמש באוטובוס לשנת לילה. ישנו עדיין וויכוח האם הוא מת מרעב (בגלל שהוא הוציא יותר קלוריות ממה שהוא אל בניסיון לשרוד) או מהרעלה של פטריה או חומר רעיל אחר במזון שהוא ליקט לעצמו.

לאחר שהספר יצא, כריס הפך לגיבור – כנראה כי בין השאר ג׳ון קראקאוור הפך אותו לכזה. ג׳ון עצמו גם סבל ממערכת יחסים בעייתית עם אביו, והוא מצא פורקן לתסכול זה ותחושת חופש בטיפוס הרים כאתגר. למזלו של ג׳ון הוא היה מטפס הרים מנוסה וחזק, ובסופו של דבר הפסיק עם הטיפוס לאחר שהוא התחתן, אבל כנראה שהוא הזדהה מאוד עם כריס מקנדלס ולכן תיאר את החוויה שלו באור רומנטי.

אבל בעיני רבים (וביניהם הרבה מתושבי אלסקה) כריס מקנדלס לא היה גיבור אלא נער חסר אחריות במקרה הטוב או כזה בעל נטיה אובדנית במקרה הפחות טוב. בעמוד הוויקיפדיה שלו הוא מתואר כמי שנראה בערים שונות באיזור אליו הוא הגיע כמוזנח, מלוכלך, מט;ר, וחשדני ברמה שכשהוא נשאל לשמו הוא נתן שם לא נכון, מה שמעלה שאלות לגבי מה היה מצבו הנפשי באותה תקופה. עמוד הוויקיפדיה מציג אותו באור הרבה פחות מחמיא מאשר הספר, כשלא פעם הוא עובר על החוק עד כדי ענייו משטרתי וכמי שגנב אוכל וחפצים אחרים במקרה הצורך.

אבל עבור אנשים רבים באיזור, ובמיוחד עבור העובדים בפארק הלאומי הקרוב – מדובר על טיפוס שאולי נתפס כרומנטי אבל הוא בעצם מסכן את עצמו וחסר התחשבות בסובבים אותו עד כדי סיכון שלהם. כדי לשרוד לבד בטבע צריך לדעת לא מעט – ורעיונות רומנטיים לא מספיקים, ובסופו של דבר מי שמגיע בלי מספיק ידע וציוד יזדקק לעזרה מאחרים, החל מאנשי מקצוע וכלה במטיילים אחרים שהחוויה שלהם תפגע בגלל הצורך לעזור (ולא פעם תוך סיכון עצמי).

ובעיניהם הספר שהוציא קראראוור והסרט ששון פן ביים על סמך הספר שיצא בשנת 2007 החמירו את הבעיה. אמנם רוב המטיילים ראו בכריס דמות רומנטית לא רצו לנסות ״לשרוד לבד בטבע״, אבל רבים כן החליטו להגיע לאוטובוס שבו הוא גר, וחלקם הסתבכו בנהר שבו הוא גם הסתבך, ונאלצו לדרוש פינוי.

אי שם בסוף 2020 האוטובוס הורחק מהנקודה שבה הוא נמצא, ובהתחלה לא ברור לאן הוא הועבר, אבל בסופו של דבר מסתבר שהוא בתהליכי שיפוץ ובקרוב יועבר למוזיאון הראשי של העיר פיירבנקס ויוצג שם.

4 תגובות

  1. motior הגיב:

    סיפור מוזר וטרגי…
    תמונות יפות

    Liked by 1 person

    1. adiad הגיב:

      תודה!ֿ

      הבעיה היא שהסיפור הזה ודומים לו מושכים הרפתקנים כאלו לאלסקה ומסכנים את עצמם ואחרים, במיוחד כשמספרים את הסיפור שלהם באור רומנטי מידי.

      אהבתי

      1. motior הגיב:

        פתאום זה מזכיר לי את סיפורי המסעות לסלע האדום…

        Liked by 1 person

      2. adiad הגיב:

        זה באמת בא מאותו מקום הרפתקני ורצון ללכת על מה שנחשב לאסור ולא מקובל חברתית.

        אהבתי

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s