הטיול ה״קרקעי״ באלסקה, חלק חמישי

הפעם נשוחח על העיר ששמה ״תרנגולת״, ועל בהלת הזהב באלסקה.

לעיר ״תרנגולת״ Chicken לא היו אמורים בכלל לקרוא כך. היא מעולם לא היתה עיר גדולה במיוחד, אבל בגלל שבשלב מסוים הוקם בה משרד דואר – בגלל חוקי ארה״ב נדרש לתת לה שם. התושבים רצו לקרוא לה על שם הציפור הנפוצה באיזור – שכווי השלג או ה Rock ptarmigan. אבל כפי שאפשר לראות האיות של שם הציפור באנגלית הוא קצת מורכב, ובישיבת העיר לא הצליחו להסכים מה איות שלו, ולכן קראו לעיר ״תרנגולת״ במקום.

כיום זה בעיקר איזור תיירותי, כשיש בעיר פסל ענקי של תרנגולת ובנוסף יש בעיר מעין ״ספינה גורפת״ dredge ששימשה בעבר לכריית זהב בנהר הקרוב. אבל בעיקר יש ב״עיר״ כמה חנויות למזכרות ומסעדות קטנות שנמצאות באיזור התרנגולת והספינה.

אבל לפחות בתקופה שבה אנחנו טיילנו שם, היתה תחרות בין ״בעלי״ העיר לבין תושבים אחרים באיזור, והנהגים שלנו סיפרו לנו שאותם תושבים אחרים לא פעם תולשים שלטים שמכוונים לאתר או משנים אותם כדי למנוע מתיירים להגיע לעיר. לנו זה לא הפריע כי הנהגים שלנו הכירו כבר את הדרך לעיר, אבל אני מניחה שתיירים שלא מכירים את האיזור יכולים בקלות להסתבך.

מסתבר שבאלסקה עדיין קיימים מכרות זהב (וגם מכרות לכמה מתכות אחרות). הרוסים גילו קצת זהב בתקופה שבה אלסקה היתה בבעלותם, אבל לא ממש כרו זהב – והכריה התחילה כמה שנים אחרי שארה״ב רכשה מרוסיה את השטח.

אבל חלק גדול מהרווחים על מכרות הזהב (כיום לפחות) לא מגיעים בהכרח מכריה – אלא מתיירות. לא מעט מהאתרים שכבר מוצו מבחינת זהב (לפחות מבחינת כריה רווחית מבחינת כמות) פתחו מוזיאונים שונים, הביאו אליהן מכונות כריה כמו זו שב״תרנגולת״ ועורכים בה סיורים (בתשלום כמובן) – ויש אתרים שבהם אפשר לכרות בעזרת סלסלות בנהר ואתרים כאלו אפילו מבטיחים שתוכלו לשמור כל זהב שתמצאו למרות שמבחינה מציאותית, כנראה שהסיכוי שתמצאו משהו מאוד נמוך, ומה שתמצאו יהיו לרוב פירורים קטנים של זהב, או אבנים קטנות שבהן יש חוט או שניים של זהב).