הטיול ברכבת הטרנס סיבירית – על קומוניזם והשפעתו

הטיול שלנו התחיל במוסקבה, בירתה של רוסיה – שהיתה עד סוף שנות השמונים של המאה העשרים עיר הבירה של ברית המועצות, שעמדה בראש הגוש הקומוניסטי שהתנגד לארה״ב ולקפיטליזם שהיא ייצגה. הטיול הסתיים בבייג׳ינג שהיא הבירה של סין, שהיא כיום שריד אחרון לקומוניזם – והיא כיום היריבה הגדולה והעיקרית של ארה״ב. בין לבין עברנו במונגוליה, שגם היא היתה מדינה קומוניסטית תחת חסותה של בריה״מ לשעבר עד שבריה״מ התמוטטה, ורק בשנים האחרונות השלטון בה מתייצב כשלטון דמוקרטי מתפקד.

ההיסטוריה של הקומוניזם מתחילה דווקא בהתרחשות שהיא מאוד קפיטליסטית – המהפכה התעשייתית. התהליך התחיל בבריטניה ומשם התפשט לארה״ב ושאר אירופה – והביא איתו המון קידמה ועליה ברמת החיים. במקביל – נוצרו בזכותה מעמדות כלכליים חדשים – בעלי ההון לעומת הפועלים הפשוטים. הפער ההולך והמתרחב ביניהם יצר מצוקה חברתית קשה מאוד במעמד הנמוך.

הפילוסוף הגרמני קארל מרקס ניסה לתת לזה מענה בעזרת תורה פילוסופית בשם קומוניזם. בעיניו ההיסטוריה האנושית התאפיינה במאבקי כוח כלכליים, והפתרון האידיאלי הוא שכל אמצעי ההון השונים (בעיקרון אמצי ייצור) לא יהיו בידיים פרטיות אלא יהפכו לרכוש כולל של החברה – וכל אדם יתרום לפי יכולתו, ויקבל לפי צרכיו. אם המשפט נשמע לכם מוכר – זו היתה סיסמא של לא מעט מההתיישבות העובדת בתקופת העליות הגדולות לישראל, שגם היא דגלה בקומוניזם – כשהיישוב האידאלי היה כמובן הקיבוץ.

מבחינת מרקס, בדרך לאידאל הקומוניסטי, החברה האנושית תאלץ לעבור דרך מצב זמני שמרקס כינה ״חברה קומוניסטית שלא הגיעה לבשלות״, ובמהלך המהפכה הרוסית לנין ושותפיו כינו סוציאליזם – מצב שבו יש שלטון שמלאים בכוח את אמצעי הייצור (כי ה״בורגנים״ העשירים ששולטים בהם לא יסכימו לוותר עליהם מיוזמתם). השלטון יהיה בידו של מעמד הפועלים (הפרולטריון), שיעביר את החברה בהדרגה להיות חברה קומוניסטית – אבל השלטון הזה אמור להיות זמני, ובחברה קומוניסטית אידיאלית לא אמור להיות שלטון בכלל.

קומוניזם כשיטת שלטון מעולם לא הגיע למצב האידיאלי הזה – במזרח אירופה ובסין השלטון הקומוניסטי ״נתקע״ בשלב שבו יש שלטון שמנהל את הכלכלה בצורה יזומה, והפכו דה פקטו למדינות טוטליטריות (שהסתמכו על אידאולוגיה שהיתה אמורה לייצג דווקא את ה״אדם הקטן״). בסופו של דבר המדינות הללו נכשלו גם מבחינה כלכלית – ארה״ב ניצחה את הגוש הסובייטי במלחמה כלכלית, וסין כיום אולי מוגדרת מבחינה פוליטית כמדינה קומוניסטית – אבל מבחינה כלכלית היא כבר מזמן קפיטליסטית, והיא עומדת בשנים הקרובות להפוך לכלכלה הכי גדולה בעולם.

ויש כמובן את הקיבוצים – שבתחילת דרכם היו המובילים החברתיים בישראל, אבל אחרי כמה עשורים התרסקו חברתית וכלכלית, ומלבד מעטים מאוד שאיכשהו עדיין מצליחים לשמור על מספר מועט של סממנים מהעבר רובם הופרטו והפכו ליישובים רגילים לכל דבר.

יש לי דודה קיבוצניקית שאמרה לי פעם שהעקרונות הקומוניסטיים עבדו נהדר ככל עוד הקיבוץ היה צריך לספק לחברים שלו את הדברים הכי בסיסיים: קורת גג, אובל, וחינוך לילדים. ברגע שהמצב הכלכלי של הקיבוץ הפך לטוב מספיק כדי לספק גם ״מותרות״ מעבר לקיום הכי בסיסי שאפשר – זה יצר מתחים ובעיות שהפרו את ההרמוניה החברתית ואת האידאולוגיה.

אבל אולי גם חלק מהבעיה נבע מהעובדה שכדי לחיות לפי העקרון של ״לעבוד כפי יכולתך ולקבל לפי צרכיך״ הוא עקרון ישים רק כשכל חברי הקיבוץ (או החברה שמנסה ליישם את הכללים האלו) מאמינים באידאולוגיה הזו. ברגע שאנשים לא מאמינים בה בלב שלם – הם מנסים ״לעבוד״ על המערכת בכך שהם יעבדו כמה שפחות ויקבלו כמה שיותר.

בסופו של דבר גם הקיבוצים נכשלו להשאר חברה קומוניסטית אידאלית, ואלו מהם שעדיין שורדים כמסגרת קיבוצית הם עסקים קפיטליסטים לכל דבר.

אבל קשה להכחיש שכמה עקרונות סוציאליסטיים כן הצליחו להכנס לעולם הקפיטליסטי ו(לרוב) לשפר את חיינו. מושגים כמו שכר מינימום, חופשה שנתית, חופשת מחלה, חופש בסופי שבוע – כל אלו הישגים ״סוציאליסטיים״ שמיטיבים עם ״העובד הקטן״. מצד שני כנראה שיש כמה עקרונות שהם עדיין שנויים במחלוקת כמו למשל הזכות לשביתה (שנוטה להיות מנוצלת בסקטורים מסוימיפ בצורה מוגזמת על חשבון הציבור) או קביעות (שלא פעם מובילה לחוסר יעילות בכך שמי שמקבל קביעות כבר בטוח מידי במעמדו ויכול לזלזל בעבודה).

בסופו של דבר, הקומוניזם שאמור היה להגן על האנשים החלשים בחברה (במובן הכלכלי) אולי נשמע טוב כתיאוריה פילוסופית, אבל התברר כלא פרקטי ביישום שלו ב״עולם האמיתי״. הוא מסתמך יותר מידי על הרצון של אנשים לשתף פעולה עם המסגרת (כלומר שכל אחד יתרום כפי יכולתו ויקח רק לפי צרכיו) מה שלא תואם בהכרח את האופי האנושי (שלרוב ירצה לקחת כפי יכולתו ולתרום את המינימום האפשרי). הכשלון של השיטה הקומוניסטית קרתה בכל רמה אפשרית – החל מהרמה המדינית (השלטון בבריה״מ והגוש הסובייטי קרס, סין קומוניסטית כבר הפכה לחברה קפיטליסטית למדי מבחינה כלכלית), וכלה ברמה החברתית (הכשלון של קיבוצים לשרוד כישובים קומוניסטיים לאורך זמן).