על פסח וניקיונות

השבוע במסגרת השרביט החם התבקשנו לכתוב על ניקיון וספציפית ניקיון לפני פסח, כי הרי החג ידוע כתקופה שבה נהוג לנקות את הבית בצורה יסודיץ.

לדעתי חלק גדול מזה קשור לפסח ולמנהג שאסור שיהיה ברשותנו חמץ במהלך החג. אמנם יש מנהגג של מכירת חמץ שקצת מגחיך את המסורת הזו – אבל חלק משמעותי מהמסורת דורש באמת לנקות את הבית בצורה מאוד יסודית כדי לגרום לכך שלא ישאר בו אפילו פירור אחד של חמץ.

אצלנו בבית לא היה מנה של ניקיון יסודי לפני פסח – אמא שלי הקפידה על ניקיון כל השנה ולא ראתה צורך לנקות בצורה יסודית דווקא לפני החג. הצד הפחות טוב של ההקפדה הזו היה שהיא לא אהבה לתת לנו לנקות כי היא חשבה שזה לא יהיה מספיק נקי – וכך העדיפה לנקות לבד, או לכל היותר לשכור עוזרת בית שהחברות שלה המליצו עליה (וגם כשהעוזרת הראשונה התבררה כמישהי ששברה חפצים בבית של אחת החברות כשהחברה הודיעה לה שהיא מפסיקה את העסקתה לא גרמה לאמא שלי להפסיק לאהוב את הקונספט של עוזרת בית).

מה שכן, בדיוק קראתי את הכתבה המעניינת הזו על היחס של הישראליות לניקיון. יש פה כמובן פער עדתי מסוים (שבו דווקא האשכנזיות יוצאות מלוכלכות שאין להן מושג איך לנקות כמו שצריך את הבית).

אבל עם הזמן, ניקיון הפך ממשימה מעיקה (שמי שיכולה מעבירה אותה לעוזרת) למשהו שאפשר להעביר עליו דאחקות בתוכניות ריאליטי שונות – ועכשיו למעין תחביב לגיטימי של נשים, למרות הנימה האנטי פמיניסטית של זה, בין השאר כי הניקיון החדש נתפס בתור העצמה וחיזוק (ותחביב) במקום חובה.