הטיול ברכבת הטרנס סיבירית – כמה מילים על המטייל הישראלי

במשך לא מעט שנים, אני אישית נמנעתי מנסיעות בטיולים מאורגנים שיצאו מישראל.

בקיץ 2007 היתה לי חוויה קשה בטיול מאורגן של שבוע לאיטליה. הוא כלל למשל אישה שלא הסכימה לדבר יותר בשקט כי ״מי שזה לא מוצא חן בעיניו כמה חזק אני מדברת יכול לעבור לתחילת האוטובוס״ (בלי להבין שהקול שלה מגיע לכמעט כל האוטובוס ואין מספיק מושבים מקדימה להכיל את כל אלו שרצו להתרחק ממנה). או אנשים שמאוד נעלבו מהעובדה שהמלון תחם את הישראלים במקום קטן וצפוף במסעדה של המלון לארוחת הבוקר, בלי להבין שהעובדה שהם הכינו כריכים מתוצרי ארוחת הבוקר למשך היום נובעת מזה (ברמה שלעיתים לא נשאר למטיילים אחרים מה לאכול לארוחת בוקר משביעה). או מהעובדה שמי שארגנה את הטיפים למדריכה התעקשה שכולם יתנו את אותו הסכום ולכן נאלצנו לתת את הסכום הכי נמוך שמישהו רצה לתת – ובדיעבד גילינו שהיא החליטה לתת חלק מהסכום הצנוע מידי מלכתחילה הזה כטיפ לנהג (למרות שהוא קיבל טיפ מהחברה) על חשבון הטיפ למדריכה.

המדריכה נראה כמי שרגילה ליחס כזה, והיא מצידה לא ממש השקיעה – אלא אם היה מדובר על מקום שבו היא היתה מקבלת איזשהו צ׳ופר או תשלום אם היא היתה מביאה אותנו לשם.

אבל הטיול הספציפי הזה נראה לי כמשהו מורכב מאוד מכדי שאסתדר בו לבד, ולכן העדפתי טיול מאורגן גם אם הוא מאורגן מהארץ. אבל לצערי, גם הטיול הזה לא היה חף מבעיות שקשורות ל״מטייל הישראלי המצוי״.

אני מדברת למשל על מצבים שבהם אנשים היו מאחרים להגיע לנקודות המפגש – הן בבוקר לקראת היציאה, אבל גם באתרים שבהם ניתנה לנו הזדמנות להסתובב באופן חופשי. או למשל על מטיילת שהתחילה להשתעמם מכמות הכנסיות שבהן ביקרנו במתחם הקרמלין במוסקבה וזרקה ליד המדריכה המקומית את האמרה "no more bloody churches!!!", בלי לחשוב איך האמירה מתקבלת על ידי מישהי שעבורה הכנסיה היא לא רק אתר תיירותי אלא אתר דתי. או אנשים שהחליטו לצאת לחפש שירותים על דעת עצמם בזמן שנכנסנו לכמה דקות לאותה כנסיה, ונעלמו להמון זמן ועיכבו אותנו.

היו המון אירועים קטנים כאלו, ואפשר היה לראות שלא פעם למדריכים המקומיים מאוד קשה להתמודד עם חוסר המשמעת של הקבוצה, והם לא פעם הפכו להיות המדריכים ה״רעים״ וה״קשוחים״ שדאגו ל״משמעת״ של הקבוצה. זה כנראה נבע מהעובדה שתיירים ממדינות אחרות פשוט לא מתנהגים כך – עבורם מסגרת הזמן היא מסגרת הזמן, והמילה של המדריך היא משהו שצריך לכבד ולא משהו שצריך להתעלם ממנו כשלא נוח או לא מתאים.

הגישה של אפרת (המדריכה הישראלית) היתה שהיא לא רס״רית משמעת, ושהיא מצפה שכאנשים מבוגרים נדע להתנהג כראוי, ולדעתי היא צודקת. לצערי לא פעם מטיילים בקבוצות לא מבינים את זה – ולא מבינים את המחיר שהם משלמים כשהמדריכ/ה הופכ/ת לרס״ר/ית משמעת. שנה לאחר הטיול הזה יצא לי לטייל בסין, ו״זכינו״ למדריכה שהן הצליחה ״להטיל משמעת״ על הקבוצה – אבל לא פעם זה הוביל לכך שהיא בחרה עבורנו לא פעם באיזה מסלול להשתתף או בחרה עבורנו האם נשתתף או לא בסיור מסוים רק כי ככה היה לה יותר קל שלא נתפזר או ״נלך לאיבוד״.

אני חושבת שחלק מהעניין בקבוצה הספציפית הזו נבע מכך שאחד המטיילים היה מדריך טיולים בחברה במסלולים אחרים, וכנראה שלא פעם הוא היה בטוח בעצמו מספיק כדי לנסות להסתדר לבד במצבים שבהם רוב המטיילים לרוב מסמכים על המדריכים. מצד שני, לא פעם הוא היה דווקא זה שמרגיע את הרוחות מאחורי הקלעים בכך שהוא יכול היה יחסית בקלות להסביר דברים מנקודת המבט של המדריכה בצורה לא רשמית ואפילו ידידותית כמי שהוא לא המדריך שצריך לשמור על מסגרת אלא יותר כחבר.

לא פעם התנהלות ״חסרת משמעת״ כזו מפריעה לא רק לתדמית שלנו כישראלים ברחבי העולם, אלא גם למטיילים האחרים בטיול – וזה משהו שראוי לזכור כמטיילים במסגרת קבוצה.