הטיול ברכבת טרנס סיבירית – מונגוליה

נסענו במקטע הרכבת השני שלנו מאולן אודה בסיביר לאולן בטאר במונגוליה. הפעם הגענו לעיר בשעות הבוקר המקדמות, ולכן הובאנו למלון אבל לא התאפשר לנן ללכת לישון כדי להשלים שעות שינה – אלא רק אכלנו ארוחת בוקר ומשם התחלנו לטייל.

מונגוליה היתה מדינה קמוניסטית וגרורה של השלטון הסובייטי – אבל כשנפל השלטון הסובייטי המדינה עצמה הפסיקה להית קומוניסטית וכיום היא מדינה דמוקרטית.

לצערנו עדיין קיימת מתיחות לגבי מהם שטחי מונגוליה: מונגוליה כפי שאנחנו מכירים אותה כיום היא בעצם ״מונגוליה החיצונית״, כשחבל ״מונגוליה הפנימית״ הוא בעצם בשליטת סין, ויש מתיחות בין המדינות לגבי האיזור הזה.

היעד הראשון שלנו היה הבנק המקומי. המטבע המקומי, הטוגרוג, הוא בעל ערך כזה נמוך שאי אפשר לסחור בו מחוץ למדינה. לכן יכולנו להחליף את הכסף הרוסי (או הדולרים) שהיה לנו בכניסה למדינה – והיינו צריכים להמיר אותו ביין סיני ביציאה מהמדינה. ההמרה עברה בקלות בכניסה למדינה – אבל הסתבכה ביציאה ממנה.

מסיבות לא ברורות נשלחנו להחליף את המטבע עם המדריכה המקומית שלנו, אבל כשנכנסנו לסניף הבנק שבו החלפנו כף גם בכניסה למדינה – ראינו שיש בו תור ארוך שייקח המון זמן עד שיגיע תורנו. המדריכה העלתה רעיון נהדר: ללכת לצ׳יינג׳ פלייס בקניון הקרוב. הלכנו לשם, רק ששם התגלה שנגמרו להם היינים הסיניים. מדריכה המקומית התחילה ללחוץ עלינו להחליף את הטוגרוגים שלנו לדולרים אמריקנים, ורק אני שמתי לב לכך והזהרתי את שאר הנשים שהיו איתי שם לא לעשות את ההחלפה זה נבע לא רק מהעובדה שנאלץ לבצע המרה פעמיים (מה שאומר שעלות השער תפעל נגדנו פעמיים, וגם שנאלץ לשלם יותר לשתי ההמרות), אלא גם לא היה ברור עד כמה ייתאפשר לנו להחילף את הדולרים ביינים בהמשך הטיול – בין השאר כי אפרת הניחה שנחליף אותם ביינים כבר במונגוליה. במצב כזה, יכולנו למצוא את עצמנו בסין בלי כסף סיני ובלי אפשרות להשיג אחד כזה בזמן סביר.

לכן התעקשתי לא לבצע את ההחלפה וגייסתי לכך את הנשים האחרות – והמדריכה נאלצה לקחת אותנו שוב לבנק ועשתה זאת במבט חמוץ למדי. למזלנו המונגולים לא בוחלים בקומבינות, וכשנקרא בבנק מספר שנראה שאף אחד לא נענה אליו (כי כנראה בעל/ת התור התייאש/ה) המדריכה גררה אותנו לעמדה שהתפנתה והחלפנו את הטוגרוגים שלנו ביינים.

חשוב לציין שאחרי האירוע המדריכה המקומית הבינה כמראה שהרושם שנוצר לנו עליה היה גרוע – והיא ניסתה להתנצל ולהסביר את ההתנהלות שלה בכך שהיא היתה רעבה. מצב שבו היא התקשתה לתפקד בגלל רעב (או אולי עייפות או יום עבודה ארוך מידי) הוא בהחלט מצב שהייתי שמחה אם היינו נמנעים ממנו (כי בכל זאת מדובר על אדם שעובד מאוד קשה וראוי למנוחה והפסקות אוכל), ובדיעבד אולי פשוט חבל לי שאפרת לא היתה באיזור כדי לבקר את המצב וללמוד לפעמים הבאות להמנע ממצבים כאלו שבהם המדריכה המקומית עמוסה מידי.

אבל למזלנו בכניסה למונגוליה לא היה תור ארוך מאוד החלפנו את הרובלים הרוסיים שלנו בטוגרוגים – והתחלנו לטייל. היעד הראשון שלנו היה (עוד) מרכז בודהיסטי שבעיני רובנו היה מאוד דומה למרכזים שכבר ראינו לפני כן. מה שכן – היו במרכז כמה דמויות לבושות בצורה מעניינת (מונגולית מסורתית), ועוד זוג שהתחתן שהחליט להצטלם לפני החתונה דווקא במנזר.

משם המשכנו לכיכר המרכזית של אולאן בטאר, כיכר סוח בטאר ובנין הפרלמנט.

סוח בטאר הוא גיבור מונגולי משנות העשרים של המאה העשרים והפסל שלו מככב בכיכר כשהוא רוכב על סוס (כראוי למנהיג העם המונגולי שהתרבות שלו היא תרבות נוודים שרוכבים על סוסים ורועים את העדרים שלהם), אבל הפסלים הגדולים באמת בכיכר הם של ג׳ינגיס חאן (שאת שמו מבטאים יותר כמו ״צ׳ינגיס חאן״) והנכד שלו קובלאי חאן שהרחיב את האימפריה שלו וכמעט כבש את שטחי ארץ ישראל.

כמובן שגם פה נתקלנו בזוגות מתחתנים שבאו להצטלם לפני החתונה באיזור מרכזי ומוכר.

לאחר הביקור בכיכר הלכנו למוזיאון האומנות המקומי, אבל ברגע שהבנתי ששוב יהיה מדובר על סיור מודרך וצמוד מידי הערדפתי לוותר והלכתי לנוח קצת בכניסה למוזיאון – ולא הייתי המטיילת היחידה שחשבה כך.

ביום לאחר מכן יצאנו מהעיר ונסענו לכיוון אחד הפארקים הלאומיים הידועים של מונגוליה – פארק טרלז׳. בדרך עצרנו ליד פסל גדול מאוד של ג׳ינגיס חאן שהוקם קצת מחוץ לאולן בטאר שבאופן עקרוני אמורה להיות ממנו ראות די גדולה לסביבה, רק שבאותו הבוקר היה המון ערפל. נוסף יש בפסל עצמו מוזיאון קטן ונחמד שהיה כיף להסתובב בו.

עצרנו בכניסה לפארק לנקודה שבה רבים מתפללים לביקור טוב בפארק:

העצירה הראשונה שלנו בפארק היתה באוהל מסורתי של הנוודים המונגולים (שבעבר ברובם היו שבטים של נודדים שרועים את בהמות היק) בשם ״גר״, שבו ברועים שגרים בשטחי הפארק אירחו אותנו עם אוכל מסורתי (ואפרת המדריכה היתה צריכה להעיר לאדם או שניים לא להגזים בכמויות כי בכל זאת מדובר על אוכלוסיה די עניה).

משם הגענו לאיזור ה״גרים״ שבהם אנחנו שהינו. בכל גר היו אמורים להתארח חמישה אנשים – אבל כשאני והשותפות שלי לגר נכנסנו לגר שלנו, שמנו לב לכך שאנחנו רק ארבע ולא חמש נשים. בדיעבד הסתבר שאפרת המדריכה היתה אמורה לישון איתנו – אבל העדיפה להצטרף בתור אדם שישי לגר עם מטיילים שאיתם היא היתה יותר מיודדת – ולנו נשאר יותר מקום בגר.

במהלך אחר הצהרים היה באיזור הגרם שלנו שילוב של תצוגת אופנה של לבוש מסורתי ותחרויות של ספורט מסורתי כמו רכיבת סוסים או היאבקות מונגולית טיפוסית:

אחרי התצוגה, הלכנו לאיזור אחר של הפארק שב עומד ״סלע הצב״, ושבו יש מנזר בודהיסטי שאליו מובילות מאה מדרגות לבנות – ומרחוק המדרגות נראות כמו חדק של פיל (והמנזר כמו הראש של הפיל).

לאחר הבקור במנזר, היה בחדר האוכל קורס הכנת דאמפלינגס שהעדפתי לוותר עליו. אבל אז זכינו לאכול את התוצרים לארוחת הערב שלנו – שאחריה הלכנו לישון.

בבוקר לאחר מכן נפרדו מהפארק וחזרנו לעיר.

אחרי שחזרנו לאולן באטור, הלכנו למה שמכונה ״שכונת גרים״.

גרים הם האוהל שהוא ה״בית״ של הנוודים שבעבר רעו עדרים של בקר ויקים בערבות מונגוליה, אבל בשנים האחרונות עובר על המדינה גל גדול של מעבר לערים. רבים מאלו שעוברים לערים לא יכולים להרשות לעצמם קניה או שכירה של בית או דירה – אז הם פשוט עוברים עם הגרים שלהם לשולי העיר. עם הזמן מוקמים בשכונות האלו בתים קטנים ועלובים, אבל עדיין מדובר על שכונות שאין בהם חשמל או מיןם זורמים, והתושבים צריכים להגיע לנקודה מרכזית פעם ביום כדי למלא מים בג׳ריקנים למשך היום.

היינו גם אמורים לבקר בבית של נהג האוטובוס שגר בשכונה כזו, אבל משום מה אחרי שאפרת הצהירה על הביקור – הוא התפוגג ולא קרה ללא הסבר.

אחרי הביקור בשכונה הלכנו לבקר בביתו של שמאן מקומי – שהוא מרפא מסורתי. השמאן היה עוק ולכן איחר באופן משמעותי וכמעט נאלצנו לוותר על השיחה איתו – אבל אז הוא הגיע ברגע האחרון. המדריכה המקומית, אפרת וכמה מהנשים התלהבו ממנו והמישו לשאול אותו עוד ועוד שאלות, בזמן שכל שאר הקבוצה (בעצם רובה של הקבוצה) רצו רק לעזוב כבר ונעו בחוסר נוחות על הספסלים הקשים.

בשלב מסוים עזבנו, ומשם הלכנו למופע פולקלור מונגולי טיפוסי שהפסדנו חלק ממנו בגלל העיכוב. היה מעניין למדי והמופע כלל נערות גומי ולוחמי קונג פו בעיקר.

אחרי לינת לילה – קמנו מוקדם בבוקר כדי להגיע לרכבת לכיוון בייג׳ינג.

2 תגובות

  1. motior הגיב:

    יפה ומעניין
    אם כי הסיפור עם החלפת הכסף מעצבן…

    Liked by 1 person

    1. adiad הגיב:

      בהחל – ולצערי לא היתה לנו אפשרות לדווח על המקרה בפידבק שהתבקשנו למלא עבור החברה, וחבל.

      אהבתי

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s