הטיול ברכבת הטרנס סיבירית – סין חלק ראשון

כשיצאנו ממונגוליה, ציפתה לנו נסיעה של יום וחצי ברכבת לבייג׳ינג. אני מניחה שהכוונה המקורית של הנסיעה היתה לאפשר לנו לחוות נסיעה ארוכה ורציפה ברכבת כדי לחוות את המרחקים והמרחבים שבהם נוסעת הרכבת, אבל אני חושבת שלרבים מאיתנו הנסיעה הזו היתה הזדמנות קצת לנוח ולצבור כוחות לקראת החלק הבא של הטיול.

וזה אכן היה נחמד לנוח קצת ולצפות בנופים של מדבר גובי, להסתובב ברכבת, ולנמנם קצת. אני חושבת שהקושי היחידי באמת היה בכל מה שנוגע לארוחות: בערב האחרון שלנו באולן בטאר כולנו הלכנו לסופר כדי לקנות מצרכים, אבל מן הסתם נוצר מצב שכמה הארוחות הבאות שלנו היו די פשוטות ולא ממש מבושלות, למרות שעקרונית יש ברכבת קרון מסעדה שבו ניתן לרכוש אוכל.

מעבר לזה, היה צריך כמובן לדאוג שתמיד יהיה מישהו בתא כדי להמנע ממצבים של גניבות – משהו שהשותפות שלי לתא לא ממש דאגו לו כמו שצריך (לפחות בעיני).

הגענו לבייג׳ינג (פירוש השם: הבירה הצפונית) ביום השני בצהרים. הביקור שלנו התחיל במשהו שאפיין מאוד את הביקור שלנו בעיר: הליכה. היינו צריכים ללכת לא מעט כדי להגיע לאוטובוס התיירים שלנו, בין השאר כי בגלל בעיות עומס התנועה והחניה בעיר האוטובוס לא פעם לא יכול היה להגיע לנקות איסוף נוחה, מה שדרש מאיתנו ללכת ברגל בערך 10 – 15 דקות נוספות כדי להגיע לאוטובוס.ֿ אני חושבת שההליכה הזו אולי היתה הפעם היחידה שבה הקיטורים של הקבוצה יוה מוצדקים, כי כולנו היינו צריכים ללכת את המרחק הזה עם המזוודות שלנו, והפלרטטן הראשי של הקבוצה גם עם המזוודות של הבחורה התורנית שאיתה הוא בחר לפלרטט.

היעד הראשון שלנו בבייג׳ינג היה ארוחת צהריים. חשוב לציין שכל המסעדות בסין מגישות אוכל באופן מסורתי. לסין בארה״ב קוראים לסגנון אכילה כזה ״סגנון משפחתי״: המנות שהוזמנו מוגשות באופן מרוכז ובכמויות גדולות למרכז השולחן, וכל סועד לוקח קצת מהמנות שהוא מעוניין בהן. במסעדות בסין לרוב מרכז השולחן מוגבה קצת ומאפשר סיבוב של החלק שעליו מוגשות המנות כך שלכולם תהיה גישה לכל המנות. חשוב לציין שיש גם תמיד קערה מאוד גדולה של אורז (מאודה או מטוגן) כחלק מכל ארוחה.

אחד הדברים שהיו נחמדים בטיול הזה היה בכך שאפרת (המדריכה כזכור) היתה זו שהזמינה את האוכל בגלל הידע שלה בסינית והיכרות שלה עם הטעם הישראלי איפשר לה את זה. אבל גם במהלך הארוחה כשאפרת שמה לב שמנה כזו או אחרת היתה פופולרית ונגמרה מהר, היא מיד הזמינה עוד צלחת של המנה הזו.

אז יצאנו לרחובות בייג׳ינג לסיור ריקשות בשכונות ההוטונגים. הוטונגים הם צורת בניה מסורתית בסין שבה משפחות שלמות (כולל כמה דורות) גרות באותו הבית, סביב חצרות. רבות מהשכונות האלו (שהן לרוב שכונות עניות) פונו כדי לפנות שטחים נדרשים בעיר עבור אולימפיאדת בייג׳ינג ב 2008 וגם כדי ״לשפר״ את פני העיר לקראת תשומת הלב הבינלאומית. הביקור גם כלל ביקור באחד הבתים הללו שפתוח לתיירים.

אחרי הנסיעה, הלכנו למדרחוב קטן שבו יכולנו לקנות מזכרות ולאכול ארוחת ערב. למי שהזמן באיזור הספיק חזר למלון באוטובוס, ומי שרצה (לרוב רצתה) להשאר עוד חזרו למלון במונית לאחר שאפרת דאגה שיהיה להם כרטיס ביקור של המלון עם הכתובת המדויקת כדי שלא יהיו אי הבנות לגבי המיקום שלו בגלל הבדלי שפה.

המלון עצמו גם היה חוויה מרשימה בפני עצמה – מדובר על מבנה ענק עם המון חדרים, וכולם מעוצבים באופן מערבי ביותר. יוצא הדופן היחיד הוא המיטות שהן עם מזרון מאוד קשה באופן מאוד אופייני לסין, כך שאם זה מפריע לכם חשוב לציין מראש וייתכן שבמלון ישנם חדרים שמתאימים למערביים מבחינת רכות המיטות.

בנוסף, יש במלון חדר אוכל ענקי שבו מוגשות ארוחות בוקר שמשלבות אוכל מערבי ואוכל סיני אופיניים, ואני מודה שהייתי שמחה להשאר במלון עוד כמה ימים כדי להספיק להנות מכל המבחר שהיה בו.

2 תגובות

  1. motior הגיב:

    נשמעת חוויה מעניינת מאוד (פרט להליכה לאוטובוס עם המזוודות…)

    Liked by 1 person

    1. adiad הגיב:

      זה לא היה כה נורא, אלא בעיקר אנשים שאוהבים לקטר 🙂

      Liked by 1 person

להגיב על adiad לבטל

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s