כשזכרונות משתנים?

כפי שכתבתי בימיו הראשונים של הבלוג, הייתי קצת לפני הקורונה בטיול בניו זילנד, ובחרתי לטייל בחברה ניו זילנדית מקומית.

הטיול בגדול זכור לי כטיול מאוד כיפי, אבל הוא לא בהכרח היה ״מושלם״. בתחילת הטיול נראה היה שאני בכושר גופני נמוך מאוד יחסית לשאר הקבוצה ובזמנו נראה היה לי שהנושא הדאיג מאוד את המדריכים של הקבוצה, עד כדי כך שבימים הראשונים של הטיול חששתי מזה שאתבקש לעזוב את הקבוצה.

בנוסף, היתה מטיילת בריטית שהתבררה כמישהי מאוד לא נעימה כלפי מסיבות שלא היו ברורות לי. לדוגמא בשלב מסוים בטיול שמעתי אותה אומרת למדריך הבכיר יותר בצוות (שאיתו היא היתה מיודדת) שלדעתה אני לא ״העפרון הכי מחודד בקלמר״. באותו רגע הנחתי שזה נבע בעיקר להבדלים תרבותיים שאולי בגללם נוצרו מצבים שבהם לא הבנתי אותה או שהיא לא הבינה אותי. בנוסף, יש לי קול גבוה וקצת לא ברור, משהו שבעבר כן יצר לפעמים רושם אצל אנשים מסוימים שאני מאותגרת שכלית (בניסוח עדין) למרות שאני לא כזו, וייתכן שהיא מיהרה לקפוץ למסקנות.

מן הסתם עברו למעלה משנתיים מאז חזרתי מהטיול ולכן די שכחתי מהנושא, עד שבחג השני של פסח יצא לי לשמוע סרטון שייצרה מישהי בריטית על ביטויים נפוצים בבריטניה שמתארים מישהו טיפש – ונתנה דוגמאות על עצמה על מצבים שבהם היא יכלה להתפס כמישהי שלמשל ״חסרים לה כמה סנדוויצ׳ים כדי להיות פיקניק מלא״ – מה שכמובן הזכיר לי את אותה מטיילת בריטית ואת האמירה שלה.

ואיכשהו בעקבות הסרטון הזה – פתאום קישרתי את האמירה הזו שלה לכמה אירועים אחרים שקרו לי במהלך הטיול.

האירוע הראשון קשור לתחום העיסוק שלי. ב״חיים באמיתיים״ שלי אני עובדת כבר לא מעט שנים בתור מתכנתת, ויצא לי לספר את העובדה הזו לחלק מהמטיילים שהיו במקרה מתכנתים. עד שיום אחד מאלו שסיפרתי להם אמר לי שהוא כבר שמע על זה, ואפילו ציין פרטים טכניים מאוד ספציפיים לגבי התפקיד שלי. זה נשמע לי מוזר כי לא ממש סיפרתי לאף אחד את הפרטים האלו – וכדי לגלות אותם המטיילים היו צריכים לבלוש אחרי באינטרנט, כנראה באתר לינקדין (שהוא רשת חברתית בתחום המקצועי).

זה הפריע לי כי זה הרגיש לי משהו שהוא מעבר לרכילות שלרוב קורית בקבוצות כאלו של מטיילים, והרבה יותר חטטני. מעבר לזה – עלתה אצלי השאלה למה העובדה שאני מתכנתת נשמעה למטיילים כל כך לא אמינה שהם הרגישו צורך לבלוש אחרי.

ואז נזכרתי בהערה של אותה מטיילת בריטית, ופתאום זה הוביל אותי לחשוב שבעצם אולי הבעיה של המדריכים איתי שכתבתי עליה למעלה לא היתה קשורה רק לקצב ההליכה שלי. כמו שכתבתי ברשומה הזו – הלכתי יחסית לאט, ונראה היה שזה מדאיג את המדריכים שלנו – ונראה היה גם שהדאגה הזו התגברה כשביום השלישי או הרביעי של הטיול היה מסלול שבו התעייפתי יחסית בקלות כי לא אכלתי לפניו כמו שצריך – מה שהדאיג מטיילת מסויימת שדיווחה על זה למדריכים.

בגלל האירוע הזה – בימים הבאים בטיול מאוד חששתי שאתבקש לעזוב את הקבוצה בגלל חוסר התאמה לטיול. זה נשמע לי קצת מוגזם, בין השאר כי החברה עצמה כתבה מראש באתר שלה שהטיול מיועד לרמות שונות של כושר. בסופו של דבר נשארתי בטיול עד הסוף, אבל כמה שיחות עם מי שהיה המדריך הראשי בחברה (והמנהל של שאר המדריכים) בחברה שליווה אותנו בחלק האחרון של הטיול איששו לי את החשד שהיו דיונים לגבי. חשוב לציין שהכרתי את המדריך הזה מראש כי במקרה יצא לנו לטייל יחד בארה״ב במסגרת חברה דומה בערך חמש שנים לפני כן. ומרגע שנפגשנו בניו זילנדֿ היה לו מאוד חשוב להסביר לי למה הוא ידע שאני בטיול למרות שלא בכלל שאלתי אותו או אפילו את עצמי לגבי זה – אבל דווקא הצורך האובססיבי שלו להסביר לי את זה גרם לי לחשוד שקרה (או קורה) משהו מאחורי הקלעים.

בדיעבד אני שואלת את עצמי האם החשדנות הזו כלפי נבעה לא בגלל הכושר שלי, אלא בגלל חשש שאני עלולה לסבול מפיגור קל – משהו שמאוד יכביד על המדריכים מבחינת רמת האחריות שהם צריכים לקחת מולי, ובעצם גם יכול לפגוע בחווית הטיול של שאר המטיילים – במיוחד אם לא אוכל להפעיל שיקול דעת נכון ולהסתבך בכל מיני בעיות. ופתאום נזכרתי בכל מיני אירועים שנראו לי במקור קצת מוזרים אבל איכשהו מסתדרים לי מנקודת המבט הזו שבה נתפסתי כבעלת מגבלה שכלית:

  • אני ועוד שני מטיילים הצטרפנו לסיור של חברה חיצונית באחד האתרים של סרטי ״שר הטבעות״, והיה צריך להעביר למפעילים את טופס ההרשמה שלנו מטעם החברה שבה טיילנו כדי להוכיח ששילמנו. כשהמדריכה רצתה לתת את הטופס לאחד מאיתנו כדי שנעביר אותו הלאה בפעילות עצמה, אני הייתי היחידה מבין השלושה שהיתה נוכחת, ואפשר היה לראות שהיא מתלבטת האם לתת לי את הטופס ושהיא ממש חוששת לתת לי אותו.
    בסופו של דבר לא היתה לה ברירה, היא העבירה את הטופס דרכי, והכל כמובן עבר בשלום – אבל אז נשמע לי מוזר שהיא היתה כל כך לחוצה מהעניין. אבל זה נשמע לי הגיוני אם היא חשבה שאני אתקשה לשמור עליו או לדעת מה לעשות איתו.
  • באחד הימים הראשונים של הטיול היינו אמורים ללכת בטרק חד יומי שהוא אחד המפורסמים בניו זילנד. מדובר על טרק שהוא יחסית מאוד ארוך ליום אחד ויש בן בתחילת המסלול עליה רצינית ואז ירידה תלולה ומחליקה – ובנוסף בטיול עצמו מסגרת הזמן של המסלול הזה היתה קצרה יחסית.
    לי היה ברור מאליו שאני לא אסתדר עם המסלול הזה (ובמיוחד לא במסגרת הזמן שניתנה לנו), אבל כשהלכתי לשוחח עם המדריך הבכיר שהיה איתנו אז על חלופות למסלול הזה הוא משום מה חשש שיש לי כוונות לעשות אותו ובילה כמה דקות בלנסות לשכנע אותי לא לצאת אליו בלי להקשיב לי כשניסיתי להגיד שלא היתה לי בכלל כוונה כזו..
  • פה יש לי נקודה שקצת קשה לי איתה, כי קשה ל ״להשמיץ״ מדריכים – ברור לי שהעבודה שלהם לרוב מאוד קשה, וחברות בחו״ל שמאוד חשוב להן כל נושא תודעת השירות נוטות להיות מאוד קשוחות עם המדריכים על ״נפילות״ שונות במתן השירות.
    אבל מתחילת הטיול היתה לי הרגשה מאוד גרועה במצבים מסוימים מול אותו מדריך בכיר בחלק הראשון של הטיול והיה מיודד עם אותה בריטית שאמרה עלי שאני טיפשה.
    למשל באחד הימים חשבתי בקול איפה להציב את האוהל שלי במהלך הלילה, והוא אמר בצורה לא ממש מנומסת שלא ממש אכפת לו איפה אקים את האוהל. הניסוח נשמע לי בוטה אפילו בתור ישראלית, ומיוחד מפיו של ניו זילנדי שהם לרוב מנומסים משמעותית מישראלים…
    או שבאחד הלילות שנשארנו באכסניה באחת הערים, כשחזרתי מסיבוב בעיר ראיתי אותו בכניסה בזווית העין, וכמה שניות אחר כך הוא לא היה שם. כשהלכתי לכיוון החדר שלי היו עוד פעם פעמיים שחשבתי שראיתי אותו לשבריר שניה – עד שהגעתי לחדר שלי שהיה בקומה העליונה של האכסניה – והוא עמד כמה דלתות ליד, כנראה ליד החדר שלו. מכיוון שהיו בקומה הזו רק כמה חדרים בודדים, אני מניחה שהוא הניח שהחדר שלי בקומה נמוכה יותר ולכן חשב שאם הוא ילך לחדר שלו הוא לא יפגוש אותי.
    מצד אחד, בזמן השהות שלנו בעיר היינו אמורים להיות די עצמאיים רוב הזמן, ומובן לי שזו גם היתה הזדמנות למדריכים להיות קצת בהפסקה מאיתנו ולנוח קצת מהאחריות שלהם. אבל מצד שני – להתחמק כך ולעלות שלוש קומות ברגל רק כדי להמנע מלהגיד לי שלום נשמע לי כמו משהו חריג גם בהקשר הזה.
    היו לאורך הטיול לא מעט רגעים כאלו שמן הסתם לא אפרט את כולם, ולמרות שרוב הזמן הוא היה נחמד ומקצועי כלפי, הרגעים האלו נתנו לי תחושה די גרועה.
  • בסוף הטיול היה לנו מדריך צעיר שלא פעם פשוט עשה עבורי כל מיני סידורים שבאופן עקרוני מטיילים אחרים עשו לבד – הוא עשה את זה בצורה מנומסת ומאוד נחמדה, אבל עדיין זה הרגיש לי קצת מוזר.
  • בסוף הטיול היתה לי שיחה עם מטיילת אחרת שאמרה לי שאני צריכה ״להרגע״ ולהפסיק ״לדחוף את עצמי״ גם אם אני לא הכי טובה.
    משהו בשיחה הזו בזמן שהיא התרחשה הרגיש לי כמו רושם מוטעה שלה, כי חשבתי שהיא מדברת על הכושר הגופני שלי במהלך הטיול, ולא הרגשתי שאני משווה את עצמי לאנשים אחרים מבחינת כושר או רמת קושי של הטיול, ושלא ניסיתי לעשות דברים שהיו ברמת קושי גבוהה מידי בשבילי. אבל בדיעבד אני שואלת את עצמי אם היא התכוונה לא לטיול עצמו אלא לאיך הצגתי את עצמי מקצועית בצורה שהם לא האמינו לה, וכאילו הרושם (המוטעה) שלהם בנושא הפך להיות לעובדה שגם אני ״צריכה להכיר״ בה.
  • בשלב מסוים המדריך הבכיר יותר שליוה אותנו בחלק האחרון של הטיול התחיל להעיר לי כמה התיק שלי נראה מלא וכבד, וכמה שופינג כבר בטח עשיתי – משהו שנשמע לי מוזר אז, אבל אני תוהה האם הוא חשש שאני לא מפעילה שיקול דעת מבחינה כספית?

אני יודעת שעברו למעלה משנתיים מאז הטיול, ואני אמורה להיות במצב שבו לא ממש אכפת לי יותר מכל אותם אנשים כי אני לא בקשר איתם (וכנראה גם לא אהיה בקשר איתם בעתיד). מצד שני, אפשר לראות שאני עכשיו רואה המון מצבים שקרו אז באור חדש, והרבה מהם שהיו עבורי חוויה חיובית פתאום נראים לחלוטין אחרת.

ואולי במובן מסוים זה מפריע לי כי יכול להיות שבעתיד אהיה בטיול בפורמט דומה, ואם גם שם יווצר רושם כזה עלי – אני יכולה למצוא את עצמי שוב במצבים לא נעימים כאלו, שעלולים בפעמים הבאות להסתיים במצב שבו כן אתבקש לעזוב את הקבוצה בגלל חוסר התאמה. ומחשבה הזו מאוד מפריעה לי.

9 תגובות

  1. empiarti הגיב:

    וואו, קראתי בנשימה עצורה ולב כבד. חשבתי לעצמי שזו הרגשה די מזופתת להרגיש שככה חושבים עלייך, שאיכשהו התקבל עלייך איזשהו רושם – שפשה בכל והופץ לכולם – ועכשיו היחס של כולם אלייך נובע מאותו רושם מוטעה, בלי שאת בכלל מודעת לכך. האמת שזה די נורא.
    האם יצא לך לפגוש ביחס כזה כלפייך או התרשמות דומה ממך במסגרות אחרות? לימודים? מקומות עבודה? חוגים חברתיים? משפחה מורחבת?

    Liked by 1 person

    1. adiad הגיב:

      היה לי לא מזמן משהו דומה עם רופא דווקא.

      היתה לי דלקת מאוד חמורה באוזן, ומכיוון שהמרפאה שלי נסגרה בשעה מאוד מוקדמת בצהרים ולא הצלחתי להשיג שם מישהו כל הבוקר, פניתי בצהרים לשירות של רופא בטלפון שלרוב ״מתקתקים״ עבודה ולרוב פשוט נותנים יחסית בקלות מרשם לפתרון של מקרה החירום עד שניתן לגשת לרופא הקבוע לטיפול מעמיק יותר.

      אבל הפעם הרופא הטלפוני לא הרגיש בטוח בעצמו, ומכיוון שהמרפאה היתה סגורה – הוא הפנה אותי למיון. שם אחרי כמה בדיקות והמתנה של המון שעות יצא לי לראות רופא אא״ג, וכחלק מהטיפול שלו הוא שם לי משהו באוזן שיאפשר לטיפול שהוא נתן לי להגיע עמוק ולא להעצר בהתחלה – אבל הוא שאל אם יש מישהו שיוכל להוציא את המשהו הזה מהאוזן יומיים אחר כך.

      ניסיתי למצוא מישהו וזה לא ממש הצליח – ואז פשוט הוצאתי את הדבר הזה בעצמי, רק כדי לגלות שזה מאוד פשוט לעשות את זה לבד. זה היה ספוג די יציב, שממש בקלות מצאתי משהו להחזיק כדי למשוך אותו בקלות החוצה – ולא היה ברור לי למה הוא חשב שאני אצטרך עזרה כדי להוציא אותו…

      אהבתי

      1. empiarti הגיב:

        נראה לי אבל שזה משהו אחר. מניסיוני עם רופאי א.א.ג הם מעדיפים שאנחנו נגע בעצמנו כמה שפחות באוזניים כי הם חוששים שלא נעשה זאת נכון ונגרום לנזקים (כגון פגיעה בעור התוף). לא נראה לי סביר שהרופא במיון חשד בך שאת לוקה בפיגור שכלי כלשהו

        Liked by 1 person

      2. empiarti הגיב:

        בכל מקרה נתת לי רעיון לשרביט החם השבוע 🙂

        אהבתי

      3. adiad הגיב:

        נחמד לדעת שנתתי רעיון 🙂

        ופשוט היה כל כך קל להוציא את הדבר הזה שלא ברור לי למה הוא התעקש שאמצע מישהו למרות שהיה די ברור שלא אצליח. אני בהתחלה הנחתי שהיה מדובר על משהו שברירי ועדין, אבל זה היה משהו ממש חזק וממש היה חלק בדבר הזה שמאוד הקל על ההוצאה שלו.

        אהבתי

  2. motior הגיב:

    נשמע לא רק לא נעים אלא מרגיז, מטריד ומדכא. עצוב לי שחווית את זה.

    Liked by 1 person

    1. adiad הגיב:

      בהחלט מצב לא נעים, ובדיעבד אני תוהה האם להעלות את זה בפני החברה מכיוון שהמדריכים היו מעורבים בנושא.

      אהבתי

להגיב על adiad לבטל

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s