הטיול ברכבת הטרנס סיבירית – סיכום

הטיול שעליו כתבתי נערך בקיץ 2016, ונערך על ידי החברה הגיאוגרפית. הטיול היה הראשון שהחברה ערכה באיזור הזה, ולא היתה אף חברה ישראלית אחרת שהציעה טיולים מקבילים. כיום המצב שונה – כיום גם חברות אחרות מציעות טיולים בקו הרכבת ובאיזורים דומים.

אני חייבת לציין שמבחינת שירות הלקוחות – החברה הצטיינה. המפגש שלפני הטיול היה רציני, יסודי ולא הכיל רק קריאה של המסלול והחזרה של הדרכונים עם הויזה לסין, אלא היה חשוב לאפרת מרגלית (המדריכה) שכולנו נכיר אחד את השני קצת יותר לפני הטיול.

וזו לא היתה רק אפרת. ביום שבו הייתי צריכה להביא את הדרכון שלי למשרדי החברה כדי להוציא את הויזה האמורה לסין – מסתבר ששכחתי להביא תמונות דרכון. לא היתה שום חנות שבה יכולתי להצטלם באיזור המשרדים של החברה – ולכן הייתי צריכה לנסוע חזרה הביתה כדי להצטלם בחנות ליד הבית, ואז להביא את התמונות למשרדים.

אבל אחת מהעובדות שעבדה מולי התברר שאנחנו גרות קרוב – ולכן היא הסכימה שכמה ימים אחר כך אביא לה את התמונות היא תביא אותם למשרד.

מצד שני, לא פעם היתה תחושה שדי ברור שזו הפעם הראשונה שבה הטיול יוצא. אני חושבת שהבעיה הגדולה ביותר היתה אי ההבנה לגבי קושי המסלול שעשינו סביב ימת בייקל שהתסבר כקשה וארוך יותר ממה שאפשר היה לצפות מהתיאור הראשוני של המסלול באתר החברה.

אמנם התיאור תוקן מהר מאוד באתר החברה, אבל היו המון נקודות אחרות שבהן אפשר היה לראות שהטיול לא בהכרח מתאים לכלל המטיילים. דוגמא אחת לכך היתה הביקור שלנו ב״בונקר 42״ במוסקבה – בוקר מתקופת המלחמה הקרה שנועד להגן על השלטון הסובייטי במקרה של התקפה גרעינית. המתחם נמצא בעמוק של 18 קומות (65 מטר) מתחת לאדמה, ומשום מה אפרת הניחה שלא תהיה לכולנו בעיה לרדת ובמיוחד לא לעלות את כל הקומות האלו ברגל. במציאות – רבים בחרו לעלות לפחות במעלית שהיתה במקום, ולדעתי לרבים מאיתנו היה לוקח המון זמן לעלות ואולי אפילו למבוגרים בחבורה זה היה בלתי אפשרי.

כך גם עם העומס הכולל בטיול, שבו לא מעט מהמטיילים כבר די ויתרו על כמה מהיעדים האחרונים בגלל עייפות. גם כאן לא תמיד היתה אופציה להשאר באוטובוס עבור מי שהיה עייף, ולא פעם אנשים היו צריכים ללכת ברגל מרחק משמעותי רק כדי להגיע לנקודת הסיום של המסלול היומי רק כדי לנוח בזמן שהקבוצה טיילה.

בדיעבד בשיחה עם ההורים שלי , אחד מהם טען שהיה צריך להתחשב בעובדה שמדובר על טיול של החברה הגיאוגרפית שבה רמת המאמצים צפויה להיות גבוהה. מצד שני בגלל העובדה שהטיול בזמנו יצא רק בחברה הגיאוגרפית, לא היתה אפשרות לצאת אליו במסגרת אחרת וקלילה יותר.

חשוב גם להבן שבטיול כזה – לא פעם מדובר על טיול ״טעימות״ ולא על טיול יסודי בכל היעדים. אצלנו זה הורגש בעיקר באיזור מוסקבה ואיזור בייג׳ינג – כנראה בגלל ההנחה שאלו שני יעדים שאנשים ביקרו בהם או יבקרו בהם בטיולים יסודיים יותר לרוסיה או לסין כיעד מרכזי.

מעבר לכך, בשלב מסוים החברה הגיאוגרפית התחילה להציע בשלב מסוים מסלול מקוצר שהכיל רק ביקור בסיביר ובמונגוליה, למרות שבתקופה האחרונה חזר לאתר המסלול המקורי.

גם חווית הנסיעה ברכבת היתה די מצומצמת – נסענו בה ללילה אחד, לאחה״צ ולילה נוסף, ורק הנסיעה האחרונה (בין אולן בטאר במונגוליה לבייג׳ינג בסין) היתה יחסית ארוכהה ונתנה לנו את תחשות הנסיעה הארוכה שאופיינית לרכבת.

אני מניחה שהחוויה המותאמת יותר אישית קיימת למי שמטייל לבד – אבל מדובר על אתגר כי האיזורים שבהם עוברת הרכבת הם כפריים למדי. במצב כזה, האם תהיו מסוגלים להזמין חדר במלון, להשכיר רכב (או לדאוג לתחבורה אחרת), או לארגן סיור מקומי גם אם הסביבה לא בהכרח דוברת אנגלית?

אבל ייתכן מאוד שהמצב ישתנה בשנים הקרובות, מכיוון שלא מעט מהאיזורים מתחילים להיות מתוירים על ידי תיירים מערביים, והידע של האוכלוסיה המקומית באנגלית הוולכת ומשתפרת.

והנה הרשומות שכתבתי על הנושא עבור ״חמושה בעדשה״ לא מזמן:

• רשומה ראשונה
• רשומה שניה
• רשומה שלישית