טיול לסין, רקע על הטיול עצמו

כפי שכתבתי ברשומות קודמות, ב 2016 טיילתי בטיול שנסע לאורכה של הרכבת הטרנס סיבירית (בקו המכונה ״הטרנס מונגולי״) ובסוף הטיול בילינו יומיים וחצי בבייג׳ינג.

לכן שנה מאוחר יותר החלטתי לנסוע לטיול מקיף לסין. במעבר על תוכניות הטיול השונות, גיליתי שחברת פגסוס מציעה מגוון די רחב של טיולים לסין באורכים שונים שכוללים בין השאר מסלול שכולל ביקור בכפרים של מיעוטים שונים (שהוא המסלול הארוך והמקיף ביותר שהחברה מציעה) שבו בחרתי.

פגסוס מתאפיינת בכך שהטיולים שלה מאוד עמוסים בתוכן. במסגרת טיול של פגסוס – אתם תבקרו בכל אתר תיירותי אפשרי, תעשו קניות בכל מרכז קניות או שוק אפשרי, תבלו בכל סוג זמין של מופע, ואפילו נסיעות ממקום למקום יקרו מוקדם בבוקר או מאוחר בערב כדי לאפשר כמה שיותר פעילות במהלך היום.

יש את מי שיראה בזה יתרון בכך שהוא מקבל ערך מלא עבור הכסף שהוא שילם עבור הטיול. אבל יש לסדר יום מלא כזה גם מחיר: לוח הזמנים היה מעייף מאוד, ואי אפשר היה לוותר על אף פעילות או מופע ופשוט לבקש להשאר במלון כדי לנוח קצת. למען האמת היינו מגיעים למלונות רק כדי ללכת לישון והיינו יוצאים מוקדם אחרי ארוחת הבוקר.

מעבר לזה, הביקורים באתרים עצמם היו מקוצרים למדי ולא יסודיים – ולא פעם במקרה של ההצגות, המקומות שבהם ישבנו היו לא טובים במיוחד (וחלקנו אמרנו בינינו לבין עצמנו שהיינו מעדיפים ללכת להצגה או שתיים ולשבת במקום טוב במקום ללכת לארבע ולשבת במקומות הכי גרועים שאפשר).

והיה גם קטע אחר. פעם בכמה ימים המדריכה שלנו פתאום הצהירה שיש לנו ״יעד בהפתעה״: זה יכול היה להיות בית מרקחת מסורתי, או מפעל לייצור ג׳ייד (אבן ירקן), או כל מיני נושאים אחרים. על פניו היעדים נשמעו מעניינים, ורובם באמת ניסו לספק איזושהי הדרכה או חוויה תיירותית (למשל באחד ממפעלי הפנינים עשו לנו תצוגת אופנה, או במפעל לייצור משי ערכו לנו סיור שבו הסבירו לנו איך מייצרים משי) – אבל רובם הרגישו כמו מקומות שבהם פשוט ניסו למכור לנו בכוח כמה שיותר דברים – החל מקרם כזה או אחר שאמור לרפא כל צרה בבית המקרחת, וכלה בתכשיטים עם פנינים או מוצרים ממשי ובמבוק.

אני יודעת שהממשלה הסינית מנסה לעודד בכל כוחה את הכלכלה שלה בכך שהיא מעודדת שופינג, עד כדי כך שמכרה שלי הצליחה למצוא טיול במחיר מגוכח לסין בתמורה לכך שיקחו את הקבוצה בתדירות גבוהה מאוד לעשות שופינג (לדעתי לפחות פעמיים או שלוש ביום). זה היה רחוק מלהיות מה שקרה אצלנו, אבל ייתכן מאוד שנוצר מצב שבו הממשלה הסינית ״מעודדת״ חברות שונות כן לקחת תיירים לשופינג בכל מקרה.

אבל יש כמה נקודות שחשוב לציין לגבי סין. שתי הראשונות מבוססות על מקרים שקרו לנו במהלך הנסיעהץ.

קודם כל, סין היא מקום לא סטרילי בעליל, במיוחד במקומות הכפריים, אבל לא רק. אחת המטיילות שהיתה לפני כן בהודו אמרה שסין לא מלוכלכת כמו הודו, אבל לא ממש רחוקה מכך – כך שמי שנרתע מביקור בהודו בגלל נושא הניקיון כנראה יתקשה מאוד להסתדר גם בסין, ואולי עדיף שהם יטיילו ביפו שידועה בכך שהתושבים בה מקפידים מאוד על הניקיון. חשוב לציין שהמלונות שהיינו בהם היו נקיים – אבל השטחים הציבוריים, ובמיוחד השירותים הציבוריים שהם ברובם חור ברצפה (למרות שעם הזמן בערים הגדולות יש יותר ויותר אסלות מערביות) די מטונפים. והיו שתי מטיילות (אמא ובת) שזה שיגע אותן והן התלוננו כל הזמן, והיו כמה מקרים שבהם הן אפילו ניסו לשכנע אותנו לא להכנס לשירותים בדרך בכלל כדי שנוכל להגיע למלון כמה שיותר מהר כדי שהן יוכלו ללכת לשירותים (ושאר הקבוצה כמובן סירבה להתאפק ולסבול בגללן).

מעבר לזה, סין עצמה מאוד גדולה, ובטיולים יש נטיה לטוס בין יעדים שונים (לנו היו כמה טיסות פנימיות, ונסיעה אחת ברכבת מהירה). למי שפוחד מטיסות – החוויה לא בהכרח נעימה, ואיכשהו במהלך הטיסות חווינו יחסית הרבה טיסות עם כיסי אוויר (ואחד מהם זכור לי ככיס האוויר הכי מפחיד שאי פעם קרה לי).