בשרביט החם השבוע התבקשנו לכתוב על יחסי חמות / כלה או חם / חתן.
אי שם לפני קצת פחות מעשרים שנה, כשהאינטרנט היה עדיין יחסית בחיתוליו, היו לא מעט אתרים שהציעו מסגרת של ״פורומים״. פורומים היו כמו קבוצות בפייסבוק בתקופה שבה עדיין לא היה פייסבוק, והם המשיכו להתקיים עד שקבוצות הפייסבוק הפכו לכל כך פופולריות שלאתרים השונים כבר לא היה שווה להמשיך ולתחזק את הפורומים.
באתר של ווינט (עיתון ידיעות אונליין) היו המון פורומים כאלו ואני השתתפתי בכמה מהם, בעיקר באחד שנקרא ״נימוסים והליכות״. הפורום אמנם עסק בנושא נימוסים והליכות בתחילת דרכו כשניהל אותו עיתונאי שהתעניין בנושא, אבל בשלב מסוים הפך להיות מין פורום של שיחת נשים ונוצרה בו קבוצה די קבועה של כותבות – כנראה כשאישה התחילה לנהל אותו.
מן הסתם חלק מהקשרים הפכו להיות אישיים יותר – החל מתכתובת אימיילים וכלה בחברויות אישיות.
אי שם ב 2008 יצא לי להתיידד עם אישה יחסית מבוגרת – במובן הזה שהיה לה בן בערך בגילי (היית אז בת 33). היא היתה גרושה והבן הזה היה הילד היחיד שלה, אבל הוא ובת זוגו עברו לניו יורק כדי לפצוח שם בקריירה בתחומם. אני מניחה שלמרות שנשמע שהיו לה חיי חברה עשירים ולא מעט קשרים משפחתיים קרובים עם אחותה והגרוש שלה, היא כנראה פנתה לפורומים מתוך רצון לחברה. היה לנו נעים לקשקש בפורום אז התחלנו לשוחח טלפונית ואימיילית – וגם יצא להפגש פנים מול פנים מידי פעם.
נושא הכלה שלה היה רגיש בעיניה, במיוחד סביב נסיעה שלה לבקר את הבן והכלה בארה״ב. חודשיים או שלושה לפני הביקור הזה, נולדה הבת הבכורה שלהם – שמן הסתם היתה הנכדה הבכורה שלה. האמא של כלתה היתה איתם בתקופה של הלידה, ולידידה שלי זה כביכול היה ברור שכלתה תרצה שאמא שלה תהיה איתה בתקופת הלידה ושיהיה לזוג קשה לארח אותה מיד אחרי הלידה. אבל היתה לי תחושה שהיא קצת נפגעה מזה שהיא עצמה זכתה לפגוש את הנכדה שלה רק חודשיים שלושה אחרי הלידה.
איכשהו זה התבטא במין ביקורת מרומזת על הרבה דברים שכלתה ביקשה לפני הביקור (כמו להביא כל מיני דברים מהארץ שלא קיימים בחו״ל או יקרים שם משמעותית לעומת ישראל), ואפילו על ההתנהלות של הכלה בזמן הביקור עצמו. הידידה שלי התלוננה על המון תקריות קטנות שקרו ביניהן במהלך הביקור שלה בארה״ב. מהספיורים הבנתי שלעיתים הכלה צדקה (ולמשל זה לא רעיון חכם שסבתא תעשה כל מיני תנוחות יוגה מסובכות בזמן שהיא שומרת על תינוקת שיכולה להתהפך וליפול מהמשטח המוגבה שעליו היא שכבה), אבל היא העבירה את הביקורת בצורה כזו לא נעימה (וכאילו היא ציפתה שחמתה ״תפשל״) שהיא בהחלט יצרה אווירה לא נעימה.
אני אישית ניתקתי ביוזמתי את הקשר זמן קצר אחרי שהידידה חזרה מארה״ב. הרגשתי שהיא מישהי שמאוד ציפתה לקבל את תשומת הלב שלי בצורה שהרגישה לי מוגזמת ולא נעימה – למשל באחד הימים היא התרגזה עלי שהשקעתי חמש דקות מזמני בלכתוב הודעה בפורום שבו הכרנו במקום לכתוב לה אימייל. כל ניסיון שלי להסביר לה שלא היה לי משהו מעניין לכתוב לה ולכן העדפתי להשקיע את הדקות הבודדות שהיו לי פנויות בכתיבה של הודעה כללית בפורום לא ממש הצליח והיא נשארה בעלבונה.
לכן אין לי מושג לאן המשיכו היחסים בין הידידה לכלתה, אבל אני מודה שלפעמים אני באמת תוהה מה קרה איתן בסוף.
התיירת המקרית 
וואו כזה יחס קלאסי קלישאתי של החמות! וגם של הכלה. בתור מי שהיתה כלה בעצמי ועכשיו אני גם חמות וגם חותנת אני לא משלה את עצמי שהיחסים מושלמים והיו גם תאקלים גם עם זו וגם עם זה אבל לא בצורה כזאת. וחבל.
וטוב לך שניתקת קשר שהתברר שלא באמת עושה לך טוב. גם אם את סקרנית עכשיו לדעת מה היה שם בהמשך
אהבתיLiked by 1 person
אני גם בדיעבד שואלת את עצמי עד כמה במעבר לחו״ל נעשה כדי להתרחק מהחמות הזו, לפחות בשלבים הראשונים של הקשר – אבל גם על כמה קשה לגדול ולהיות בן יחיד של אמא כזו שבטח דורשת תשומת לב רבה גם ממנו עוד הרבה לפני הנישואים.
אהבתיאהבתי
הפורומים של תפוז עוד קיימים… ועוד הרבה פורומים אחרים. אם כי כמובן הפופולריות שלהם ירדה מאוד.
לדעתי קשה לשפוט סיפור כזה כשאת מכירה רק צד אחד וגם אותו לא ממש טוב.
אהבתיLiked by 1 person
תמיד אומרים שבכל ספור יש שלוש גרסאות: הגרסא של כל אח מהצדדים, והגרסא האמיתית שנמצאת אי שם ביניהן.
אני כן יכולה להעיד שהאישה שהכרתי היתה מישהי שהיתה צמאה לקשר חברתי, אבל היא גם ״דרשה״ שהוא יהיה מאוד אינטנסיבי כבר בשלבים מאוד מוקדמים של ההיכרות בינינו. אני חושבת שיש סיכוי יותר מסביר שהדינמיקה הזו קיימת גם במערכות יחסים אחרות שלה.
אהבתיLiked by 1 person
לענ"ד, האינטואיציה שלך היתה במקום הנכון. כנראה שהיא החליטה ל"אמץ" אותך, וזה לא לענין. קוראים לאנשים כאלה: ערפדי רגש/אנרגיה/תשומת לב.
כפי שאמפיראטי כתבה, ה"ריב" הזה כלכך קלישאתי, שאם הוא לא מתקיים, הצדדים זוקפים ראשיהם בתדהמה, מה??
אהבתיLiked by 1 person
אני חושבת שלא פעם יש סיבה שקלישאות קורות כל כך הרבה. אין מה לעשות וחתונה משנה דינמיקה בתוך המשפחה, ולא פעם ההורים מתקשים להבין שהקשר איתם לא יישאר אותו הקשר.
אני יכולה לתת לך דוגמא מהמשפחה שלנו: כשהיינו צעירים, אבא שלי רצה שתהיה לו ״זכות חתימה״ בחשבונות הבנק שלנו במקרה שיהיה צורך בזה. זה נשמע הגיוני כשהיינו מתבגרים, או כשההורים עזרו לנו כלכלית בתור סטודנטים (למרות שזה כבר מתחיל להיות בעייתי) – אבל לא ממש הגיוני שזה ימשיך לבגרות כשאנחנו כבר עומדים בפני עצמינו.
ברור שאבא שלי לא היה גונב מאיתנו כסף, אבל הוא כן למשל יכול היה לגלות אפיק חדש להשקעות ופתאום להעביר את החסונות שלנו אליו – בלי לשאול עד כמה זה מתיאים לנו או האם המגבלות של המסלול החדש מתאימות לתוכניות שלנו לטווח הארוך.
אני חשובת שאני ואחותי פשוט ״נפנפנו״ את אבא שלי בשלב כזה או אחר, אבל כשאחי פגש את מי שהיא היום גיסתי – היא היתה בהלך מכך שלאבא שלי עדיין היתה זכות חתימה בחשבןו הבנק של אחי ושזה לא נראה לו חריג. היא כמובן מיד דאגה לזה שהאפשרות הזו תחסם בפני אבא שלי.
אהבתיאהבתי
הצד השני לא יותר טוב. אחי הבכור היה שותף חתימה על הכספת של אבא שלי, ושדד לו ממנה כסף, אשכרה. לקח לאבא שלי זמן להשיב לעצמו האבידה.
אהבתיLiked by 1 person
אצלנו במשפחה קיים גם סיפור כזה.
ההורים של סבתא שלי מצד אמא היו מהמקימים של המושב שבו הם גרו, והמשק עבר לסבתא שלי בשלב כזה או אחר (הוא היה אמור לעבור לאחיה, אבל הוא נפצע במלחמת העצמאות ולא יכול היה להיות חקלאי ולכן נאלץ לעבור לעיר).
הבעיה עם משקים היא שחייבים להעביר אותם רק לאחד הילדים כבן ממשיך, ואי אפשר להוריש אותם לכמה ילדים. לכן כשסבתא שלי (שהתאלמנה בגיל 54 – 55) התבגרה היא התלבטה מה יקרה הלאה, והיא חשבה שכדי למנוע מריבות היא תעביר באופן מיידי את המשק לאח של אמא שלי כי הוא זה שנשאר במושב ועזר לה עם העבודה השוטפת – בניגוד לאמא שלי שעברה כבר לעיר ואחותה שעברה לקיבוץ והחיים שלה שם.
על פניו זה נשמע הגיוני, אבל מה שקרה ב״שטח״ זה שסבתא שלי לא פעם פנתה לבת שלה לעזרה במקום לבן כי לא היה נעים לה לפנות אליו, למרות שבאופן רשמי הוא היה אמור להיות זה שמטפל בה גם לסידורים יומיומיים. דודה שלי מאוד כעסה על זה, והפכה חשדנית כלפי אחיה וכל הזמן בדקה איך הוא מתנהל בחשבון הבנק ובמשק כדי לוודא שהוא לא מנצל את האמא שלהם במקום לטפל בה – מה שעורר כמובן לא פעם מריבות, שזה מה שסבתא שלי רצתה להמנע ממנו…
אהבתיLiked by 1 person
כנאמר – הדרך לגיהנום רצופה בכוונות טובות.
אהבתיLiked by 1 person