על ״נישואים״ בבני אדם

זו הכותרת של הכתבה שהתפרסמה בסוף השבוע האחרון באחד ממוספי עיתוני הסופ״ש לגבי ״חתונה ממבט ראשון״ (או ״חתונמי״).

הכתבה היא בעצם סדרה של ראיונות עם משתתפים בעונות הקודמות של התוכנית שמספרים עד כמה הבחירה בזוגות נעשתה כדי ליצור דרמה ומתח ולא כדי לאפשר למשתתפים למצוא זוגיות אמיתי, עד כמה העריכה של התוכנית היתה מגמתית, עד כמה היה על המשתתפים לחץ לא לפרוש מהתוכנית למרות שהיה די ברור שהיא לא ממש ממלאת את ההבטחות שלה כלפיהן – ועד כמה הפסיכולוגים של התוכנית לא ממש עוזרים להם בטיפול אמיתי אלא בעיקר פועלים למען התוכנית.

אני חושבת שרובנו כיום מודעים לכך שתוכניות ״מציאות״ הן לא משהו שבהכרח משקף את המציאות – ושיש עריכה מסויימת של מה שקורה בתוכנית כדי ליצור ״סיפור״ מעניין מאוסף סיטואציות שהן ברובן די שגרתיות ולא ממש מעניינות.

אבל מהסיפור של המשתתפים – לא פעם העריכה נשמעה מגמתית מידי וכזו שלא תואמת מה שקרה במציאות. אם משדרים סצנה שבה אחד המשתתפים מתפרץ על בת הזוג בלי להראות מה קדם להתפרצות שלו ומה ההתנהגות שלה שגרמה לו להתנהג כך – זה לא נותן רושם מדויק עליו, והוא נראה כמו ״חמומוח״ (כדברי אנטולי מ״קופה ראשית״) ולא אדם שמגיב בצורה נורמלית למצב מעצבן. או לקחת שיחה שהתרחשה לקראת סוף התהליך כשהזוג כבר מבין שזה לא זה והם רק שורדים עד סוף התהליך – ולשדר את השיחה כביכול בתחילת התהליך כדי להראות שלפחות אחד מהם לא ממש מוכן להשקיע במערכת היחסים שההפקה בחרה עבורו. וזה עוד כלום לעומת מצב שבו בעצם לוקחים מצבים שצולמו בכמה אירועים ומשלבים אותם בסצנה אחת כדי ליצור שיחה או מצב שבכלל לא קרו.

וזה רציני כי אנשים לוקחים מהתוכנית הזו תובנות, ועכשיו מבינים שבעצם הכל מבוסס על שקרים ומניפולציות.