זה הנושא של השרביט החם השבוע.
אני חושבת שבהרבה מובנים, יש הדדיות ביחסים בין הורים לילדים כבר מגיל הילדות של הילדים. הצטיינו של הילדים בלימודים, במוזיקה, או בספורט (או בכל תחום אחר) הופך להיות גאווה להורים ומעיד בעיני החברה על חינוך טוב של ההורים, ממש כמו שהתנהגות לא טובה מעידה לרעה על ההורים. כמובן שחלק גדול מזה הוא בחירה של הילדים עצמם, במיוחד ככל שהם מתבגרים והופכים להיות עצמאיים יותר – אבל אולי אפשר גם להגיד שחלק מהבחירה הזו נובע לא רק מהרצון של הילד עצמו להצליח אלא גם רצון שלו להפוך את ההורים שלו לגאים.
אני מניחה שהשאלה המקורית קשורה יותר למצב שבו הילדים הם כבר ״מבוגרים״ – וההגדרה של ״מבוגרים״ היא קצת מורכבת, כי מדובר לא רק על מצבם של הילדים והיכולת שלהם לקחת אחריות, אלא גם קשורה במובן מסוים בצרכים, היכולות, והקשיים של ההורים.
אני למשל זוכרת שכשהייתי ילדה מאוד קטנה, וההורים שלי היו בערך באמצע שנות השלושים שלהם (וסבתא שלי בערך בת שישים או שישים וקצת), לא פעם אמא שלי היתה עוזרת לסבתא שלי שגרה במושב לנסוע לעיר הקרובה ל״סידורים״, וזכורה לי במיוחד החנות העתיקה בעפולה שבה סבתא שלי קנתה באופן קבוע תחתונים וכנראה שביקרנו שם הרבה אם אני זוכרת אותה. זה נבע מכך שלסבתא שלי לא היה רשיון נהיגה לרכב, וסבא שלי כבר נפטר, ולמרות שלרוב סבתא שלי ביקשה מאחיה או אחותה של אמא שלי שגרו יחסית קרוב אליה לקחת אותה ל״עיר הגדולה״, היא העדיפה לבקש מאמא שלי בביקורים שלנו לקחת אותה כי היא רצתה להוריד קצת מהעומס על הילדים האחרים.
כמובן שבשלב מסוים, כשההורה מתבגר מאוד – הוא יזדקק לעזרה של הילדים בכל מה שקשור לטיפול במחלות או בחולשה והדמנציה הכללית של הזקנה. אני חושבת שזה משהו שהוא מאוד אישי ותלוי במצבו של המבוגר וברצונות שלו – יש כאלו שיקבלו את העזרה הזו (גם אם מדובר למשל על מטפלת פיליפינית) יחסית בקלות ובהבנה שהם זקוקים לה, ואחרים יתנגדו כי יהיה להם קשה לקבל את העובדה שהם זקוקים לעזרה ברמות האלו.
אבל אני מניחה שיש גם הרבה מאוד ״עזרה״ שקשורה למצבים יומיומיים יותר: למשל איך להשתמש בשירותים ממוחשבים, משהו שלא תמיד קל לדור המבוגר יותר, או דברים שההורים רגילים שמתנהלים בצורה מסויימת אבל הילדים מבינים איך הם מתנהלים אחרת בעידן המודרני, ומנסים (לעיתים ללא הצלחה) לעזור להורים להתמודד בצורה יותר טובה ויעילה.
ויש כמובן את הנושא הכלכלי: ברוב המכריע של המקרים, דור ההורים הוא עדיין מבוסס יותר כלכלית ולרוב העזרה פה תהיה מכיוון ההורים לכיוון הילדים ולא להיפך.
התיירת המקרית 
אהבתי שהתייחסת ליחסי הגומלין בין הורים לילדים כבר בגילאים הצעירים למשל בראי הגאווה של הורה בילד מוצלח.
גם חידדת לי משהו שאני מהרהרת בו הרבה זמן לגבי העובדה שמצבם הכלכלי של ההורים טוב יותר משל ילדיהם הבוגרים. אמרת את זה כבדרך אגב אבל זה לא מובן מאליו. המצב בארץ היום הוא כזה שבאמת זוג בשנות השלושים או ארבעים לחייו לא מצליח להגיע לרמה הכלכלית שהיתה להוריו בגילאים האלה
אהבתיLiked by 1 person
הזכרת לי שיחה שהיתה לי עם גיסי לפני כמה שנים, אחרי יום הולדת של האחיין שלי (הבן שלו). כחלק מהחגיגה, אחותי וגיסי קנו מי כיסוי לעוגה מבצק סוכר עם הדפס של ספיידרמן שהוא דדמות שהאחיין מאוד אוהב. גיסי סיפר לי שאבא שלי העיר לו על זה שהגיסוי עלה 15 ש״ח, ובאמת זה נשמע קצת בהסתכלות מבודדת, אבל אם מסתכלים על הדור של ההורים חלק גדול מההתנהלות הכלכלית שלהם כללה המנעות מקניה של ״שטויות״ כאלו וכך בעצם הם הצליחו לאורך זמן לחסוך הרבה כסף שבני הדור שלי מוציאים על ״שטויות״.
מצד שני, יוקר המחיה בהחלט עלה, למשל מחירי דירות לעומת המשכורת הממוצעת.
מצד שלישי, כשאני הייתי ילדה הסבתות שלי היו הרבה יותר זמינות לשמור עלי, משהו שלא רלוונטי לסבים והסבתות של היום. מעבר לזה, כשהייתי ילדה רוב האמהות בסביבה הקרובה שלי עבדו במשרה חלקית, וכיום רובן עובדות במשרה מלאה – מה שדורש עוד תשלום למסגרות של הילדים בגילאי הגנים והשנים הראשונות בבית הספר.
אז זה מצב מאוד מורכב.
אהבתיLiked by 1 person
זה נכון שהדור של היום מוציא עד דברים שלא העלינו על דעתנו להוציא בגילם (או דברים שלא היו קיימים בכלל).
אהבתיLiked by 1 person
אני תמיד טוענת שכשההורים המבוגרים יזדקקו לעזרה באמת – וזה יקרה מתי שהוא – רוב הילדים יעזרו. בשלבים מוקדמים יותר, כשהצעירים מקבלים עזרה ולכאורה לא נותנים 'תמורה', זה בין היתר משום שהם עוד לא תופסים את הוריהם כזקוקים לעזרה. גם בגלל שכנראה עוד אין להורים צורך מיוחד בזה, וגם מפני שהתפיסה הזאת, שההורה הופך לחסר אונים במידה כלשהי, לא קורית מיד: קשה לצעירים לראות את זה, וזה תהליך מורכב בשבילם לקבל את זה. וכמו שאומרים, אין מה למהר, זה עוד יגיע.
אהבתיLiked by 1 person
השאלה היא עד כמה ההורים באמת זקוקים לעזרה בשלבים האלו, או שהם עדיין יכולים (ולרוב אפילו מעדיפים) להסתדר לבד?
אהבתיאהבתי
אבל אני חושבת שאולי זו בדיוק הנקודה שראוי לחדד – וקוץ בתחת התייחס אליה בתגובות אצלי בבלוג (בתור אמפיארטי): מדוע שילדים יעשו עבור ההורים או יתחשבו בהורים רק בשלב שבו ההורים זקוקים לעזרה וכבר לא מסתדרים לבד? נכון שכתבת כאן "מעדיפים" להסתדר לבד, אבל מחוות קטנות, כמו להזמין את ההורים לארוחה או לקפה במקום לבוא אליהם כל הזמן, או פתאום לחשוב על אמא או אבא בזמן שעושים שופינג ולהביא להם משהו קטן במתנה למרות שזה לא יום הולדת או משהו מיוחד. מה דעתך על זה ומה הניסיון האישי שלך בזה?
ושאלה אחרת: קוץ לא יכול היה להגיב אצלך כי לא ניתן להגיב כאן כאורח. רק עם חשבון וורדפרס, פייסבוק או טוויטר. חסמת אפשרות להגיב אנונימית?
אהבתיLiked by 1 person
אני חושבת שאם להורים חשוב לקבל מתנות או שיזמינו גם אותם לבתי קפה לפינוק – אפשר לבקש. אני חושבת שרוב האנשים לא מסוגלים לקרוא מחשבות ורצוי לתקשר מה רוצים.
מה שכן, לא פעם ייתכן שלילדים אין את המקום כדי לארח את כל המשפחה, במיוחד לא לשהות ארוכה – ולהורים כן יש אפשרות כזו מבחינת גודל הבית.
אהבתיאהבתי
ודרך אגב בדקתי ואפשר להגיב לבלוג גם בלי להיות חבר בןוורדפרס, אבל כן צריך להכניס שם ואימייל.
אהבתיאהבתי
בגדוךל אני מסכים עם מה שאת כותבת, אבל הנקודה העיקרית שאני פחות מסכים איתה היא האחרונה – התחום הכלכלי: אני רואה מקרים שילדים מסתמכים על הוריהם מבחינה כלכלית פשוט כי הם לא רוצים להתנתק מהם… זה נוח להם 😦
אהבתיLiked by 1 person
ההורים בהחלט יכולים לעודד אותם להתנתק במצב הזה, מה שמעלה את השאלה למה הם לא עושים את זה…
אהבתיאהבתי
הי עדי, זו אמפי מנסה להגיב עם כתובת אימייל במקום משתמש וורדפרס – כדי לוודא שזה אפשרי. במענה לתגובה שלי למעלה אמרת שאם הורים רוצים לקבל מתנות ויחס מהילדים הם צריכים לבקש, כי אנשים לא מסוגלים לקרוא מחשבות. ושיש לילדים בדרך כלל דירות קטנות שלא נוח לארח בהן.
את צודקת כמובן – באופן אובייקטיבי. אבל את בדיוק מוכיחה את טענתו של קוץ. כאשר הורים עושים עבור ילדיהם, מזמינים אותם לארוחה בבית או במסעדה, מגישים להם עזרה פיזית או כספית – ברוב המקרים לא היה צורך שהילדים יבקשו זאת. ההורים באופן טבעי כל הזמן חושבים איך להיטיב עם הילדים, גם כשהם גדולים. וכאשר הילדים מבקשים משהו, בדרך כלל ההיענות היא אוטומטית. ברור להורים שהם צריכים להתייצב ולעזור. והשאלה היא – האם מרגע שהילד גדל ועומד בזכות עצמו, הוא לא אמור להסתכל על ההורה כאדם אהוב ואוהב שמידי פעם שווה לפנק אותו? להציע לו ללכת לבית קפה או מסעדה ביוזמתו? להביא לו איזו מתנה קטנה סמלית ולהביע בכך את תודתו?
לצערי רוב הילדים הבוגרים חושבים כמוך. כל עוד ההורה מסתדר אין סיבה להסתכל עליו כעל מישהו שראוי לפינוק, מישהו שלא יבקש לעולם אלא אם יהיה חייב (וגם אז יש הורים שיעדיפו לא לבקש) אבל ישמח מאד ויוקיר תודה אם הילד יתן לו תשומת לב מסוג אחר פתאום, בגילו המתקדם.
אהבתיLiked by 1 person
אבל שימי לב לזה שאת כותבת ״וכרשר הילדים מבקשים משהו״ – כלומר ההורים עוזרים כשהילדים מבקשים. למה שההורים לא יבקשו את העזרה שהם מעוניינים בה? למה לא להגיד ״קשה לנו לארח בכל חג ונשמח אם אתם תארחו מידי פעם, או שתעזרו לנו עם הבישולים, הסידורים והניקיון אם אתם באים להתארל אצלנו״? למה לא לבקש ״בא לנו להפגש מידי פעם בכך שתזמינו אותנו לבית קפה או מסעדה״?
אהבתיאהבתי