איזור גווילין – השייט

גווילין הוא איזור מאוד ידוע בסין – בעיקר בגלל הנופים הייחודים שקיימים בו שבהם הרים מאוד מיוחדים עולים מתוך הנהרות הגדולים שבו. ומכיוון שמדובר על נהרות – אין דרך טובה לראות את הנוף מאשר שיט בנהרות הללו, כמו למשל נהר הלי.

בעבר אפשר היה לשוט לאורך זמן בהר ולהנות משיט רגוע – אבל בגלל בצורת בשנים שלפני הטיול שלנו, רמת המים בנהר ירדה משמעותית, ואז מסלולי השייט התקצרו – וכדי להרוויח כסף, ניסיונות המכירה בשייט עצמו הפכו להיות הרבה יותר אגרסיביים. ובגלל שהסינים הם אנשי מכירות די אגרסיביים מלכתחילה – הניסיון למכור לתיירים עוד ועוד ועוד (ובמיוחד למערביים מביניהם) נתפס כנורא ואיום.

כשנילי המדריכה תיארה לנו את הסיור, היא תיארה ספינה שיש בה קומותיים – כשבקומה התחתונה אפשר לשבת באיזור ממוזג, והקומה העליונה פתוחה אבל גם מקורה וממנה ניתן לצלם את הנופים. אבל ״בשטח״ – מסתבר שהקומה השניה לא היתה מקורה, ובמקביל לא התאפשר לנו לעלות אליה כי בהתחלה הצוות רצה שנשב כדי שהם יוכלו למכור לנו בסינית ובצורה מאוד לא עדינה חבילות צילום עם הצלם שהצטרף לשייט כדי שהוא ייצלם את הלקוחות בצורה מקצועית, וכדי לא לתת לנו את הרעיון שאנחנו יכולים חלילה להצטלם לבד.

רוב הישראלים לא היו מעוניינים בכך (מלבד אבא שטייל עם שתי בנות ורצה לפנק אותן), ולא מעט מהמטיילים כעסו על כך שלא נותנים לנו לקום מהמקום כדי ללכת לצלם את הנופים שיכולנו לראות בקושי. הצוות שהבין שכנראה נוסעים הולכים לאבד את הסבלנות בקרוב איפשר לנו לקום במקביל לצלם שצילם את הלקוחות מול נקודה מסוימת – אבל אז שוב התבקשנו לשבת כדי שהטבחית של הספינה תוכל לנסות למכור לנו כל מיני שרצי ים מטוגנים בשמן עמוק.

בשלב זה הנוסעים הישראלים כבר היו די כעוסים והתחילו לדבר ולהתלונן (די בצדק) בקול רם על כך שאנחנו מבלים את השייט כולו בישיבה בספינה חמה בלי אפשרות לקום ולהנות בצורה מלאה מהנוף (שלא לדבר על לצלם אותו עצמאית). למזלנו בשלב זה איפשרו לנו לעלות לקומה השניה – ששם גילינו שלא היתה שם אפילו טיפת צל, ורבים לא יכלו לשרוד יותר מידי זמן בשמשהיהירה והחליטו לרדת למטה ולנוח קצת – רק כדי לגלות שהצוות לא היה מרוצה מזה שהם עולים ויורדים כל הזמן.

ואם כל זה לא הספיק – אז התעכבנו בחזרה כי הצלם של הספינה קיבל המון בקשות לצילומים והיה צריך לפתח הכל לפני סוף הנסיעה – ולכן מי שהשיט את הספינה פשוט אפשר לספינות אחרות לעקוף אותנו, בזמן שאנחנו מאוד סבלנו מהחום בספינה.

נילי המדריכה ניסתה להסביר לנו על השינויים באיזור שהובילו לטענתה ליחס הלא נעים הזה שהיא לא חוותה בעבר, אבל חלקנו שאלנו את עצמינו עד כמה בעצם החברה הלכה על ספק זול יותר שהוביל לשייט מאוד לא מהנה עבור כולנו – וייתכן שאולי היה מדובר על ספק חדש שהחברה לא הכירה ולכן נילי יצרה אצלנו ציפיות שלא תאמו את המציאות.