״משהו מושאל״ / ״משהו עצוב״

זה בעצם פוסט המשך לזה שכתבתי על השרביט השבועי השבוע, כשגם הפעם אני רוצה לכתוב על ספר, או אולי בעצם שניים.

מדובר על שני הספרים הראשונים של סופרת בשם אמילי גיפין Emily Giffin הם בעצם סיפור אחד רציף (גם אם הם מסופרים מנקודת מבט של דמויות שונות). הבסיס לסיפור הוא שתי חברות ילדות: רייצ׳ל תמיד היתה הילדה הטובה והתלמידה הטובה, שהלכה ללמוד משפטים – אבל תמיד היתה קצת ביישנית ולא ממש יפה. דארסי לעומת זאת תמיד היתה ״הכי יפה״, והיופי שלה תמיד אפשר לה להצליח בלי להתאמץ במיוחד. לכן תמיד היא היתה בטוחה בעצמה – והשיגה את כל מה שהיא רצתה בחיים.

הסיפור מתחיל במסיבת יום ההולדת השלושים של רייצ׳ל שהיתה המבוגרת מבין שתיהן, והיא מסתכלת אחורנית על שנות העשרים שלה ומאוכזבת. כשהיא היתה צעירה יותר היא ציפתה שבגיל שלושים היא כבר תהיה נשואה עם ילדים, ולמרות שכמבוגרת יותר ברור לה שזה לא בהכרח מציאותי – היא מרגישה פספוס כי בגיל שלושים אין לה בן זוג. בהסתכלות אחורנית, לא היו לה הרבה בני זוג, וגם מביניהם רק אחד היה בן זוג רציני.

בהמשך הספר עולה שחלק מהלחץ נובע גם מהעובדה שרייצ׳ל ודארסי גדלו באיזור שמרני למדי (אינדיאנה) לפני שהן עברו לניו יורק, שם רוב ה״בנות״ שלמדו איתן בתיכון התחתנו בתחילת עד אמצע שנות העשרים שלהן והן לרוב כבר אמהות (או לפחות בדרך להיות אמהות). רייצ׳ל עצמה מודעת לכך שהיא בחרה כיוון אחר בחיים שכולל למשל לימודים וקריירה כעורכת דין (ולא מורה או בכל ״משרת אמא״ אחרת שבה בחרו אותן נשים שאיתן היא גדלה), אבל המצב בהחלט מעורר אצלה מחשבות לגבי מקומה של זוגיות בחיים שלה.

לעומתה – מאז שדארסי עברה לניו יורק, היא עבדה בעבודה מגניבה וזוהרת בתחום יחסי הציבור, המשיכה להיות החברה היפה והרזה – והיתה מאורסת לגבר בשם דקס, שהיא הכירה דרך רייצ׳ל. רייצ׳ל ודקס למדו יחס משפטים, ובגלל שדקס היה לא רק גבר מאוד נאה אלא גם בטוח בעצמו, רייצ׳ל הניחה שהוא לא יהיה מעוניין במישהי ״סתמית״ כמוה – ולכן הכירה אותו לדארסי החתיכה והמצליחה (והבטוחה בעצמה). תאריך החתונה שלהם נקבע לבערך ארבעה חודשים אחרי יום ההולדת של רייצ׳ל.

דארסי היתה זו שארגנה מסיבת יום הולדת שלושים לרייצ׳ל, ובסופה נוצר מצב שבו רייצ׳ל ודקס נסעו יחד במונית, ואיכשהו הוא תהחיל לנשק אותה ומשם זה התגלגל לסקס. אותו סקס הפך להיות בעצם מערכת יחסים ״סודית״ שהמשיכה לכל אורך הקיץ כמעט עד החתונה.

מערכת היחסים ה״נסתרת״ הזו גרמה לרייצ׳ל להסתכל על החיים שלה בהרבה מובנים, כשהחשוב ביניהם היתה העובדה שבעצם לאורך השנים החברות שלה ושל דארסי היתה בעצם תחרות. אולי על פני השטח דארסי נחשבה ל״מצליחנית״ מבין השתיים כי היא היתה יפה ופופולרית, אבל בהרבה מובנים לרייצ׳ל היה מעמד מסוים בתור ה״חכמה״ מביניהן וזה היה משהו שדארסי תמיד קינאה בו למרות כל ההצלחות שלה, ולא פעם ניסתה להתעלות על רייצ׳ל בגלל הקנאה הזו. זה מאפשר לרייצ׳ל להצדיק בעיני עצמה לפחות את הרומן הסודי שלה עם הארוס של דארסי, למרות שלמורת רוחם של כמה מהמכרים שלה שהיו מועדים למצב ותמכו בה – לאורך זמן רייצ׳ל לא דרשה מדקס להתחייב למערכת יחסים איתה למרות שהיה ברור שהוא מאוהב בה עד כמעט סוף הספר, זמן קצר מאוד לפני החתונה.

הסוף של הספר טוב: רייצ׳ל מתעמתת עם דקס ודורשת ממנו להחליט, והוא מחליט להשאר עם דארסי. רייצ׳ל טסה לבקר את חבר הילדות שלה שמתגורר בלונדון והיה מודע למצב ובמהלך הביקור מנסה להתגבר על הפרידה – אבל כשהיא חוזרת לניו יורק דקס ממתין לה כדי לספר לה שהוא ביטל את החתונה. איכשהו נוצר מצב שדארסי מגיעה אליה הביתה בדיוק באותו זמן כדי לספר לה שלא רק שהחתונה מבוטלת אלא שהיא בהריון מאחד החברים של דקס – וכמובן שרק אחרי הגילויים האלו היא מבינה שדקס נמצא בדירה ושבעצם היה לו רומן עם רייצ׳ל.

הספר מסתיים בתיאור השלבים הראשונים של מערכת היחסים ה״נורמלית״ והגלויה של דקס ורייצ׳ל – אבל הסיפור לא מסתיים פה.

את הספר השני שלה החליטה הסופרת לכתוב מנקודת המבט של דארסי, והאו מתחיל מהנקודה שבה דארסי מגלה את הרומן בין רייצ׳ל ודקס. בהתחלה היא מקבלת המון סימפטיה מהסביבה הקרובה שלה, אבל עם הזמן האובבסיה שלה לגביהם הופכת להיות מעיקה עבור כל מי שסביבה.

היא מיד קופצת למערכת יחסים עם הגבר שהכניס אותה להריון – אבל מהר מאוד מגלה שהסביבה לא מקבלת אותו בתור בן זוג שלה כי הוא נחשב לטיפוס של ״לוזר״ בתור ילד מזדקן שמסרב להתבגר ולקחת אחריות. במובן מסוים, דארסי הצליחה כל חייה בגלל המראה הנאה שלה והצליחה בעזרתו לצור לעצמה תדמית מצליחה – אבל פתאום היא מגלה שבעצם כולם מצפים ממנה למצוא בן זוג שיענה על התדמית הזו מבחינת מראה, עבודה וסטטוס כלכלי – וכשהיא בוחרת בן זוג שלא עונה על התנאים הללו הסביבה בעצם מתנערת ממנה מהר מאוד בלי להקשיב לצד שלה או לנסות להבין שמאחורי התדמית יש בן אדם שבכל זאת מושך את דארסי.

החברה הכי טובה שלה קלייר _שהחליפה בתפקיד את רייצ׳ל) ״זורקת״ אותה אחרי שהיא מגלה על ההריון ובן הזוג הלא ראוי, ובביקור אצל ההורים של דארסי גם הם רואים בו בן זוג לא ראוי לה, ואמא שלה נבהלת לגלות שהיא בהריון ממנו. וברגע שבעצם רייצ׳ל ודקס לא בסביבה – אין לה אף חבר חוץ מאותו בן זוג, והיא הופכת להיות מאוד תלותית בו.

בגלל התלותיות הזו ובגלל שקשה לה לוותר על האובססיה שלה כלפי דקס ורייצ׳ל, בסופו של דבר גם בן הזוג הזה זורק אותה. כשלא נארים לה חברים, דארסי מחליטה לעזוב את ניו יורק ולעבור ללונדון, שם גר ידיד ילדות שלה ושל רייצ׳ל בתירוץ שהיא רוצה לבקר אותו לתקופה קצרה. ובתחילת דרכה בלונדון היא מתנהלת בצורה רדודה כפי שהיא התנהלה בניו יורק – עד שהידיד ״יורד״ עליה על ההתנהלות הזו.

האירוע גורם לה לבחון את החיים החדשים שלה ומהן המטרות שלה, ולאט לאט היא מתבגרת, ולפחות מתחילה להתגבר על האירועים שהובילו אותה לעבור ללונדון. היא מבינה למשל שהיא בחרה בדקס כבן זוג בגלל שהוא כביכול ענה על כל הפרמטקים של ״בעל טוב״: נאה, מצליח כלכלית ומקצועית, מנומס ומתורבת, ובעל טעם טוב ורקע משפחתי טוב – אבל בעצם ממש אהבה אותו בתור מי שהוא באמת היה (בניגוד לרייצ׳ל).

באותה מידה, היא מבינה שהיא בעצם ניסתה למרוד בסביבה ש״כפתה״ עליה את הפרמטרים שבגללם היא בחרה בדקס בכך שהיא בחרה לבגוד בו עם גבר שבעצם היה הניגוד המוחלט שלו: לא נאה, לא מצליח כלכלית, גס רוח, וכזה שלא ממש אכפת לו להיות מלוטש או להראות טוב – גם אם היא לא ממש אהבה גם אותו ומה שמשך אותם אחד אל השניה היתה משיכה פיזית ומשיכה לשבירת חוקים ולא משהו מעבר לזה.

בסופו של דבר דארסי מתבגרת: היא יולדת תאומים, ומסתבר שהיא והידיד התאהבו בזמן השהות שלה שם, היא מוצאת עבודה משמעותית בארגון שעוזר לנות שטחי מלחמה ממוקשים, ושנתיים אחרי הלידה הם מתחתנים. בין האורחים בחתונה שלהם נמצאים רייצ׳ל ודקס, ולמרות שהחברות בין שתי הנשים עדיין לא קרובה כפי שהיא היתה פעם, הם בקשר מספיק טוב כדי שהם יהיו מוזמנים, ואפיל כדי לאפשר לרייצ׳ל לשאת נאום על החשיבות של חברות.

בסופו של דבר, הספרים בעצם מעלים את השאלה עד כמה אנחנו בחיים ״נופלים״ לתוך הגדרות מסוימות שהחברה קובעת לנו לפי קריטריונים שהם לא בהכרח נכונים – למשל העובדה למשל שאנשים ״יפים״ בעצם נחשבים לכאלו ש״ראויים״ לזוגיות עם אנשים ״איכותיים״ כמוהם (וכל השאר אמורים להתפשר על בני זוג ״פחות״ איכותיים), או שמי שכביכול פועל לפי כל הכללים יקבל את מה שמגיע לו. כלומר המסר הוא שלפעמים מה שאנחנו אמורים להיות שם אותנו במקום פחות טוב ממה שיכולנו להיות בו אם היינו פועלים אחרת.

6 תגובות

  1. empiarti הגיב:

    נשמע שאלה שני ספרים מאד מעניינים, תודה על הסקירה.
    ובאמת הפוסט הזה גם עוסק בנושא השרביט החם כי שוב יש הרבה מאד התייחסות "החוצה" במקום "פנימה". גם כאן יש הרבה מאד דברים ששתי הבחורות עושות כי מצופה מהן, כי החברה מכוונת לכך, או כתגובה לפעולות אחת של השנייה. וזה בדיוק מבהיר את הנקודה שאני מדברת עליה – חוסר היכולת הבסיסית של אנשים להבין שכל בחירה שהם עושים, הם מאה אחוז אחראים עליה. העובדה שציפיות של אחרים או פעולות של אחרים היוו טריגר או סיבה כזו או אחרת להתנהגות שלהם היא לא רלוונטית.
    אם אנשים היו מתייחסים פחות ל"מה יגידו", אם הם היו מתייחסים פחות ל"למה לה יש את זה ולי אין?", אם הם היו עוצרים לשאול את עצמם מה הם באמת רוצים ואיפה באמת הם מרגישים טוב – העולם היה נראה אחרת. כמובן שאז היו פחות ספרים מהנים שכאלה 😉

    Liked by 1 person

    1. adiad הגיב:

      למרות שבמובנים מסוימים שתי הנשים האלו לא בהכרח עד כדי כך חורגות מההגדרות החברתיות המקובלות״. כלומר דארסי למשל נולדה באמת עם תווי פנים וגוף מאוד יפים יחסית, אבל בעצם גם רייצ׳ל היא די רזה ברמה שהיא יכולה להרגיש נוח ללבוש ביקיני לים, רק שהיא צריכה לחפש אד שיחמיא למבנה הגוף שלה בניגוד לדארסי שכל ביקיני נראה עליה טוב. ואולי בהרבה מובנים היופי של דארסי גם מתבטא בהרבה מאוד הקפדה על ספורט ואכילה בריאה שעוזרים לה להשאר מאוד רזה, או הרבה טיפוח מבחינת סידור גבות, איפור, או לבוש חופשני שאלו דברים שרייצ׳ל בוחרת פחות להשקיע בהם ולכן היא נחשבת לחברה ה״מכוערת״ למרות שהיא לא בהכרח כזו.

      אהבתי

  2. עדה ק הגיב:

    כשקראתי את תיאור העלילה זה נראה לי נורא מוכר, ודומה להפליא לסרט שראיתי בכבלים כמה פעמים, ואחרי גיגול מצאתי שזה אכן סרט שנעשה על פי הראשון משני הספרים שתיארת. הנה קישור:
    https://en.wikipedia.org/wiki/Something_Borrowed_(film)
    וכך יצא ששוב פגשתי בבלוג שלך מכרים ותיקים 🙂

    Liked by 1 person

    1. adiad הגיב:

      אבל הסרט במקרה הזה הרס את הספר. יש דמויות כמו מרקוס או קלייר שהיו דמויות מאוד חד מימדיות ושטחיות בסרט, אבל בספר היו יותר מורכבות – שלא לדבר על הרבה דמויות שנעלמו לגמרי בסרט…

      אהבתי

  3. motior הגיב:

    קשה לי להבין את הדמויות כפי שאת מתארת אותן… איזה חברה מנהלת רומן סודי עם הארוס של החברה שלה? איזה אישה בוגדת בארוס שלה עם חבר שלו? אני יודע שדברים כאלה קורים לא רק בספרים אבל מאוד קשה לי להבין אותם

    Liked by 1 person

    1. adiad הגיב:

      אני מניחה שהנקודה פה היא שכולם בעצם פעלו לפי פאמטרים רדודים למדי של תדמית חיצונית, מה שהוביל אותם לחוסר סביעות רצון שהיא זו שהובילה לבגידות. אם הם היו פועלים ממניעיצם צעציקים יותר זה לא היה מגיע לזה.

      Liked by 1 person

להגיב על עדה ק לבטל

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s