הריקודים של פעם לעומת הריקודים של היום?

זה הנושא של השרביט החם השבוע.

כשהייתי ילדה, השתפתי במשך תקופה די קצרה במסיבות ריקודים.

קודם כל, בחטיבת הביניים שלמדתי בה בכיתות ח׳ וט׳ (בכיתה ז׳ עדיין למדתי בארה״ב) היו לנו מידי פעם הפסקות ״פעילות״ שבהן היתה מגיעה מדריכה שהיתה מרקידה אותנו ריקודי עם. אני מאוד אהבתי את זה, וגם הייתי חלק מהחבורה שהוזמנה חרקוד במופעים שאורגנו מידי פעם כחלק מ״טקסים״ בבית הספר. אני זוכרת שבכיתה ח׳ מאוד נהניתי מההכנות למופעים הללו, אבל משהו השתנה בכיתה ט׳ ופתאום שמתי לב לזה שאני תמיד נדחקת לשורה האחרונה, וכשהיה ריקוד אחד שבו היינו אמורות להתחלק לזוגות – אני נותרתי מחוץ למופע כי היינו מספר אי זוגי של בנות.

אני לא יודעת עד כמה הייתי ממשיכה להשתתף בהרקדות האלו ובמיוחד במופעים אחרי האירוע הזה, אבל לא יצא לי לבחון את הנושא במציאות כי עברתי לבי״ס אחר לשלוש השנים הבאות, שבו לא היו הפעלות כאלו.

במקביל לזה, בכיתה ח׳ היו לנו לא מעט ״מסיבות כיתה״, שלהן אמא שלי קנתה לי מכנסיים מיוחדים כ״תלבושת חגיגית״. היינו תורמים סכום מסוים עבור ״די ג׳יי״ שבעצם היה האח הגדול של אחד הילדים בכיתה. כשהיתה מוזיקה מהירה היינו פשוט כולנו רוקדים במעגל ומישהו או מישהי היו נכנסים למרכז – ואז היה מין קטע כזה שבו אם בן רקד במרכז הוא היה מזמין בת, ואם בת רקדה היא היתה מזמינה בן – הם היו רוקדים יחד עד שה״מזמינ/ה״ פרש/ה, ואז מי שנשאר/ה הית/ה מזמינ/ה מישהי/ו אחר/ת וכך זה היה ממשיך.

בין לבין היו כמה הפסקות לריקודי ״סלואו״ למוזיקה איטית, שלרוב לא הוזמנתי אליהם חוץ מפעם אחת, שגם אז אחת התלמידות קטעה אותנו באמצע וביקשה להחליף אותי.

בכיתה ט׳ היתה לנו מסיבה אחת כזו – שבה היה לנו די ג׳יי שונה (אני לא זוכרת אם זה בגלל שאותו תלמיד שאחיו היה הדי ג׳יי הקבוע שלנו הפסיק ללמוד איתנו ולכן לא היתה לנו גישה לאחיו, או שאחיו פשוט הפסיק לעסוק בתחום), והיא גם הסתיימה מוקדם מהצפוי. הסיבה לכך היתה שאחד הבנים התחכך בזמן ריקוד סלואו באחת הבנות בצורה גסה – ולא סתם בת, אלא מישהי שהגיעה ממשפחה גרוזינית שמרנית שכנראה היה לה קשה מלכתחילה להגיע למסיבות מעורבות כאלו, ומאוד פחדה שהיא תסתבך עם המשפחה שלה לאור האירוע (מעבר לקושי שהיא חוותה באירוע עצמו).

אחרי אותה מסיבה כבר לא היו לנו מסיבות נוספות – אני לא יודעת אם התלמידים שלרוב אירגנו אותן פשוט הפסיקו, או שהיתה הוראה מצוות ביה״ס להפסיק איתן אחרי שנודע להם על האירוע או שהגיעה תלונה מההורים של אותה תלמידה. באותה תקופה לא ממש שמתי לב לזה עד שבשלב מסוים לקראת סוף השנה קלטתי שלא היו לנו מסיבות כאלו יותר.

בדיעבד אני גם נזכרת שהבן שהתחכך בה היה זה שהזמין אותי לריקוד הסלואו היחידי שהוזמנתי אליו בכיתה ח׳, ואני שואלת את עצמי האם הבת שהפסיקה אותנו עשתה את זה כדי ״להציל״ אותי ממנו כי היו איתו אירועים בעבר, או שפשוט היא היתה מאוהבת בו ולכן העדיפה לקטוע אותנו מחשש שיקרה בינינו משהו.

בביה״ס התיכון שבו למדתי כבר לא היו לנו מסיבות כאלו, או לפחות לא כאלו שהייתי מודעת אליהן, כנראה כי התלמידים של ביה״ס הגיעו מכל רחבי העיר והיה קשה לארגן מסיבות בתדירות גבוהה בשעות הערב.


אין לי בסביבתי ילדים שאני יכולה לבחון את הרגלי הבילוי שלהם וספציפית את הרגלי הריקוד שלהם.

מה שאני כן זוכרת זה שבשמנו כשגרתי בהרצליה, היה לי חוג קרמיקה בכפר סבא שנערך בשעות הערב, ואז הייתי צריכה לתפוס אוטובוס מכ״ס חזרה להרצליה. ואיכשהו בקיץ – היו עולים על האוטובוס המון בני נוער ופשוט ״מפוצצים״ אותו עד כדי צפיפות בלתי נסבלת, והיו מרעישים ברמות מטורפות. הם היו על האוטובוס מכ״ס דרך רעננה ובמשך רוב הנסיעה בהרצליה – עד שהיינו מגיעים לקניון ״שׁבעת הכוכבים״ ליד איזור הצעשיה של הרצליה פיתוח, ואז הם היו יורדים.

אני מניחה שהיו בקניון או באיזור שלופעילויות שונות לבני נוער שמשכו אותם, אבל המצב הפך את הנסיעה למאוד קשה עבור הנוסעים ה״רגילים״ של הקו בשעות האלו, ואני לא בטוחה עד כמה אפשר היה לדחות או להקדים את הנסיעה כדי להמנע מהמצב כי אני חושבת שגם אוטובוסים מוקדמים או מאוחרים יותר סביב אותה שעה היו עמוסים באותו אופן ובאותה מידה.

10 תגובות

  1. motior הגיב:

    הזרת לי כשהייתי נוסע בכיוון ההפוך באוטובוס – מהעבודה בהרצליה לכפר סבא – ובקיץ הרבה פעמים האוטובוב היה עמוס בבני נוער רעשניים שחזרו מהים

    Liked by 1 person

    1. adiad הגיב:

      זה מובן כי בכפר סבא אין חוף ובהרצליה יש – אבל אני תוהה למה יש פעילויות מחוץ לחוף רק בהרצליה ואין אותן בכ״ס עבור אותם בני נוער…

      אהבתי

  2. arikbenedekchaviv הגיב:

    כך גם בירושלים במוצאי שבתות, עת התחילה התחבורה הציבורית.
    פעם הרשו לעשן באוטובוסים, תארי לעצמך.

    Liked by 1 person

    1. adiad הגיב:

      אני חושבת שעד היום, בעיקר בחודשי הקיץ שבהם השבת יוצאת לאט – יש צפיפות די גדולה בתחבורה הציבורית הבין עירונית.

      אהבתי

      1. arikbenedekchaviv הגיב:

        אני התכוונתי לעירונית. מהשכונות למרכז העיר. קו 18 מקרית יובל, קו 4 מקטמונים וכו'

        Liked by 1 person

      2. adiad הגיב:

        סביר להניח שגם בתוך הערים יש תנועה, למרות שכרנאה בערים כמו ת״א או הרצליה התחבורה הציבורית מתחילה קצת לפני צאת השבת אז יש פחות עומס.

        אהבתי

  3. empiarti הגיב:

    תודה שכתבת למדור השרביט החם. אז בעצם גם בילדותך היו מסיבות שנערכו בבתים של הילדים כמו בזמני. כשהילדים שלי היו צעירים כמעט לא נערכו מסיבות ריקודים בבתים, פרט לימי הולדת מיוחדים. בחטיבה בדרך כלל הילדים שלי היו הולכים לרקוד בבית הנוער של רעננה, שארגן מסיבות לגילאים שלהם בערבי ששי, זה ממש היה ליד הבית. אחר כך הם התחילו לנסוע לכפר סבא למועדון בשם "דוליטל", לשם היו נוסעים במוניות גדולות שהתאספו במיוחד לשם כך ליד המשביר של רעננה על רחוב אחוזה.

    Liked by 1 person

    1. adiad הגיב:

      המסיבות היו יותר במתנ״סים של הבתים ולא בתוך הבתים עצמם.

      ומוזר לשמוע שהיו מועדונים בכ״ס – לא ברור אם כך למה בני הנוער של כ״ס נוסעים להרצליה לבלות

      Liked by 1 person

      1. empiarti הגיב:

        בכפר סבא היה מועדון אחד שהם הכירו: הדוליטל. זה היה בשנות התשעים. אולי הוא היה מיועד לגילאים צעירים יותר או שהמוסיקה שם לא מצאה חן בעיני הכפר סבאים שהעדיפו לרקוד בהרצליה.

        Liked by 1 person

      2. adiad הגיב:

        יכול להיות.

        אהבתי

להגיב על arikbenedekchaviv לבטל

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s