אז מה העניין עם ניתוחי קיצור קיבה? חלק ראשון

כולנו מכירים את המושג ״ניתוח קיצור קיבה״ כשיטת הרזיה ״הכי יעילה שאפשר״, אבל לא ממש מכירים אותו לעומק.

קודם כל, לא מדובר על ניתוח אחד אלא על אוסף של ניתוחים שהתפתחו עם השנים חניתוחים יותר יעילים ויותר בטוחים מאלו שהיו בעבר. בעצם אפשר להגיד שיש שתי קבוצות של ניתוחים, שבכל אחת מהם יש כמה ניתוחים שיש ביניהם שוני מסוים במהגנון העבודה:

ניתוחים שרק מגבילים את גודל הקיבה כמו למשל ניתוח הטבעת (שבו שמים בחלק העליון של קיבה טבעת שאפשר לנפח שמקשה על מעבר אוכל מהחלק העליון של הקיבה לחלק התחתון, וכך מגבילה את הכמות שאפשר לאכול), או ניתוח שמכונה ״שרוול״ שבו המנתח מוריד את רוב הקיבה ומשאיר חלק די צר שנראה כמו שרוול שמחבר בין הוושט לבין המעי.

הניתוחים נחשבים ליחסית פשוטים, למרות שהם לא בהכרח בטוחים. בניתוח שרוול יש סיכוי יחסית גבוה לדלף שיכול להוביל לנזקים חמורים ואפילו למוות, ואפילו ניתוח טבעת שהוא לא ממש חודרני עדיין מצלק את הקיבה ויכול לגרום לנזקים בריאותיים ולהקשות על ניתוחים חוזרים.

מעבר לזה, הניתוחים נחשבים ליחסית פחות יעילים: בניתוח טבעת אפשר פשוט לפתוח את הטבעת כדי לאכול יותר, ולמרות שלא פעם זה קורה מסיבות לגיטימיות (למשל בהריון מומלץ לפתוח את הטבעת כדי לא לפגוע בעובר בגלל תת תזונה), לא פעם זה מוביל להשמנה חוזרת כי אנשים לא מעוניינים לסגור את הטבעת שוב. בניתוח שרוול, הקיבה לא פעם מתרחבת שוב ומאפשרת למנותחים לאכול יותר, מה שכמובן לא תומך בהרזיה אלא בהשמנה.

ניתוחים שמשפיעים על יכולת הספיגה של המזון שהם ניתוחים שמכילים את המילה ״מעקף״ כמו מעקף קיבה, מיני מעקף קיבה (ניתוח יחסית חדש) ומעקף תריסריון. אלו ניתוחים שבכל אחד מהם הטכניקה שונה, אבל מעבר להקטנת הקיבה עצמה, הניתוח גם עוקף חלק מהמעיים – מה שאומר שהאוכל המועט שכן נאכל מתעכל פחות טוב ונספג פחות – וכך הגוף סופג פחות קלוריות, מה שהופך את הניתוחים האלו ליותר יעילים כתלות בגודל המעקף.

אבל יש בניתוחים האלו גם יותר סיכונים: לא רק שיש בהם יותר חתכים במערכת העיכול שיכולים ליצור בעיות, אלא גם הספיגה הפחותה משפיעה לא רק על כמות הקלוריות שנספגת, אלא גם על ויטמינים, מינרלים, ואבות המזון שנספגים פחות. המנותחים צריכים להקפיד לקחת תוספי תזונה לכל החיים כדי להשלים את החוסרים, ולהקפיד על תזונה מאוזנת כדי לא להגיע לתת תזונה. המצב יכול להיות כל כך חריף שבמקרים של ניתוח מעקף התריסריון (הניתוח שבו עוקפים הכי הרבה מהמעיים) יש מנותחים שסובלים ממחסור ארוך טווח בחלבון שגורם לסיבוכים קשים, ולעיתים הם נאלצים לעבור לתזונה שמבוססת על שייקים של בודי בילדרים – או אפילו ניתוח חוזר שמבטל חלק ממעקף המעי.

בגלל הסיכונים שבניתוחים השונים מכל הסוגים, הם לא מאושרים לכל אדם – אלא רק במצב שבו ההשמנה משפיעה לרעה מבחינה בריאותית. מדובר על BMI של 40 ומעלה – או על BMI של 35 ומעלה עם מחלות שקשורות להשמנה.

הניתוחים אמורים להיות הפתרון האפשרי האחרון שמנסים, אחרי שכל ניסיון אחר להרזות נכשל. יש גם מצבים שבהם אסור להתנתח – למשל במצב של דיכאון קליני או הפרעות אכילה, כי הניתוח יכול לגרום נזק מאוד גדול במצבים כאלו שעולים על היתרונות שלו.

---

אם תשאלו אדם מה״רחוב״ על הניתוח, התשובה תהיה שמדובר על הפתרון היחידי להשמנה חמורה, או שזה פתרון ל״עצלנים״ שלא מוכנים להתאמץ כדי להרזות.

אבל מבחינה רפואית, הניתוח רחוק מלהיות פתרון לעצלנים. יש אנשים שמסיבות כאלו ואחרות לא מסוגלים לשבוע מכמות סבירה של אוכל, וזקוקים לאכול כמויות עצומות של אוכל כדי לא להשאר רעבים. עבור אנשים כאלו, הניתוח הוא נס כי הוא מאפשר להם סוף סוף לשבוע מכמות קטנה מספיק של אוכל שמאפשרת להם לרזות בלי לסבול מרעב קשה.

מעבר לזה, הגוף האנושי לרוב נלחם כדי להשאר שמן, וככל שהירידה גדולה יותר, כך הגוף שואף יותר חזק לחזור למשקל המקורי שלו – מה שאומר שמי שהצליח לרזות הרבה יתקשה מאוד לשמור על ההישג. הניתוח מאפשר לגוף ״לאפס״ את השאיפה הזו ולחשוב שהמשקל הגבוה שלו נמוך משמעותית מהמשקל האמיתי, ולא להילחם בהרזיה.

ויש עוד נקודה חשובה: מחקרים מראים שהניתוחים השוים עוזרים בשיפור משמעותי במצבם של אנשים שחולים במחלות שקשורות להשמנה, ובעיקר סוכרת. ולא מדובר רק על ההרזיה שהניתוחים מובילים אליה, אלא ממש מצב שבו הניתוחים עצמם משנים את האיזון ההורמונלי של הגוף בצורה שעוזרת לגוף להבריא מהמחלות השונות.

בגלל שלוש הסיבות הללו, רופאים לא פעם רואים בניתוחים כפתרון האולטמטיבי ואפילו היחידי להשמנה, ולא פעם דוחפים מטופלים שלהם להתנתח בכל מחיר.

ועל הבעיות גם הגישה הזו – אכתוב ברשומות הבאות.