זה הנושא בשרביט החם השבוע.
אחד הדברים שהמילה ״סליחה״ מזכירה לי זו התרבות הקנדית, שבה ידוע שאנשים מתנצלים על כל דבר קטן. יש כאלו שאפילו צוחקים על התרבות הזו בכך שאפילו אם אתם התנגשתם במישהו – הוא יתנצל בפניכם על זה שהוא עמד במקום שבו נאלצתם להתנגש בו.ֿ
אבל האם התרבות הקנדית יותר מנומסת בגלל היכולת הזו לבקש סליחה על כל דבר קטן?
לפני כמה שנים נוצר מצב שבו שתי מכרות שלי מהתיכון עברו שתיהן לקנדה בערך באותה תקופה, במחשבה של השתקעות במדינה לטווח הארוך. ובהתחלה שתיהן גילו התלהבות מאוד גדולה מהסביבה המנומסת, שבה יש כבוד גדול לדברים שנחשבים בצפון אמריקה ובמערב אירופה לבסיסיים אבל לא בישראל – כמו למשל נסיעה מתחשבת בכבישים או כבוד לתורים. שתיהן פרסמו המון תמונות של שלג בחורף או מטיולים לכל מיני מקומות מגניבים.
ואז כמה שנים אחר כך, אחת מהן חזרה עם כל המשפחה לארץ. הסיבה? עם הזמן היא גילתה שבעצם גם הקנדים מגלים אגרסיות, רק בצורה יותר פאסיבית ונסתרת ולא בצורה ישירה כמו הישראלים.
וזה משהו שמרגיש מאוד לא נעים לישראלים, בגלל שהם לא תמיד מבינים מצבים חברתיים בצורה טובה – ןבמקביל לא פעם הם לא יודעים איך לבטא כעסים או תסכולים בצורה מקובלת.
אני מניחה שגם לקנדים יהיה קשה להתסדר בתרבות הישראלית מאותן סיבות, אבל האם בעצם יש דרך אחת טובה להתנהל – או שלכל אחד ואחת (ולכל חברה, או עם) יש פשוט את הדרך המתאימה לו?
התיירת המקרית 
מהי סליחה?
זו שאלת המפתח. התנצלות אינה בקשת סליחה. התנצלות מוגזמת מאיינת את היסוד הרוחני-הרגשי וגם הטקסי שלה.
פאסיב-אגרסיב מוכר היטב גם בתרבות הנאגלית ובתרבויות נערצות אחרות, יפן למשל.
אהבתיLiked by 1 person
והתרבויות האלו מבחינתן רואות בתרבויות שלא מקדשות את הפאסיביות אגרסיביות כתרבויות ברבריות ופרימיטביות.
אהבתיLiked by 1 person
בני אדם הם בני אדם. אבל לי היה יותר מנומסים עם אמריקאים צבועים מנומסים מאשר עם ישראלים כנים גסי רוח. גרתי בארה"ב שנתיים וחצי וחזרתי לישראל בעיקר כי שם הרגשתי זר…
אהבתיLiked by 1 person
אני חושבת שחלק מהזרות נובעת מהעובדה שיש עדיין הרגלים שבהם אתה (ורבים אחרים שעוברים לארה״ב או לקנדה) מעדיף או לפחות רגיל אליהם בישראל. אני מסכימה שהייתי שמחה אם ישראלים היו מנומסים יותר, אבל מצד שני יש לישראלים הרבה תכונות חיוביות יותר מאשר אלו של האמריקנים.
אהבתיאהבתי
בתרבויות שונות באמת נושא בקשת הסליחה – בין אם מן השפה לחוץ ובין אם מכל הלב – בא לידי ביטוי בצורות שונות. מה שאת מתארת בקנדה נשמע קיצוני – לבקש סליחה ממישהו שעמדת בדרכו ולכן התנגש בך, למשל.
אני הרבה פעמים מעדיפה את הנימוס גם אם לכאורה הוא נובע מצביעות, מהבוטות לשם הבוטות שמיושמת בישראל ומתעקשים לקרוא לה "אותנטיות" או "ישירות". אפשר להיות ישיר וישר ואותנטי ועדיין להיות מנומס ומכבד. זה לא חייב להיות קיצוני לשום כיוון.
אהבתיLiked by 2 אנשים
מצד שני, במדינות מנומסות״ יכול להיות שתתקלי באותה ביקורת בצורה שהיא לא פחות פוגענית.
למשל בארה״ב את יכולה לעלות במעלית עם קולגה שתחמיא לך על השמלה – אבל אז תלך למנהל ותתלונן שהשמלה חשופה מידי והוא יטפל בזה בתור תלונה רשמית ורצינית. לא היית מעדיפה שאותה קולגה פשוט תגיד לך שהשמלה חשופה מידי?
אהבתיאהבתי
אעדיף שהיא לא תגיד לי ושהיא לא תתלונן מאחורי גבי.
אהבתיLiked by 1 person
ושאם היא חברה היא תיקח אותי הצידה ותסביר לי שזה עלול לגרום לתלונה
אהבתיאהבתי
העניין הוא שאמריקנים מאוד ״מרובעים״ ומקפידים על כל נוהל קטן כל שיהיה, ולכן תמיד יהיה ״דיווח״ על כל בעיה, והוא צריך להיות ״רשמי״. ולרוב באמת מדובר על אנשים שהם לא חברים שלך.
אהבתיאהבתי
העניין הוא שאם קיים נוהל באמת אז ראוי שהוא יוסבר לך לפני שמגישים תלונה, לא?
אהבתיLiked by 1 person
פה בדיוק נמצאים הבדלים תרבותיים שונים, כי עבור האמריקנים ההגדרה של לבוש חושפני מידי אמור להיות ברור מאליו ולא ברור למה בכלל צריך להסביר עליו, אבל זרים לא תמיד יבינו אותו, והאמריקנים לא יבינו שהם לא מבינים…
אהבתיLiked by 1 person
אני יודעת שעמים 'מנומסים' לא תמיד 'אומרים את האמת', אבל איכשהו קל לי איתם יותר, בעיקר כשהם לא נדחפים בתור ולא משתוללים בכביש. בקשת סליחה שלהם נובעת מן ההבנה שקרה משהו לא תקין, ועצם ההבנה היא טובה. ישראלים לא פעם מעלים את ה'אותנטיות' למדרגת קדושה כמעט, וחבל שכך. בסופו של דבר נימוס נועד לאפשר חיים נוחים יותר לכולם, וכן, לפעמים לשמירה על המחשבות האמיתיות בבטן יש אפקט חיובי על כל הסביבה:)
אהבתיLiked by 1 person
הבעיה היא כמו שכתבתי למעלה – לפעמים לוקחים את הנימוס הזה למצב שבו העימות קורה, אבל מול מנהלים או אנשים אחרים במקום מול האדם, ויכולות להיות לזה תוצאות פחות נעימות.
אני מניחה שהמצב הנכון הוא איפשהו באמצע.
אהבתיאהבתי