כשהייתי ילדה, סבתא שלי מצד אמא היתה מארחת אותנו בכל החגים. היו לכך כמה סיבות: סבתא מצד אבא היתה דתיה כך שהיה לנו קשה להגיע אליה לחגים (כי לא היה אצלה מקום לארח את כל המשפחה ליומיים רצופים כי לא יכולנו לנסוע חזרה הביתה), אבל גם סבתא מצד אבא גרה מאוד קרוב אלינו ויכולנו לבקר אותה באופן שוטף (לרוב היינו קופצים לביקור בכל מוצ״ש), אבל סבתא מצד אמא גרה בצפון במרחק של המון שעות נסיעה בימים שבהם לא היה כביש 6 (וגם הרבה פחות כבישים מהירים באופן כללי) והמכוניות היו איטיות בהרבה.
לכל חג היו לסבתא שלי מאכלים מיוחדים. למשל בפסח היו לה מצות מטוגנות במילוי פירה, ובשבועות היא היתה מכינה בלינצ׳ס במילוי גבינה וצימוקים. אבל עדיין היו לה מאכלים שהיא היתה מכינה כל השנה, כמו למשל ״מרק פירות״ (שהיה בעצם משקה מבוסס בעיקר על תפוחים, שילוב של סוכר וסוכרזית, ואיכשהו היה תמיד ורוד, כנראה בגלל שילוב של פודינג כזה או אחר) – או ״קומפוט״ שבעצם היה גם מעין מרק פירות, רק עם פירות יבשים כמו משמשים, צימוקים ושזיפים מיובשים שהיא היתה מבשלת ומגישה עם מי הבישול בתור קינוח.
שתי הסבתות שלי לא היו מבשלות ממתכונים מסודרים, אלא הרבה ״לפי העין״, ולכן מאוד קשה היה ללמוד מהן איך לבשל כמו שהן בישלו. מעבר לזה, לא מעט מהחומרים שבהם הסבתות השתמשו כדי לבשל כבר נחשבים ללא בריאים, כמו למשל מרגרינה – ושימוש בתחליפים (אפילו אם הם איכותיים יותר) משנה את הטעם של האוכל.
אני מניחה שלא יוצא לי לשחזר את המאכלים האלו כי אני לא מבשלת למשפחה. אי אפשר להכין למשל בלינצ׳ס בלי להכין הרבה יותר בלינצ׳ס ממה שאני מסוגלת או אפילו רוצה לאכול בארוחה או שתיים, וכך גם לגבי הרבה מאוד מהמאכלים שסבתא שלי הכינה לחג.
מצד שני, אמא שלי לא אוהבת שמישהו אחר מכין אכל לחג, כי היא אוהבת לתכנן את התפריט בעצמה – ואיכשהו המאכלים של סבתא שלי לא ממש משתלבים לה בתפריט. כנראה שיש לה מאכלים משלה, שה״נכדים״ כבר רגילים אליהם והיא חוששת לנסות משהו חדש כדי שהנכדים לא ירתעו ממנו.
התיירת המקרית 
הזכרת לי קצת את סבתא שלי שגם היינו אצלה הרבה בחגים וגם הכינה קומפוט… אבל פעם ראשונה שאני שומע על מצות ממולאות בפירה 🙂
חג שמח ושנה טובה!
אהבתיLiked by 1 person
סבתא שלי היתה בעצם חותכת את מצות למלבנים די קטנים, ובין שתי חתיכות היא היתה שמה פירה, ואז מצפה הכל בביצה ומטגנת.
ואני מניחה שגם היתה לכם עוגה ממצות מרוחות בממרח שוקולד השחר?
וחג שמח ושנה טובה גם לכם!
אהבתיאהבתי
הייתה לנו עוגת מצות עם שוקולד אבל את השוקולד אמי וסבתי היו מכינות לבד ולא משתמשות בממרח מוכן…
אהבתיLiked by 1 person
אצלנו, סבתי מצד אמי הצטרפה אלינו, כי התורכי הזקן היה טבח מחונן, וחסך לה בישולים ארוכים, שגם היא לא ממש אהבה. אבל, לבשל היה ידעה ומצויין, ומרק הירקות שלה היה במשך שנים יעד בלתי נכבש שלי, עד שקלטתי – שמן זית וקצת מלח, זה הכל. חיתוך קטן של הירקות, סיר קטן, נטפיות קמח בלול במעט מים ומלח.
שנה טובה
אהבתיLiked by 1 person
לא פעם הדברים הקטנים האלו הם אלו ש״עושים״ את המנה והופכים אותה להיות מיוחדת.
אהבתיLiked by 1 person
נכון מאוד. אני מנסה להעביר לנכדותיי את חכמת הבישול "לפי העין". סבתם אף היא מנסה, אמם, שאף היא בשלנית מלמדת ואביהם – מומחה גריל בחוץ[מנגל] מלמד. הנכדים שלי, ארבעתם, חביתה הם ידעו להכין תמיד. 🙂
אהבתיLiked by 1 person
באמת לכל משפחה יש את המאכלים הייחודיים להם ובמיוחד בחגים. יופי של זכרונות
אהבתיLiked by 1 person
האם יש לך ול T מאכלים שאתם אוהבים לבשל לחים, או כאלו שהנכדים אוהבים במיוחד?
אהבתיאהבתי
לחגים בדרך כלל עושים את הדברים הרגילים, גפילטע פיש בפסח ולפעמים גם בראש השנה אבל עם פירורי לחם במקום קמח מצה. מרק צח קונסומה לפסח שעומד לילה שלם על אש קטנה וסופח את כל הטעמים של הבשר והירקות, עם אטריות מקמח תפוחי אדמה במקום קניידלעך.
אבל יש מאכלים שהנכדים מבקשים במיוחד שלא קשורים לחגים. כמו ניוקי לחכמוד או שניצל בקר לנשמותק. עוגת התותים המיוחדת שלי לימי הולדת חורפיים או עוגת שוקולד עם קפה, קקאו וקינמון לימי ההולדת של האביב והקיץ. והגלידות ש T מכיו: סניקרס או נוטלה או קרמל מלוח או אוראו…
אהבתיLiked by 1 person
צודקת בעניין המרגרינה. היום מייצרים מרגרינות קצת יותר איכותיות, אני חושבת – ואני עדיין משתמשת בהן לפעמים – אם כי בדרך כלל מחליפה לשמן. אבל הנכדים של אימך עוד יכתבו בעתיד פוסטים על האוכל הטעים והמיוחד שלה. כל אחד והסבתא שלו:)
(לי לא היו סבתות, אבל הייתה דודה שאני עוד זוכרת בגעגוע מה בישלה).
שנה טובה!
אהבתיLiked by 1 person
כנראה שה״נכדים״ של אמא שלי יזכרו את האוכל שלה, למרות שאני מנסה באמת לראות מה מיוחד בו ואני לא ממש מצליחה.
אהבתיאהבתי