זה הנושא של השרביט החם השבוע.
הורים רבים מתלוננים על כמות החופשים הגדולה שיש במסגרת מערכת החינוך הישראלית, ובמיוחד על תקופת החגים של תשרי שנופלת לא פעם קרוב מאוד לחופש הגדול. מעבר לזה, חלק משמעותי מהבעיה נובע מכך השילדים מקבלים חופשים בחגים שבהם להורים אין חופשים – החל מחנוכה, פורים, או בל״ג בעומר (שהוא חג מפחיד בפני עצמו עם המדורות שילדים אוהבים לתפעל בעצמם), וכלה בחופשה ארוכה לפני חג הפסח, שלא לדבר על החופש הגדול עצמו.
אבל בואו נחשוב על זה מזווית שונה קצת.
קודם כל, להיות מורה זו עבודה קשה. אם לכם קשה להשתלט מידי פעם על הילדים שלכם ולגרום להם להתנהג יפה – תתארו לעצמכם כמה קשה להשתלט על 30 – 40 ילדים בכיתה כשהם משתוללים ולא משתפים פעולה, ובין לבין המורים גם צריכים גם ללמד את הילדים ולהספיק כמות מסוימת של חומר. וכמובן שלמורים יש עבודה שהיא מעבר לשעות שלהם בכיתה – החל מתכנון שיעורים וכלה בבדיקת מבחנים ובקבלת שיחות טלפון מההורים. לכן המורים זקוקים לחופשות האלו כדי להרגע ולהתרענן (ובינינו, גם הילדים, ובמיחד הצעירים – גם זקוקים למנוחה הזו).
ועד נקודה שרבים לא חשובים עליה היא שלמורים אין גמישות באיך ומתי הם יכולים לקחת חופשים – הם לא יכולים לקחת חופש בזמן שהלימודים נערכים. יכול להיות שלהורים לילדים קטנים זה באמת נוח – אבל לאלו שלא הורים, או שהילדים שלהם כבר גדולים שההורים לא בהכרח רוצים או צריכים לקחת חופש במקביל להם זה באמת מגביל. למשל המורים נאלצים ללטוס לחו״ל או לנסוע לנופש דווקא בתקופות שבהן המחירים לחופש או טיסות הכי יקרים כי מן הסתם יש בתקופות האלו הכי הרבה ביקוש.
וחשוב גם לזכור שגם ב״חופש הגדול״ יש למורים לא מעט פעילויות שקשורות למקצוע – כפי שמפורט בפוסט הבא.
ויש עוד היבט חשוב: חלק גדול מהחגים בלוח השנה הישראלי הם חגים דתיים, ולכן רבים רוצים לחגוג אותם כחלק מהמסורת, ואלו ששומרים יותר על מנהגי הדת או המסורת גם מחויבים לקחת את הימים האלו כחופש, בין אם הם המורים או התלמידים. וזו כנראה גם הסיבה לכך שיש חופש לפי פסח, כדי לאפשר למורות לנקות את הבית לקראת החג בגלל הדרישות המחמירות שלו לשומרי המסורת.
מצד שני, המסגרת הנוכחית של מערכת הלימוד בישראל באמת לא תואם את שעות העבודה ומסגרת החופש של ההורים, לפחות בתקופה הנוכחית.
כי לפני כמה עשורים, היה נהוג שאמהות רבות עובדות במשרה חלקית כדי להיות אלו שמטפלות בבית ובילדים – אבל כיום גם לנשים חשוב לעבוד במשרה מלאה ולבנות קריירה (שאיפה שהיתה כמעט לא קיימת בעבר). במצב כזה האמהות למשל באמת היו בחופש בתקופה כזו או אחרת לפני פסח כדי לנקות את הבית כמו שצריך. מעבר לזה, בעבר גם סבא וסבתא היו הרבה יותר זמינים לשמור על הילדים בימים שבהם ההורים לא היו זמינים – משהו שלא קיים כיום כשסבא וסבתא שמסוגלים לטפל בילדים הם לרוב מאוד פעילים בעצמם ולכן אין להם זמן להיות הבייביסיטר הצמוד של הנכדים.
לכן המצוקה של ההורים קשה משמעותית היום מאשר היא היתה פעם – אבל בניגוד לשינוי שקרה בעולם החיצוני, מערכת החינוך לא השתנתה, ויש תחושה שהיא מסרבת להשתנות כי הועדים השונים עסוקים בשמירה על ״זכויות״ המורים ולא בהתאמה של מערכת החינוך לאורח החיים של האוכלוסיה שמשתמשת בשירותיה של מערכת החינוך.
התיירת המקרית 
המורים בהחלט עובדים מאוד קשה, אבל זה לא מצדיק את כמות החופשות הגדולה. במיוחד לא את הימים שלפני פסח "לניקוי הבית"…
אולי יוזמה כמו "בית הספר של החופש הגדול" שהונהגה בשנים האחרונות היא הכיוון הנכון וצריכה להיות מורחבת ליותר ימי חופש.
לשמחתי הילדים שלי כבר גדולים אז אני כבר לא מוטרד מהבעיות האלה, אבל אולי אחווה אותן שוב בתור סבא עוד כמה שנים…
שנה טובה!
אהבתיLiked by 1 person
אני מסכימה איתך שהסידור הזה של ״בית הספר של החופש הגדול״ לכיתות הנמוכות הוא רעיון יעיל לחופשות השונות – במיוחד לחופשות הארוכות בקיץ ובפסח. אני חושבת שאולי יהיה יעיל לפזר חלק מהחופשים שבמקום באמצע השבוע הם יהיו בימי שישי בהם ההורים לרוב בבית ויהיה להם יותר קל להיות עם הלידים (למרות שאולי ההורים זקוקים לפעמים לחופש ללא הילדים כדי לבצע סידורים או דברים מסוימים).
אהבתיLiked by 1 person
מוטי – זו לא המצאה ישראלית. הבאתי לך בפוסט שלי ציטוט מכתבה בכלכליסט, שאצלנו לומדים הכי הרבה, אבל בכל העולם שנה"ל היא בסיבות 9- 10 חודשים בשנה. אז בענין הזה טענת חופשות ארוכות מדיי לא תופסת הרבה מים. אגב, השכר למורה מתחיל בעולם הגדול, לפחות המערבי, מאפשר להם לשכור דירה [!], לנהל משק בית סביר, מה שלא כך אצלנו. בכל העולם יש מעבר מסמכות מוחלטת לסמכות משתנה וארעית, לא רק אצלנו, אבל הביטוי הישראלי לשינוי אלים מאוד, היתכן שכיתות קטנות מדיי להכיל כמות ילדים שמכניסים לתוכה?
מי דואג שהילדים יאכלו ארוחת בקר? מי דואג שיהיה להם אוכל בתיק? מי נותן להם כסף לקנות אוכל הקפיטריה, ולמה הם צריכים לקנות ולא לקבל? אחת הסיבות לענ"ד לאלימות היא רעב, פשוטו כמשמעו. ילדים רעבים לא מסוגלים לשבת וללמוד.
אהבתיLiked by 1 person
הבעיה של המורים פה בארץ היא שיש להם ועד שמטבעו עוזר למורים הותיקים והרה פחות למורים המתחילים.
וכמובן יש תקציב בטחון גדול שלא מאפשר הפניית משאבים לתיקון מערכת החינוך או הבריאות.
אהבתיLiked by 1 person
לגבי החופשות ושכר המורים אפשר להציג סטטיסטיקות שונות.
לגבי רעב הילדים אני ממש לא מסכים… כשהייתי ילד למשפחה שלי היו קשיים כלכליים אבל אף פעם לא הלכת רעב לבית הספר. אכלתי הרבה לחם עם מרגרינה (או גבינה לבנה פשוטה). גם היום הם זולים מאוד. אני לא חושב שיש הרבה ילדים באמת רעבים – ואלה כן הם בגלל הזנחה של ההורים ולא בגלל עוני – ואני חושב שאלימות לא קשורה לעוני או רעב אלא לתרבות (או חוסר התרבות) בארץ
אהבתיLiked by 2 אנשים
אפשר הרבה דברים לעשות. הסטטיסטיקות ברובן הן של ה- OECD. ברוב העולם תלמידים לומדים אותה כמות ימים כמו הישראלים, אבל מערכות החינוך שם בנויות אחרת. בוודאי שישנם גורמים נוספים לאלימות, אבל אני חושב, [לא חקרתי ואין לי נתונים עובדתיים, למעט מה שאני רואה ומריח 😦 ] ילדים רעבים הרבה יותר אלימים.
אהבתיLiked by 1 person
מוטי, אני לא בטוחה שאני מסכימה איתך. עצם העובדה שיש יוזמות (ברבים) לתרומה של כריכים להפסקת עשר מידה שכנראה יש בעיה של רעב. אני לא אומרת שזו הסיבה היחידה לאלימות, אבל הרעב קיים.
אהבתיLiked by 1 person
אריק ועדי – אתם באמת חושבים שלהרבה משפחות בישראל אין כסף לקנות כיכר לחם אחיד ואיזה ממרח?
אהבתיLiked by 1 person
כן. הוצאות לתחזוקת בית אינן רק אוכל. בגדים, חומרי לימוד, חשמל, מים ועוד. לחם אחיד ומרגרינה ומלח הם פתרון קצר מועד ומסוכן מאוד אם אין מדי פעם תוספת חומרים מזינים לגוף. לענ"ד המצב ממש קשה. אצלי ישנם תלמידים שעובדים כמו חמורים להוסיף כסף להכנסה של הבית, אחרים עובדים כדי שההורים לא יחשבו עליהם מבחינת הוצאות. המצב נורא.
אהבתיLiked by 1 person
אין לי מספרים, אבל אני יודעת שיש משפחות כאלו. אנחנו בעבודה למשל התנדבנו לקראת החג לארוז חבילות אוכל לאנשים נזקקים, והיו שם מאות חבילות שנארזו על ידי המון עובדים מלא מעט חברות הייטק שונות – וגם לצוות המתנדבים של המקום היה ברור שהחבילות האלו לחג הן רק טיפה בים.
אהבתיLiked by 1 person
אין מבחינתי ויכוח על הקושי של המורים, כמקצוע בכלל ובארץ בפרט. אין ויכוח על כך ששעות העבודה שלהם גולשות מעבר לשעות בית הספר ומעבר לימי השבוע וגם בחופשים. אין מי שהיה רוצה יותר ממני לשפר את תנאיהם של המורים שלנו ולהפוך את המקצוע החשוב הזה לייעוד ולמקצוע אטרקטיבי שימשוך אנשים מסורים ומוכשרים.
אבל שום דבר לא מצדיק את לוח החופשות המוזר הקיים בארץ. וכן, הוא מוזר היום כי אמהות לא נשארות בבית לקבל את הילדים בצהריים ולהיות איתם בחופשים, וסבים וסבתות לא פנוים לטפל בהם בזמן הזה. ימי העבודה והרגלי העבודה ושעות העבודה של אבות ואמהות השתנו ללא היכר (ותוסיפי לזה גם את הפקקים בדרך לעבודה ובחזרה, מה שמאריך עוד יותר את יום העבודה) ואילו מערכת החינוך לא השתנתה כמעט. כן הוסיפו צהרונים בתשלום. זה צעד בכיוון הנכון. הוסיפו לפעמים את בית הספר של החופש הגדול. בסוף בסוף זה עניין של תקציב ותכנון נכון. למשל כמה סוגי בעלי מקצוע בבית הספר, לא רק מורים. שהמורים יעסקו רק בהוראה ובחינוך ויהיו אנשים אחרים שיוכשרו להיות עם התלמידים (הצעירים בעיקר) בשעות ובימים שיש צורך להורים שהם יהיו במסגרות אבל בלי להעמיס על המורים עצמם את הימים הנוספים ואת השעות הנוספות. אם זה חוגים או פעילויות חברתיות…
את אומרת שמורים צריכים לנקות את הבית לקראת פסח אבל מה עם שאר בעלי המקצוע? נהגי אוטובוס, זבנים בחנויות, פקידים במשרדים, עורכי דין, פסיכולוגים, רופאים….הם לא צריכים לנקות את הבית לקראת פסח? מה מייחד את מקצוע ההוראה שמצריך שבוע וחצי לפני פסח לקחת חופש? לא ברור בכלל.
אהבתיLiked by 1 person
אני חושבת שמה שייחד את תחום החינוך הוא העובדה שזו נחשבה לעבודה שנוחה לאמהות ולכן התאימו אותה לאמהות – למשל יום עבודה קצר (כשבמדינות אחרות יש בתי ספר עד שעות אחה״צ) או חופשים שמאימים לניקיונות.
אהבתיאהבתי
גם זה לא מדויק. בשנות המדינה המוקדמות הרוב המוחלט של המורים היו גברים
אהבתיLiked by 1 person
השינויים האלו קרו בתקופות שבהן רוב המורות כבר היו נשים, ודי רצו משרה שמתאימה לאמהות.
אהבתיאהבתי
ואולי חלק מהעניין הוא שחופשת פסח מתאימה לחופשת האביב שנהוגה בחו״ל, ואולי העובדה שבין חגי תשרי לבין פסח בקושי יש חופשים והמורות מגיעות אליה מאוד שחוקות?
אהבתיLiked by 1 person
חופשת האביב בחו"ל היא לא יותר משבוע. ובחו"ל באמת אין כמעט חגים. רק חופשת חורף/ חג מולד וחופשת אביב/ פסחא.
ושוב: למה השחיקה של המורים יותר גדולה מהשחיקה של שאר העובדים במשק?
וזה לא נכון שבקושי יש חופשים. שמונה ימים בחנוכה זה חופש ממש. וגם בפורים יש יומיים
אהבתיLiked by 1 person
לגבי שחיקה – מעטים מאוד התפקידים במשק שדורשים דיבור רציף כל יום העבודה ועמידה על הרגליים כל היום. אפילו כשבסופרים היתה דרישה מצב המנהלים שהקופאיות יעמדו כשמגיעים לקוחות – היתה מחאה ציבורית על כך שזה לא נדרש, אבל מורות כן עומדות לא מעט על הרגליים ומדברות הרבה במשך רוב יום העבודה בבית הספר.
וזה מעבר לעובדה שהן עובדות מול קבוצות גדולות של ילדים, שזה קשה (רוב ההורים מקטרים הרי על זה שהם נאלצים לטפל בחלק מהיום רק ב 2 – 3 ילדים).
ואם התפקיד לא שוחק יותר משאר התפקידים במשק – למה שלא נלחם ליותר חופשה עבור שאר העובדים במקום לצמצם את זו של המורים?
ומניסיוני בארה"ב, יש לאורך השנה המון סופי שבוע ארוכים בסגנון של "יום הנשיאים" או "יום הזכרון", ויש לא מעט חופשים סביב חג ההודיה, ואז חג המולד והשנה האזרחית החדשה בנוסף לחופשת החורף.
אהבתיאהבתי
אני מסכים אתך לגמרי. אאל"ט בארה"ב קיים הדגם עליו את כותבת. מורים בשעות הבקר – עד 1400 לערך. אח"כ לומדים מקצועות בחירה כמו: משק בית, נגרות וכו' יש כמובן קפיטריה בחינם, ולא משלמים עבור צהרון [חוצפה עירונית שראויה לגינוי].
הבעיה לענ"ד היא בעיקר חופשת הקיץ, אבל בכל העולם יש חופשת קיץ גדולה, יש חופשת חורף גדולה [אאל"ט מהשבוע של ה- 25.12 ועד אמצע ינואר]. למורים יש חופשה גמישה במקביל לחופשות ה"חובה". אאל"ט בנורבגיה אין בכלל חופשות מאורגנות בקשיחות אלא יש חופשות גמישות, וילדים יכולים ללמוד גם בקיץ בביה"ס, להשלים חומרים, לכתוב בחינות מחדש וכו' – ביה"ס פתוח!
אהבתיLiked by 2 אנשים
הבעיה היא לא במורים אלא במערכת. דבר ראשון, אין שום סיבה שמורה יעמוד מול כיתה של 40 ילדים. כמות כזו של ילדים לא מאפשרת למידה אמיתית, מה שפוגע גם בתלמידים עצמם וגם מביא לשחיקה של המורה, מה ששוב פוגע בתלמידים. החופשים ההזויים ושעות הלימוד המאוד קצרות הם פשוט כדי שיוכלו לשלם להם פחות, כאילו שהם עובדים במשרה חלקית. ברור לכולם שהעבודה של המורים גולשת הרבה מעבר ל-5 שעות ביום אבל גם ברור שבמצב הנוכחי, קשה מאוד יהיה לשנות את המצב בלי הגדלה מסיבית של תקצוב מערכת החינוך. איך לעשות את זה כשבכל שנה מתווסף מספר אסטרונומי של ילדים למערכת החינוך הדתית\חרדית? את זה כנראה רק אלוהים יודע
אהבתיLiked by 1 person
אני חושבת שגודל הכיתה הוא בעיה – אבל רק בעיה חלקית של המערכת. אני למשל מדתי באחד התיכונים הכי טובים בירושלים אם לא הטוב ביותר, התיכון ליד האוניברסיטה (יש רק בי"ס תיכון אחד למחוננים במתכונת של פנימיה שמיועד לתלמידים מכל הארץ שאולי נחשב "יותר") – וגם שם אין השקעה בתלמידים, גם במצבם שבהם הלמידה מתבצעת בקבוצות קטנות יותר במקצועות מסוימים.
אני חושבת שאיכות המורים ואי היכולת להתלונן כלפי מורים גרועים הוא משמעותי הרבה יותר.
אהבתיאהבתי
שזה שוב מוביל לשאלת התקצוב. מערכת מורכבת לא יכולה לשלוט באיכות העובדים שלה, והיא מקבלת אליה את מי שרק ניתן (הבת של חברה שלי, בת ה18, עובדת כמורה בתיכון כסוג של הכנסה לפני הגיוס. רק שתביני את גודל הבעיה). מורה שצריך להשלים הכנסה כמלצר או מורה פרטי, מין הסתם שלא יוכל לבנות מערכי שיעור ראויים ויעשה את המינימום המתבקש, במקרה הטוב. אבל, כמו שכתבתי קודם, אני לא רואה איך אפשר במתכונת הנוכחית להתגבר על המכשולים הללו בלי לעשות שיוניים דרסטיים בהתנהלות של המדינה כמדינה הרי הבעיה הזו היא גם בעיה כמעט בכל משרדי הממשלה שאינם משרד הביטחון.
אהבתיLiked by 1 person
אבל חלק גדול מהבעיה הוא לא הממשלה אלא המורים עצמם, או יותר נכון ארגוני המורים שמסרבים לכל סוג של שינוי במערכת.
בזמנו השתתפתי בכמה דיונים על הנושא, וכשהעליתי רעיונות לשיפור רמת המורים, מי שהיה חלק מהמערכת או מעורב בה מיד פסל אותם כי מדידצ יעילות או רמה מקצועית זה ״כמו בייטק״ ואי אפשר ליישם את זה במערכת החינוך.
ומורה טובה זה לא רק ענין של מערכי שיעור – אלא גם היכולת להעביר אותם בצורה שתהיה מובנת לכיתה והיכולת לשמור על משמעת בשיעור. את לא רוצה לדעת כמה מורות היו לי במהלך התיכון (ולמדתי בתיכון ברמה גבוהה) שמבחינתן ״לשמור על משמעת בכיתה״ היה לצאת מהשיעור בעלבון גדול בגל פעם שהיה רעש שהפריע להן, ולהתלונן עלינו התלמידים ולדרוש הנתנצל בפניהן לפני שהן הואילו בטובן לחזור וללמד בכיתה. זה לא ממש הועיל לאורך זמן, וזה כמובן הראה בעיקר על חוסר יכולת שלהן לשמור על משמעת ופחות על בעיה בכיתה עצמה.
אהבתיLiked by 1 person