טיפים לטיול בניו זילנד

אחרי שכתבתי אימיילים מפורטים לאמפי על הטיול שהיא ובן זוגה טי מתכננים לניו זילנד, חשבתי לרכז הכל ברשומה אחת כדי לעזור למטיילים בעתיד, וכנראה שיהיו פה גם כמה נקודות חדשות שלא כתבתי עדיין לאמפי.

הרשומות המקוריות לגבי הטיול שלי: שבהן אני כותבת על הטיול עצמו, כולל הקבוצה שבה טיילתי והמקומות שבהם ביקרנו למי שרוצה רשימת אתרים, למרות שאפשר למצוא רשימת אתרים מומלצים בגוגל או בחברות ידועות שמארגנות טיולים לניו זילנד:

רקע על הטיול המאורגן שדרכו טיילתי

הטיול עצמו: חלק ראשון, חלק שני, חלק שלישי, חלק רביעי, חלק חמישי

ביקור נוסף באוקלנד

סיכום טיול

טיסות: ניו זילנד היא כנראה אחד מהיעדים הכי רחוקים שאי פעם תטוסו אליהם, והטיסה תהיה לא ישירה. מהניסיון שלי מדובר לרוב על טיסה באורך 29 – 31 שעות לכל כיוון אם טסים ברצף – למרות שייתכן מאוד שכיום כשניתן לטוס דרך איחוד האמירויות הטיסות יהפכו לקצת יותר קצרות (אבל קצת.

קודם כל, חשוב לזכור שאתם זקוקים לזמן בין טיסות מכמה סיבות:

• בטיסות יש לא פעם עיכובים, שלרוב הם קלים – וייתכן מאוד שתרצו לספוג אותם כדי לא להתעכב יותר מידי באמצע הדרך, כי לא פעם התדירות של טיסות ההמשך ובמיוחד אלו לניו זילנד יכולה להיות נמוכה מאוד (למשל אני טסתי דרך בנגקוק ונראה היה שטיסה לניו זילנד יוצאת רק פעם ב 24 שעות).
• לא פעם השער בו אתם נוחתים ממצא די רחוק מהשער שבו תעלו לטיסה הבאה, ואתם זקוקים לזמן כדי ללכת בין הנקודות האלו, ולא פעם דרך לפחות נקודת בטחון אחת שעלול להיות אליה תור. זה לוקח זמן, ואתם לא רוצים לפספס טיסה רק כי הטיסה הקודמת יצאה בקצת איחור ואז היה גם תור לבטחון שעיכב אותכם בעוד כמה דקות.

לכן תעשו לעצמכם טובה ענקית ואל תזמינו טיסות שהן מאוד צפופות – כי יש פה סיכון ענקי. אבל פתרון אפשרי אחד לבעיות האלו היא להשאר באחד מיעדי הביניים (המזרח הרחוק, איחוד האמירויות) ליום או יומיים. זה משהו שמאוד יכול להקל על אלו שעבורם טיסות ארוכות הן סבל – וגם ייתן לכם אפשרות לבקר במקום חדש לזמן קצר, בין אם זו עיר במזרח הרחוק או באיחוד האמירויות.

מזג אוויר: רבים לא מודעים לכך שבניו זילנד יש תיירות בכל השנה – כשבחורף חלק גדול ממנה הוא תיירות סקי – למרות שאפשר לטייל בה גם בחורף, והתנאים לא בהכרח פחות טובים (למרות שהימים יותר קצרים). אבל אם אתם מחפשים לטייל בניו זילנד במזג אוויר נעים יותר, כנראה שתרצו לטייל בין אוקטובר לאפריל. אני אישית טיילתי מאמצע נובמבר עד אמצע דצמבר: בהתחלה היה קריר למדי ובמיוחד בלילות – ולקראת הסוף הימים כבר התחילו להיות מאוד חמים.

אבל השינוי המשמעותי יותר ממזג האוויר שאנחנו מכירים מישראל הוא העובדה שמזג האוויר יכול להיות גשום בכל השנה – ובאופן כללי הוא מאוד לא יציב: לא פעם באותו יום מזג האוויר יהפוך מבהיר לגשו ואז מגשום לבהיר וחזרה כמה פעמים. לכן חשוב להתכונן לכך בשתי דרכים:

• חשוב להגיע עם ביגוד מתאים לגשם, כולל לא רק מעיל גשם אלא גם מכנסי גשם. אמנם הגשם שיורד הוא לרוב לא גשם שוטף, אבל הוא יכול לרדת במשך המון שעות בזמן שאתם מטיילים, ולגרום לכל בגד באשר הוא להפוך להיות ספוג מים מהר מאוד (אני פעם הצלחתי לגרום לשני זוגות ג׳ינס להפוך ללא שמישים ביום אחד).
• חשוב גם להתלבש בשכבות כדי להתמודד עם השינויים בטמפרטורה וברוח שיכולות להשתנות במהלך היום או המסלול שבו אתם בוחרים ללכת באותו היום – במיוחד אם יש בו הבדלי גבהים.

האם ניו זילנד מחייבת טיול בסגנון תרמילאי? ניו זילנד ידועה בטרקים הרבים והיפים שיש בה. מדובר על מדינה שהאוכלוסיה בה נוטה להיות אתלטית ולהנות מטיולים ארוכים או מרכיבות אופניים בטבע, מה שמוביל באופן טבעי לטיפוח המסלולים השונים לטיולים.

המסגרת הזו גם מושכת אליה לא מעט תרמילאים, שמעבר לתשתיות הטיול שתומכות בהם, מבחינה פרקטית – להם הרבה יותר קל לטייל במדינה בצורה נרחבת. תחשבו על זה שמדובר על מדינה שהטיסה אליה היא ארוכה ומן הסתם יקרה, מה שמוביל לכך שמטיילים מגיעים אליה לטיולים מאוד ארוכים ולא רק לסופ״ש או שניים. במצב כזה מדובר על מדינה שבעלי משפחות וקריירה יתקשו מאוד לקחת חופשה ארוכה מספיק כדי לטייל בה.

אבל מה אם אתם לא בדיוק הטיפוסים של תרמילאים? בעצם יש שתי אפשרויות.

קודם כל, בניו זילנד יש מסלולי הליכה שהם לא מיועדים לתרמילאים ולא בהכרח מאתגרים. בעצם רוב המסלולים הם כאלו – ורק מעטים הם טרקים מאתגרים ברמה מאוד גבוהה או מאוד מאתגרים. הנה למשל רשימה של עשרה מקומות יפים בניו זילנד שלא מכילים אפילו טרק אחד (ולכל היותר כמה מסלולי הליכה רגילים לחלוטין של כמה שעות).

אבל מה אם כן תרצו לעשות טרק כזה או אחר? חשוב לזכור שבטרקים יכולים להיות שני גורמים מאתגרים: תנאי שטח מאתגרים (למשל עליות או ירידות תלולות, סלעים שצריך לטפס מעליהם, או שטח לא יציב) ומרחקים ארוכים. חשוב לציין שיש לא מעט אנשים ברמות כושר משתנות שכן מצליחים לעשות חלק מהטרקים האלו, ובמיוחד טרק חד יומי בשם מעבר טונגרירו Tongariro Alpine Crossing (מסלול באורך 19,4 ק״מ עם עליה תלולה בתחילת המסלול). אלו שמגיעים עם רמת כושר נמוכה יחסית (למשל בגיל מאוד מבוגר) לרוב מתכוננים לא מעט מראש בכך שהם מתאמנים בהליכה למרחקים והליכה בשטח, בונים כושר אירובי טוב – ולא פעם גם שוכרים מדריכים שיעזרו להם לעבור את המסלול. הם גם דואגים להגיע למסלול כמה שיותר מוקדם כדי להספיק לעבור אותו בשעה סבירה.

ויש פה עוד נקודה למחשבה לגבי מסלולים ״רגילים״. לא פעם הם יכולים להראות מפחידים או מרתיעים בגלל הקושי או העליות שבהם, אבל אל תשכחו שלא פעם הם בהחלט ברי ביצוע אם אתם הולכים יותר לאט או נחים באמצע.

על אכסניות ומלונות: עוד נקודה שמאפיינת תרמילאים היא העובדה שהם שוהים באכסניות – משהו שנוסעים מבוגרים (או בוגרים) יותר רואים בתור ״התכלבות״. אכסניה נתפסת בתור ״אכסניית נוער״ ששימשה אותנו בטיולים שנתיים לפני כמה עשורים בטיולים שנתיים בבית ספר – ולרוב כוללת חדרים משותפים גדולים וצפופים חסרי כל פרטיות או נוחות.

העניין הוא שזה כבר לא המצב, או לפחות לא המצב במלואו. ברוב האכסניות כמובן שיש עדיין חדרים משותפים גדולים, שעלות השהות בהם היא יחסית מאוד נמוכה לעומת מלונות. אבל השהות בהם היא לא בהכרח סיוט כי המטיילים הם לרוב מתורבתים למדי ויודעים להתחשב באחרים מבחינת רמת רעש, אור או בלגן.

אבל מעבר לזה – בלא מעט אכסניות יש כיום אפשרות לשכור חדרים פרטיים או זוגיים (ולהכניס מיטה שלישית אם אתם נוסעים בשלישיה). זה מן הסתם עולה יותר מאשר מיטה בחדר משותף גדול – אבל זה עדיין זול משמעותית מחדר במלון, בין השאר כי החדרים עצמם יהיו פשוטים יותר מאשר חדר במלון. אבל ״פשוט״ לא אומר מלוכלך או לא מטופח.

חשוב רק לציין שלעיתים גם כשיש חדרים פרטיים או זוגיים – המקלחות והשירותים משותפים, למרות שישנן גם כאלו שיש בהן חדרים פרטיים או זוגיים שהשירותים והמקלחת הן בחדר. אבל הניסיון שלי באכסניות עם מקלחות ושירותים משותפים הוא שיש הקפדה מאוד גדולה על הניקיון ויהיה מי שינקה אותם כמה פעמים ביום, במיוחד אחרי שעות הלחץ בבוקר ובערב.

אבל השהות באכסניה לא מסתכמת בשכירה של חדר זול יותר. יש לאכסניה שני יתרונות אחרים.

היתרון הראשון הוא שיש ברוב האכסניות מטבח משותף עם כלים בסיסיים לבישול ואפילו לאכילה. ניו זילנד היא אולי לא נחשבת למדינה יקרה מאוד – אבל אכילה בחוץ היא בהחלט לא זולה בה. לכן מטבח נותן לשוהים באכסניה את האפשרות לבשל לעצמם אוכל עצמאית ממוצרים שניתן לרכוש בסופרמרקטים שנמצאים לרוב במרחק הליכה נוח מהאכסניות. גם פה יש התחשבות הדדית של השוהים במקום שדואגים לשטוף אחריהם כלים, לנקות אחרים את המקרר, ובאופן כללי לשמור על הניקיון של המטבח.

ויש את נושא הכביסה. כבר טיילתי בטיולים ארוכים יחסית שבהם שהיתי במלונות והייתי צריכה לעשות כביסה, ברמה שכביסה ביד לא היתה מספיקה. אפשר כמובן לכבס במלונות – אבל יש שירות שבו מישהו אחר מכבס את הבגדים, ואתם משלמים לפי פריט כשלכל פריט יש עלות משלו. זה לא יקר בצורה חריגה – אבל עם הזמן הסכום הצטבר לסכום לא צנוע שכן התחיל קצת להיות מורגש בכיס, והטיולים האלו עדיין היו קצרים משמעותית מהטיול שלי לניו זילנד.

באכסניות לעומת זאת – יש אפשרות לעשות כביסה עצמאית תמורת תשלום סמלי של כמה שקלים / דולרים ניו זילנדים. העלות המצטברת של הכביסה בהחלט היתה זולה משמעותית מהעלות של כביסה דרך מלונות, והמכונות היו מאוד זמינות ולא היה צריך להתאמץ כדי למצוא מכבסה יעודית או לבזבז זמן בכביסה של הבגדים מחוץ למלון.

על אתרי קמפינג בניו זילנד: בניו זילנד יש גם לא מעט תשתיות טובות לקמפינג, כולל אתרי קמפינג מטופחים. יש בהם שירותים ומקלחות (לעיתים בתשלום נוסף), מכונות כביסה – ומטבחונים שבהם אפשר לבשל על גזיות או לאכסן אוכל במקררים (למרות שאתם אמורים להביא איתכם ציוד כמו סירים וכלי אכילה).

מעבר ליכולת לעשות קמפינג (אם אתם חובבי אוהלים ושקי שינה), האתרים כמובן גם תומכים בקראוונים למי שמעוניין לטייל כך. אבל בניו זילנד יש בלא מעט אתרי קמפינג גם חדרים קטנים ופשוטים. ייתכן שלדרים פרטיים וזוגיים יהיו לא זולים – אבל הם פתרון נהדר למי שרוצה לנוח קצת מהקמפינג או מהקרוואן הצפוף, או ללילות גשומים או קרים במיוחד.

על פעילויות חוץ מהליכה וטיול: ניו זילנד ידועה לא רק בזכות הטבע שלה והטיולים שהוא מאפשר, אלא גם בכך שיש בה המון פעילויות ״אקשן״ שונות – אל תשכחו שזו המדינה שבה הומצאה קפיצת הבאנג׳י המסחרית ושממשיכים להמציא בה דברים נוספים (כמו נדנדה ארוכה שאפשר להתנדנד עליה למרחקים ארוכים מעל עמקים שונים).

הפעילות הזו כל כך מקובלת ונפוצה שאפילו במגדל הגבוה בעיר אוקלנד שעליו ניתן לעלות כדי לצפות בנוף – אפשר לצאת להליכה על קצה המגדל בראשו, או כמובן לקפוץ ממנו בסגנון באנג׳י.

בניו זילנד לא חסרות פעילויות כאלו – קפיצות באנג׳י, צניחה חופשית, קפיצה מהרים בעזרת דאונים, סנפלינג, קפיצה מגובה לתוך מעיינות או בריכות, ואפילו יש מי שהמציא נדנדה ארוכה שאפשר להתנדנד בה בתוך עמקים למרחק של הרבה מאוד מטים, או סתם ליפול בקצב מהיר לתוך הואדי כשאתם חגורים אליה.

יש פעילויות כאלו בכל פינה בניו זילנד – אבל המיקום המרכזי לפעילויות האלו היא העיר קווינסטאון שבאי הדרומי, שנחשבת לבירת האקסטרים של נין זולנד.

ניו זילנד היא מדינה שרמת הבטיחות והסדר מאוד מבוססות, וכנראה שרוב המפעילים שתגיעו אליהם יהיו בטוחים ואמינים, אבל אם יש לכם עניין בביצוע פעילות אקסטרים כזו – חשוב שתבדקו ותמצאו ספקים טובים ואמינים. אני כנוסעת בטיול מאורגן יכולתי להשתתף בפעילויות שאורגנו על ידי החברה שדרכה נסעתי שסיננה עבורי את הספקים, אבל אני בטוחה שיש דרכים לבדוק את הנושא גם באופן עצמאי.

חשוב גם לזכור שיש פעילויות ספורטיביות שהן לא אקסטרים – כמו למשל שייט בקיאקים באתרים שונים בחוף, או למשל שחיה עם דולפינים או צפיה בלוויתנים (בין אם בסירה או במטוס) באיזור העיר קאיקורה.

ולמי שכל הספורטיביות הזו לא מתאימה – יש לא מעט סיורים ״רגועים״ שאפשר לקחת בכל מקום, ורק צריך לשאול בקבלה של המלון או האכסניה שבה אתם שוהים לגביהם. לדעתי יש לא פעם סיורים מאורגנים ברכב לנקודות יפות לצפיה בנוף, או שייט גוע על נהרות ואגמים שונים אם זה מה שמתאים לכם.

סיור מאוד ספציפי שיכול לעניין אותכם הוא ביקור בכפר מאורי מסורתי – אני אישית ביקרתי בכפר כזה באיזור רוטורואה, שהוא כנראה אחד הגדולים והידועים, אבל ישנם כמה כפרים כאלו ברחבי ניו זילנד. בביקור עברנו בין תחנות שונות שבהן הסבירו לנו על הרבה היבטים של אורח החיים המאורי המסורתי – הקעקועים שלהם, החיים הרוחניים שלהם, תפקידי הנשים בכפר – וכמובן ריקוד המלחמה שלהם שמכונה ״האקה״ (שגם משמש באופן מסורתי את קבוצת הראגבי הלאומית של ניו זילנד כפי שניתן לראות פה) שהשמועה אומרת ששליפת הלשון בו מרמזת על העבר הקניבלי של השבטים המאורים שכיום לא ששים להזכיר אותו מטעמי נכונות פוליטית. לרוב אחרי התחנות יש מופע תרבותי – ואחריו ארוחה מאורת מסורתית.

תת תחום נוסף של הסיורים הרגועים כולל סיורים של אתרים שבהם צולמו סרטי שר הטבעות. כבר בשנים לאחר צאת הסרט הראשון, הניו זילנדים שמו לב לכך שיש הרבה מאוד תיירים שמגיעים למדינה בעקבות הסרטים ומעוניינים לבקר באתרים השונים שבהם צולם הסרט – וכך התחילה תעשיה שלמה של מפעילים שמעוניינים לספק את הרצון הזה של התיירים.

אני למשל ביקרתי באתרים הבאים:

• סיור בסדנא שבה בנו לא מעט מהשיריון והנשק של הסרטים, ועבדו בה גם על לא מעט מהפעלולים המיוחדים – פה יש קישור להזמנת כרטיסים. אני ביקרתי באתר המקורי שנמצא בעיר וולינגטון, אבל עכשיו אני רואה שיש גם משהו מקביל בעיר אוקלנד.
  אני מודה שאני פחות התלהבתי מהסדנא הזו, אבל מי שמתלהב מהנשק / השיריון /האפקטים המיוחדים כנראה מאוד יהנה בביקור, ובנוסף יש גם חנות מזכרות גדולה שבה יש מוצרים שקשורים לא רק לסרטים אלא גם לספרים עצמם – משהו שקסם לאחת המטיילות שרצתה לקנות כמה מזכרות לאבא שלה על דמות ששניהם מאוד אהבו בספרים.
• יש אפשרות לסיור בכפר של ההוביטים שנקרא ״הוביטון״. חשוב לציין שיש רק אפשרות לטייל במקום בסיור מאורגן ולא באופן חופשי, כי בעצם הכפר הוקם בשטח פרטי של חווה שעדיין פועלת. הסיבה לכך היתה שבמקור המחשבה היתה שהכפר ייבנה באופן זמני רק לצורך צילומי הסרטים של ״שר הטבעות״, והבתים אכן נבנו מחומרים לא ממש עמידים (למרות שהשדות והגנים של הכבר אכן גדלו שנה או שנתיים לפני הצילומים כדי לתת להם מראה טבעי).
  אבל כשהיוצרים ראו שיש עניין של תיירים לבקר באתר – הוא נבנה מחומרים עמידים יותר, ובנוסף צולמו באתר גם הסצנות הרלוונטיות בסרטי ההוביט.
  אבל בגלל שהשטח הוא עדיין פרטי – אתם לא יכולים להסתובב לבד אלא להגיע רק לסיור מאורגן. ישנן כמה אפשרויות לסיורים באורך שונה שכוללים או לא כוללים ארוחה או משקה בפאב המקומי שגם היה הפאב בסרט. חשוב לציין שגם הסיורים הקצרים יותר עוברים דרך כל הנקודות החשובות, והמדריך שמח לצלם כל מי שמעוניין בכך ליד הבית של בילבו או בנקודות אחרות.
• ליד העיירה קווינסטאון יש סיורים באורכים שונים לאתרי צילום שונים של הסרט – כמו למשל המקום בו צולמה הסצנה עם הפילים. הסיורים גם מראים למטיילים את הסביבה שהיא מאוד יפה (העיר נמצאת ליד אגם מוקף בהרים מרשימים).
  אני יצאתי בסיור הקצר של החברה הזו – שהיה מעולה. הסיור לקח אותנו לכמה נקודות שהיו קשורות לסרטים של שר הטבעות, עצר בנקודות שבהן הנוף היה יפה, וגם בכמה נקודות שמשמשות כאתרי צילום של לא מעט

אבל יש פה נקודה חשובה: חשוב לתכנן מראש מה אתם רוצים לעשות, מתי אתם רוצים לעשות את זה – וכמה אתם מוכנים לשלם. יש פיתוי מאוד גדול להצטרף ללא מעט מהפעילויות, אבל העלות שלהן יכולה להיות משמעותית אם לא מתכננים אותן מראש.

על אוכל בניו זילנד: ניו זילנד היא לא מהמדינות היקרות בעולם – אבל אכילה במסעדות בה היא לא זולה (כפי שכבר כתבתי למעלה). אבל עדיין אני מניחה שמטיילים רוצים מידי פעם לאכול במסעדה.

קודם כל – בגלל שמדובר על מדינה של איים – יש לא מעט דגש על אכילת פירות ים. אני אישית פחות מתחברת לאוכל מהים (כולל דגים), אבל אני יודעת שאלו שטיילו איתי ואכלו צדפות ושאר ״שרצים״ מאוד נהנו.

אבל מעבר לפירות הים, ״פיש אנד צ׳יפס״ (כלומר פיסות דג מטוגנות בטמפורה בטיגון עמוק עם צ׳יפס) היא מנה מאוד פופולרית בניו זילנד, ורבים מסוגלים לנהל דיונים מעמיקים על איכות ציפוי הטמפורה. ומן הסתם יש גם לא מעט מאכלי דגים טריים ובאיכות טובה ברוב המסעדות.

אבל מעבר למאכלי ים למיניהם – יש גם בניו זילנג לא מעט בשר איכותי, כי במדינה מגדלים כבשים ופרות שרועים חופשי. ניו זילנד ידועה בעיקר בהמבורגרים שלה, ויש כמה מסעדות מומלצות:

• המסעדה הידועה ביותר היא כמובן מסעדה בשם ״פרגבורגר״ Fergburger בעיר קווינסלנד. המסעדה מנסה למתג את עצמה כמסעדת ההמבורגרים הכי טובה בעולם, למרות שיש כאלו שיגידו שיש טובות ממנה גם בניו זילנד.
  אבל יש במסעדה משהו מגניב בכל זאת: בגלל הפופולריות של המסעדה לא פעם יש תור ארוך להכנס אליה (למרות שהצוות עצמן מאוד מהיר ויעיל) ולכם יש מחוץ למסעדה שעון שמראה כמה זמן ייקח בערך לסועד שמצטרף באותו רגע לתור לקבל את ההזמנה שלו, שהוא לרוב די מדויק.
  כן חשוב לציין שאני הצלחתי להגיע למסעדה כמה פעמים שבהן התור היה קצר משמעותית ממה שהבנתי שהוא אמור להיות. הפעם הראשונה היתה כשהגעתי למסעדה די מהר אחרי שירד גשם כמה שעות שכנראה הבריח את המטיילים לאכסניות השונות – ובפעם השניה הגעתי בסביבות 11:45, קצת לפני ארוחת הצהרים ואז בכלל הביקור כולו מהרגע שהגעתי עד שקיבלתי את ההמבורגר והצ׳יפס (עם ״רוטב העאאגבניות״ כפי שהקטשופ מכונה בניו זילנד) חלפו לכל היותר 12 – 13 דקות.
  למי שאין סבלנות להמתין להמבורגר – יש ליד מסעדת ההמבורגרים גם חנות גלידה של אותה הרשת שאותה לא ניסיתי – ומאפיה של הרשת שבה רכשתי באחד הימים פאי וכמה מאפים קטנים, כולל מה שמכונה ״סופגניית קצפת״ שהיו כולם מאוד טובים.
• מסעדה ידועה נוספת ליד הפארק הלאומי אייבל טסמן נקראת Fat Tui (הטואי היא ציפור ייחודית לניו זילנד שידועה ביכולת השירה שלה). מדובר על המבורגרים לא רעים וזו כנראה המסעדה היחידה שבאמת קרובה לפארק עצמו והיא אפילו נמצאת במרחק הליכה מהכניסה אליו.
• אני אישית מאוד אהבתי מסעדה הרבה פחות ידועה. ליד העיר אוקלנד יש אי תיירותי למדי בשם Waiheke ha שידוע בחופים היפים שלו (כולל חוף נודיסטים), בכרמים ויצרני היין – ובלא מעט מסלולי הליכה.
  במרכז האי יש מעין כפר בשם Oneroa שבו יש לא מעט חנויות ומסעדות – כולל מסעדה בשם השובב Too fat buns (שתי לחמניות שמנמנות שיכולה גם להיות מתורגמת כשני ישבנים שמנמנים) – ההמבורגרים שלהם מעולים, וכך גם המילשייקים שלהם. שימו לב שיש להם גם אופציות צמחוניות וטבעוניות.

שימו לב לעובדה שההמבורגרים נוטים להיות גדולים – במיוחד ההמבורגר הניו זילנדי האופייני שמכיל בהוסף לקציצה גם חביתה, בייקון, ופיסת סלק.

מאכל ידוע נוסף הוא ה״פאי״: אנחנו מכירים פאי כעוגה גדולה ומשפחתית, אבל בניו זילנד (וגם באוסטרליה) מדובר על מאכל במילוי בשר או שאר מילויים מלוחים עטופים בבצק עלים – מעין שילוב של בורקס ופשטידה. יש כנראה כאלו משפחתיות, אבל לרוב במסעדות נמכרות פשטידות אישיות. המילוי הוא לרוב בשרי, אבל יש גם אופציות צמחוניות ואפילו כמה טבעוניות. הפאי מתאימות לא פעם לארוחה קלילה כשאתם באמצע טיול ולא רוצים להתעכב לארוחה מלאה שתכביד עליכם בהליכה.

ועוד הצעה שקשורה לאוכל: כפי שציינתי קודם, בסיורים בכפרים מאורים לרוב מוגשת גם ארוחת ערב מסורתית, שבה בעצם מבשלים את האוכל במשך כמה שעות בבור מוקף אבנים שחומם כמה שעות, ואז צולים בו את האוכל לכמה שעות. בין שאר המרכיבים בסעודה יש את ה״קומרה״ שהיא הבטטה המקומית שיש אותה בלא מעט צבעים שונים.

בערים גדולות כמו אוקלנד יש סצנת מסעדות פורחת – אבל יש גם מקום שמאוד נהנינו לאכול בו כשהיינו בעיר בטיול עצמו בשם Elliot Stables שזה בעצם אוסף של מסעדות עם איזור ישיבה מרכזי שבו כל אחד בקבוצה יכול להזמין את האוכל האהוב עליו ועדיין אפשר לאכול יחד, כשחלק מהמסעדות גם פתוח לארוחת בוקר.

מזכרות, יין, ודברים כלליים: קודם כל ניו זילנד ידועה ביין שלה בשנים האחרונות, ובכל מיני נקודות באי יש יצרני יין שישמחו לארגן לכם טעימות – והם גם יודעים לארוז בקבוקי יין כמו שצריך למסעות בינלאומיים, וייתכן גם שיש להם שירות משלוחים בינלאומי אם תרצו לשלוח את הבקבוקים ישירות הביתה במקום להסתובב איתם למשך שארית הטיול שלכם. לדעתי ולפי המלצות של מטיילים אחרים שטיילו איתי ומבינים ביין – אכן מדובר על יינות טובים מאוד.

לחובבי המזכרות – יש באי הדרומי עיר בשם הוקיטיקה Hokitika שידועה בכך שיש סביבה הרבה מאוד נקודות טבע יפות – ובעיר עצמה הרבה חנויות למזכרות.

מזכרות אופייניות לניו זילנד יהיו למשל תכשיטים מאבן ירקן, צעיפים ושאר מוצרי צמר שמכינים מצמר כבשים ניו זילנדיות בשילוב פרווה של חיה בשם פוסום שהיא חיה פולשת מזיקה שהובאה מאוסטרליה – והחנות האהובה עלי באופן אישי היתה סטודיו לזכוכית עם מוצרים יפיפיים שהבעלים יודעים לארוז טוב למטיילים מחו״ל כדי שהמוצרים לא יישברו (ואני יכולה להעיד שלמרות טלטלות הדרך, הפינגווינים שרכשתי מהם הגיעו הביתה שלמים).

וכובן שאפשר לבקר בחופים ולאסוף צדפים שהן ייחודיות לניו זילנד – בחינם.