״הנערה הכי בת מזל בעולם״

הנערה הכי בת מזל בעולם הוא ספר שיצא בשנת 2015, שהפך לאחרונה בסרט חדש בנטפליקס בכיכובה של השחקנית מילה קוניס.

סיפור המסגרת הוא של אני (מילה), אישה בתחילת שנות השלושים שלה. היא מתגוררת בדירה יפה בניו יורק, כתבת בעיתון נשים שמתמחה בעצות סקס, והכוכבת של העיתון והפייבוריטית של המנהלת שלה. היא יפה, רזה, ומאורסת לגבר נאה ועשיר שהגיע מ״כסף ישן״ ונחשב לגבר מצליח ומוצלח מהמעמד הכי עליון של העיר. היא ידועה במשמעת העצמית שלה בכל מה שקשור לדיאטה – החל מהעובדה שהיא נמנעת מפחמימות כמו רעל, וכלה בעובדה שהיא באופן עקרוני תמיד מוותרת על ארוחת צהרים (מה שמאפשר לה ״להשתלט״ על המשרד של המנהלת שלה כדי להציג את עצמה כמנהלת בעצמה).

הסרט תופס אותה כמה שבועות לפני החתונה כשהיא בשלבי התארגנות אחרונים אליה, כשבמקביל במאי או מפיק של סרטים תיעודיים פנה אליה כדי שהיא תשתתף בסרט תיעודי על מסע ירי שנערך בבית הספר הפרטי שבו היא למדה בתקופת התיכון והיא לא ממש מעוניינת להתראיין.

בין לבין הסרט חוזר בפלאשבקים לתקופת הלימודים של אני ששמה המלא הוא בעצם טיפאני. היא היתה נערה שמנמנה שגדלה בבית עני והתקבלה לבית ספר יוקרתי ען מלגה בגלל היכולות הגבוהות שלה בתחום הספרות. היא מתחברת עם התלמידים ה״טובים״ של השכבה , אבל בשלב מסוים המקובלים של בית הספר, שבמקרה או לא במקרה הם התלמידים הכי עשירים, מתחילים לגלות בה עניין. ערב אחד אחרי מסיבה בבית הספר הם מצליחים להתחמק למסיבה בבית של אחד מהם – ואחרי שטיפאני שותה לא מעט אלכוהול, היא מתעוררת מטושטשת במקלחת ומבינה שהיא סוממה וכמה מהנערים אונסים אותה בכוח למרות שהיא אומרת להם שהיא לא רוצה ושהם מכאיבים לה.

היא יוצאת מהמסיבה ונתקלת במורה לספרות, שמנסה לגרום לה להתלונן – אבל מנהל בית הספר שלא רוצה להסתבך עם ההורים הכי עשירים מבית הספר מצליח להפחיד אותה שאם הוא מדווח על מה שקרה למשטרה הוא יאלץ לערב את אמא שלה, כנראה בידיעה שהיא לא תרצה שאמא שלה תדע על זה שהיא השתתפה במסיבה ושתתה אלכוהול שהיה אסור לה. היא נרתעת מלדווח, המנהל מרוצה, והמורה מפוטר כביכול בגלל סיבה רשמית כזו או אחרת – אבל די ברור שזה בגלל שהוא ניסה לעודד את טיפאני לדווח נגד התלמידים העשירים.

האונס הופך להיות ידוע בכל בית הספר, ושניים מהתלמידים החכמים שאיתם טיפאני התיידדה רוצים שהיא תתעקש לדווח עליו – כי בני העשירים לא פעם הציקו להם עד כדי כך שאחד מהם ניסה להתאבד (ללא הצלחה). כשהם רואים שהיא לא עומדת לדווח – הם משיגים רובים ומתחילים לירות ברחבי בית הספר ובעיקר בילדים העשירים שפגעו בהם ובה. בשלב מסוים במהלך הפיגוע הם פונים לטיפאני כאל חברה – ובכך בעצם הופכים אותה כביכול לשותפה בפיגוע הירי, למרות שהיא זו שבסופו של דבר עוצרת אותם.

רוב התלמידים העשירים והפופולריים אכן נהרגים, אבל אחד מהם שורד אבל הופך להיות נכה בפלג הגוף התחתון שלו. כניצול עשיר ממשפחה חשובה, וכזה שנפצע קשה באירוע ושרוב החברים שלו נהרגו – יש נטיה לסביבה להאמין לו, והוא מספר על האירוע כאילו טיפאני היתה שותפה אליו, בניסיון להפוך אותה לעדה לא אמינה אם היא תחליט אי פעם לספר על האונס.

כך טיפאני בילתה את שאר שנות הלימודים שלה כמנודה חברתית – והחליטה כמבוגרת בעצם להיות חזקה בכך שהיא הפכה בעצם לעשירה מ״כסף ישן״ ממש כמו התלמידים שבעצם פגעו בה. אבל הפקת הסרט התיעודי בשילוב תכנון החתונה גורמת לה להשבר, בין השאר כי כל הזמן יש עליה לחץ לערוך עימות עם התלמיד לשעבר ששרד את הירי והאשים אותה שהיא היתה חלק מהמזימה.

בסופו של דבר, היא מתעמתת עם אותו תלמיד לשעבר, סוחטת ממנו וידוי (שאותו היא מקליטה) על כך שהוא אנס אותה – ואז אומר לה שאם היא תבטיח לא לספר לעולם על האונס, הוא יגיד שהיא לא היתה מעורבת באירוע ירי בבית הספר. זה מעודד אותה לכתוב כתבה על מה שהיא עברה – ובכך לחשוף אותו ולגרום לו לשלם על מה שהוא עשה.

בסוף הסרט יש סצנה שבה אישה ברחוב פונה אל אני ואומרת לה שהיא הרסה לאדם טוב את החיים – ואומרת לאני שהיא מקווה שהיא תנצל את דקות התהילה האחרונות שלה למטרות טובות.

התגובה של אני? שממש לא אכפת לה מה דעתה של האישה, כסימן לכך שהיא ״הבריאה״ מהבעיה שלה.

---

המסר של הסרט אמור להיות חיזוק נשי, ולאפשר לנשים לספר על מצבים דומים שבהם הן הותקפו אבל לא יכלו לדווח על זה בצורה בטוחה – אבל בעצם יש כאן כמה מורכבויות שהסרט לא מתייחס אליהן.

קודם כל, נקמה היא לא הצעד היחידי שצריך לעשות כדי להבריא מתקיפה מינית, וייתכן מאוד שהנקמה יכולה לפגוע יותר ממה שהיא מועילה במקרים מסוימים. כדי להבריא צריך לעבור טיפול פסיכולוגי יסודי, מה שלוקח זמן (כמה חודשים עד כמה שנים), ואין ״נס״ שפותר את הבעיה.

במקביל – האם הרס הקריירה של הגבר שפגע בה בתור נער היא הצעד היחיד לטיפול בבעיה, או אפילו הצעד הנכון? האם כל החיים והמעשים וההישגים שלו מסתכמים בעובדה שהוא אנס מישהי שהוא היה צעיר? האם אין אפשרות לכך שהוא יבין שהוא עשה טעות, יתנצל עליה, וימשיך לחיות חיים שבהם הוא ממשיך לתרום לחברה?

נכון, יכולת הדיווח על מקרים כאלו גם נגד אנשים עשירים, חשובים ובעלי כוח בצורה שתלץ אותם לקחת אחריות היא חשובה – אבל לקיחצ אחריות לא צריכה להיות כתם לכל החיים, אלא יכולת לקחת אחריות, לתקן את הבעיה – ולאפשר לאדם להמשיך בחיים.