טיול לסין – סיכום

רק לתזכורת: הטיול נערך בתקופת החגים (ספטמבר – אוקטובר) 2017, והיה של חברת פגסוס. החברה בציעה (לפחות אז) כמה מסלולים באורכים משתנים, ואני נסעתי לטיול הארוך ביותר שכלל גם ביקור באיזור כפרי המיעוטים.

הטיול עצמו היה עמוס מאוד – משהו שמאפיין מאוד את הטיולים של חברת פגסוס. הימים עצמם מאוד ארוכים, ומנסים להכניס אליהם כל פעילות אפשרית. יש כאלו שיראו בזה תמורה ראויה לכסף שהם שילמו – וחלק יראו בזה לו״ז עמוס מידי שאפשר אולי קצת לדלל, במיוחד כשבמטרה לשמור על מחיר סביר לטיול. לא פעם חלק מהאטרקציות היו באיכות פחות טובה – כמו למשל ראינו ארבע הצגות במהלך הטיול, אבל ממושבים מאוד רחוקים או מהצד כך שלא יכולנו להנות מהן בצורה מלאה.

מעבר לזה, בגלל עומס לוח הזמנים, לא יכולנו לבחור האם לוותר על פעילויות כאלו ואחרות כי היינו תמיד צריכים למהר ממקום אחד לשני בלי אפשרות לעבור במלון בדרך או להשאר באוטובוס.

עוד נקודה שחשוב לזכור היא שסין היא מדינה גדולה – ולכן מעבר בין אתרים שונים בטיול מקיף כזה דורש טיסות או לפחות נסיעה ברכבות מהירות – וכדי למזער את ההשפעה של הנסיעות האלו על היכולת שלנו לטייל, הטיסות (והנסיעה ברכבת) התקיימו מוקדם בבוקר או בשעות אחה״צ המאוחרות או בערב, ולא פעם דרשו שנתעורר מאוד מוקדם או נגיע מאוחר מאוד למלון. לעיתים זה אמר שלא הצלחנו להגיע לארוחת הבוקר במלון בגלל השעה המוקדנת, ואז חברת פגסוס סיפקה לנו ארוחה ארוזה שלא בהכרח תאמה את טעמם של הנוסעים.

המלונות שבהם שהינו היו מלונות ברמה של 4 – 5 כוכבים. אני מודה שלי אישית אין מושג מה ההבדל בין שתי הרמות, אבל אני יכולה להגיד שכל המלונות היו מעוצבם, נקיים, ובהחלט ברמה מערבית גבוהה.

בכולם היתה ארוחת בוקר עשירה בסגנון מערבי לצד אוכל סיני טיפוסי שהוגשו כמזנון שממנו אפשר היה לאכול מה וכמה שרציתם.

בטיול שלי שנה לפני כן ברכבת הטרנס מונגולית (מטעמה של החברה הגיאוגרפית) יצא לי למצוא שותפה לחדר, מה שחסך לי לא מעט כסף כמטיילת יחידה, ולמרות שזה לא היה פתרון מושלם אני חושבת שהחוויה חיובית עבור שתינו. בטיול הזה לא הצלחתי למצוא שותפה כזו – היתה מישהי שחיפשה שותפה, אבל מהמפגש הראשוני שלנו אפשר היה לראות שאין בינינו כימיה, והיא בסופו של דבר החליטה לוותר על הטיול (ייתכן בגלל שהיא ראתה שלא תהיה לה שותפה לחדר).

לכן בטיול הזה היה לי תמיד חדר משלי, ואני מודה שגם בזה היו יתרונות: לא פעם יכולתי לפרוש לחדר כדי לנוח וכדי שיהיה לי קצת שקט ופרטיות, ובהחלט היה לי נחמד שלא הייתי צריכה לחלוק בבוקר את המקלחת עם עוד מישהי כך שהיה לי זמן ושקט להתארגן. וזה בהחלט מנע לפעמים מצבים לא נעימים – למשל השותפה שלי לחדר היתה מאוד חששנית לגבי גניבות וכייסים שזה הגיוני בטיול, אבל רמת הפרנויה שלה היתה כזו גבוהה שהיא היתה עורכת טקסים מורכבים רק כדי שאני לא אדע איפה היא מסתירה את הכסף, למרות שניסיתי פעם או פעמיים להסביר לה שבתור היטקיסטית ממש איך לי צורך לגנוב כסף ממושבניקית מבוגרת.

אבל למרות שהמלונות היו נקיים ומסודרים, סין עצמה היא לא כזו. זו מדינה שההיגיינה בה לא ממש מתאימה למערביים שרגישים לנושא (לרוב נשים אבל אני מניחה שלא רק)

ההדרכה גם היא היתה ברמה מאוד גבוהה ומקצועית, וכללה מדריכה מומחית לנושא מישראל – ומדריכים מקומיים שהחברה כנראה כבר עובדת איתם לא מעט שנים ולכן יודעת שהם טובים ויודעים לעבוד מול ישראלים.

בטיול הקודם שלי, היתה תחושה שהקבוצה דורשת מהמדריכה להיות ״רס״רית משמעת״, למרות שהיא עצמה לא רצתה תפקיד. הפעם נילי המדריכה בהחלט דאגה למשמעת בקבוצה – מה שכלל גם שיחות השכמה לחדרים כל בקר כדי לוודא שכולנו נקום בבוקר בזמן ולא נאחר. אני מוקה שבמובן מסוים לי זה קצת הציק כי ההנחה של נילי היתה שבכל חדר יש זוג שצריך להתארגן כולל לתזמן יחד מקלחות וכו׳, ואני אישית יכולי=תי לא פעם לישון עוד בערך 15 – 20 דקות בגלל שהייתי לבד בחדר.

עוד היבט שהיה משמעותי בטיול היה נושא האוכל. במהלך כל הטיול אכלנו ארוחת בוקר במלונות שהוגשה כמזנון, ובצהרים לרוב רכשנו עצמאית את האוכל בשווקים השונים – אבל בערב (כשארוחת הערב היתה הארוחה המרכזית של היום עבורנו) הארוחה היתה במסעדות ״בסגנון סיני״. זה אומר שהוזמן מראש מספר קבוע של מנות שכל השולחן היה צריך לחלוק בהן. זה יצר לא פעם מתיחות כי היו מנות שהיו טעימות במיוחד ואנשים רצו לקחת מהן יותר – אבל אנשים שלקחו מהן בהתחלה לא פעם לקחו ממש מעט לעומת אנשים בסוף שלקחו הרבה, וכך נוצרה מתיחות לגבי ״מנות שניות״. זה יצר גם מתח מול צמחונים וטבעונים שבאופן טבעי רצו לאכול יותר ממנות הסלט והירקות שהוגשו לנו – ורבים מהמטיילם האחרים לא תמיד היו מוכנים לוותר על מנה בגודל שווה מאוכל שגם הם אהבו. תוסיפו לזה צמד נשים שמבחינתן אנשים אחרים לא הקפידו מספיק על היגיינה ורצו ליצור מצב שבו הן לוקחות מספיק אוכל מראש לפני שמישהו אחר ״מלכלך״ להן את המנות – וקיבלתם מתקון לבלגן וכעסים בזמן הארוחות.

וכן, אפשר לראות שבכמה מסעדות הגישו לנו צ׳יפס – והגוש החום המוזר בתמונה הראשונה הוא דיונון שטוגן בשמן עמוק. והפסים הסגולים במנה באמצע הם חצילים סיניים אופייניים שהם קטנים וארוכים.

בעיה אחרת היתה נושא הקניות בטיול – שהתבטא בשני מובנים.

קודם כל, לא פעם ״שחררו״ אותנו בערב ללכת לעשות ״קניות״ ב״שוק מקומי״ שלרוב התברר כמדרחוב שבו אפשר לקנות מזכרות זולות. למזלנו ברוב המקרים יכולנו לחזור מאותו ״שוק״ למלון באופן אישי, אבל בתחילת הטיול היו כמה מקרים שבהם נדרשנו לנסוע בחזרה למלון – ומי שלא רצה שופינג היה מחוייב לחכות לשאר הקבוצה, כשנילי המדריכה לא פעם נטתה לתת זמן דווקא לאלו שרצו לעשות הרבה שופינג, למרות שלא היו חסרות הזדמנויות לכך גם בהמשך.

הבעיה השניה היתה שלא פעם יש אתרים שבהם הביקור תואר לנו כ״הפתעה״ שבה היינו אמורים לקבל חוויה תיירותית (כמו למשל ביקור בבית מרקחת מקומי, ביקור במפעל לפנינים, או ביקור במפעל לטוויית משי) שהתבררו בעצם כניסיונוצת מכירה די אגרסיביים, למרות שהרמה שלהם השתנתה (בית המרקחת היה הרצאה על משחה שניסו למכור לנו, אבל בבית החרושת לטווי משי קיבלנו הסבר די רציני לנפי שנשלחנו להסתובב חופשי בחנות בלי לחץ לקנות משהו).

עד כמה שידוע לי יש טיולים מאוד זולים לסין שממומנים חלקית על ידי ממשלת סין בתמורה לכך שהתיירים יילקחו לכל מיני חנויות או קניונים שבהם הם יוכלו לעשות קניות ולקנות הרבה ובכך לעודד את הכלכלה הסינית. אני הכרתי משיהי שנסעה בטיול כזה, וכמות הקניות שהם נאלצו לעשות היתה גבוהה משמעותית ממה שהיה בטיול הזה, אבל בדיעבד אני שואלת את עצמי עד כמה הממשלה הסינית ניסתה בכל זאת לגרום לנו לקנות דברים בכך שהיא חייבה את החברה להביא אותנו למפעלים השונים האלו (או שהחברה עצמה חיפשה קצת הנחות תמורת הביקורים האלו).