טיול בספרד – רקע

לי יש היסטוריה ארוכה עם ספרד, ולא בגלל מוצא ספרדי.

אי שם בשנת 2000 התחלתי לעבוד בחברת הייטק עם הרבה לקוחות מחו"ל – שאהבה לשלוח אותנו לבקר אצלם כדי לתמוך בהם. כיום יש ברוב חברות ההיטק מערכי תמיכה טובים יותר שבעזרתם המתכנתים פחות "זוכים" לבקר בחו"ל – אבל אז הנושא כמעט ולא היה קיים, ואנשי הפיתוח היו גם לא פעם אנשי תמיכה.

עד אותה תקופה, יצא לי לנסוע רק לצפון אמריקה. כשהייתי בת 5.5 עברנו לכמעט שנה בקנדה, כמה שנים אחר כך עברנו לשנתיים בניו יורק – וחודשים ספורים לפני הנסיעה לספרד גם נשלחתי מטעם העבודה לגור שלושה חודשים בוושינגטון די סי. אבל למרות כל הניסיון הרב שלי בטיסות לחו"ל – בעצם מעולם לא יצא לי לטוס לאירופה, ולהתמודד עם מדינה שבה אני לא דוברת את השפה.

ספרד של שנת 2000 היתה מדינה שרמת האנגלית בה היהת נמוכה. השפה אמנם נלמדה באופן רשמי בבתי הספר – אבל בעצם לאוכלוסיה לא ממש היתה הזדמנות לתרגל אותה. אם בארץ למשל סדרות טלוויזיה וסרטים באנגלית מוןצגים בשפת המקור ויש תרגום בעזרת כתוביות – אז בספרד (ובעצם גם בלא מעט מדינות אירופאיות אחרות) הסרט עצמו מדובב לספרדית.

למזלי, בקושי יצא לי להסתובב במדריד לבדי. בנסיעה הראשונה שלי נסעה איתי קולגה ללקוח אחר, והיא ידעה קצת ספרדית. בביקורים הבאים שלי היו ישראלים שנמצאו באופן קבוע אצל הלקוח ולכן היו דוברי ספרדית (בין אם מילדות של מי שגדלה במקסיקו, ובין אם מקורס שנעשה בישראל שסיפק את השפה הבסיסית). הייתי צריכה לדעת רק כמה מילים בודדות – ואת הכתובת של המלון ושל מקום העבודה הדפסתי בצורה מסודרת כך שאוכל לתת אותן בצורה מדוייקת לנהגי המוניות השונים בלי בעיות של מבטא.

---

אי שם בתחילת 2016 מי שהיתה המנהלת שלי אז אמרה לי שאני חייבת לנצל ימי חופשה כדי שהם לא יבוטלו, וכשסיפרתי את זה למכרה שלי שהתגוררה במדריד – היא הציעה לי לבקר אצלה, ובאותה הזדמנות לנסוע לברצלונה (שבה מעולם לא הייתי).

במהלך 16 השנים הללו, ספרד הפכה להיות הרבה יותר ידידותית לדוברי אנגלית. לדעתי זה נובע מההצטרפות לאיחוד האירופאי שהוביל לפתיחות גדולה יותר של ספרד לעולם (במיוחד עבור הצעירים במדינה) ובגלל הכניסה של הרבה יותר מבקרים שהם לא דוברי ספרדית.

חשוב לציין שגם יש בספרד תשתיות מאוד טובות לתיירות. אני למשל נסעתי בין מדריד לברצלונה ברכבת מהירה שתוך בערך 3 שעות עברה את המרחק המרשים בין שתי הערים. העלות של כרטיסי הרכבת הם לא זולים, אבל זו בהחלט דרך יעילה לנסוע בין ערים אם אתם לא רוצים לנהוג.

---

חשוב לי גם לכתוב כמה מילים על ביקור אצל מכרים / חברים / בני משפחה רחוקים.

אני יוצאת מתוך הנחה שכולנו מנומסים ומחונכים ומתחשבים, אבל עדיין חשוב מאוד לבצע תיאום ציפיות מראש של משמעות הביקור, ולשקול עד כמה שווה לחסוך כסף על חשבון הנוחות של שהות בבית של מישהו אחר.

קודם כל, בואו נדבר על מה זה אומר כשמישהו גר בעיר מסויימת: לא פעם האנשים שגרים בעיר כזו או אחרת באופן קבוע לא גרים במרכז העיר או קרוב לאטרקציות תיירותיות, אלא בפרוורים. זה אומר שמבחינתכם תאלצו לבלות זמן יחסית ארוך בנסיעות לאטרקציות השונות. ייתכן שזה פחות מפריע לכם, במיוחד אם באתם כדי לפגוש את החברים / קרובים ולא רק לטייל, אבל זה משמעותי.

ודרך אגב, זה משמעותי לא רק מבחינת זמן אלא גם מבחינת היכולת שלכם להסתדר עצמאית בתחבורה ציבורית שבה אתם לא בהכרח מכירים את השפה ואת האופן שבו יכתבו או יבטאו את שם התחנה שבה אתם צריכים לרדת. לי היו בטיולים כמה מקרים שבהם ירדתי בתחנה מוקדמת או מאוחרת מידי או שיצאתי מדלת לא נכונה של תחנת רכבת תחתית ולקח לי זמן למצוא את עצמי שוב.

עוד אתגר שקשור לביקור הוא התחשבות בבני המשפחה שגרים בבית. למשל החברה המאוד נדיבה שלי שאירחה אותי נשואה לגבר שהוא לא דובר עברית ובקושי מכיר כמה מילים באנגלית. במצב כזה היה קצת לא נעים להתארח אצלם לאורך זמן כי הרגשתי שאני אולי מפריעה לו. התחושה הזו התגברה בגלל העובדה שהוא לרוב עבד מהבית, וכדי לא להכביד עליו החברה שלי עודדה אותי לצאת כמה שיותר מוקדם לטייל, ולחזור הביתה רק אחרי שהיא חזרה מהעבודה. מכיוון שהיא עבדה במרכז העיר והיו גם לה נסיעות הלוך וחזור כל יום – היא ממש הוציאה אותי מוקדם בבוקר מהבית (כדי לאפשר לה להתארגן בשקט) ולא פעם הייתי צריכה לטייל 12 – 13 שעות ביום ואפילו קצת יותר – מה שהיה מעייף למדי. לכן יש לפעמים יתרון בבית מלון שבו אפשר מידי פעם לישון מאוחר יותר בבוקר או להגיע באמצע היום למנוחה אם זה מתאים לכם.

וחשוב גם לתאם ציפיות לגבי עד כמה המארחים יוכלו לטייל איתכם. אני למשל מעדיפה לרוב לטייל עצמאית, אבל עדיין רציתי לבלות עם החברה שלי – ויצא שבילינו יחד את יום ראשון (שבו נחתתי במדריד) ועוד יום אחד בהמשך אבל כל שאר הזמן הסתובבתי עצמאית ולי זה היה מאוד טוב. אבל מצד שני אני יודעת שיש כאלו שמצפים שהמארחים "יקרעו איתם את העיר" ומתאכזבים כשזה לא קורה – או מארחים שפינו במיוחד זמן כדי להיות מדריכי תיירים ואז בעצם נותרים חסרי מעש כשהאורחים אומרים שהם מעדיפים לטייל לבד.

ויש את החיים היומיומיים שצריך לחשוב עליהם:

• אל תשכחו שלמארחים שחיים בבית יש חשיבות לשעות ההשכמה והשינה שלהם, והם לא מעוניינים שתפריעו להם ללכת לישון / תעירו ואתם מוקדם / תתלוננו על הרעש שהם עושים כשהם מתעוררים בבוקר ומתארגנים לבי"ס ולעבודה.
• למארחים עצמם יש לו"ז צפוף, ולכן עדיין צריך לתת להם עדיפות למקלחת למשל ולא להפריע להם.
• אל תתפנקו מידי בנושא האוכל, וחשוב לעזור ולהתחשב מבחינת זמינות מאכלים ובישול. אני לא פעם העדפתי לאכול בחוץ עד כמה שניתן כדי לא להכביד. חלק מזה נבע מכך שהחברה אהבה לשתות את הקפה של הבוקר בבית הקפה הקרוב לביתה והיתה מזמינה לי בלי לשאול לארוחת הבוקר לחם עם ריבה. בדיעבד גיליתי שבצרפת זו ארוחת בוקר מאוד מקובלת, אבל מבחינתי היא היתה לא בהכרח משביעה לאורך זמן ולכן ניסיתי לא פעם להתחמק ולאכול בחוץ כשכבר אגיע למרכז העיר.

התמונות הבאות הן מכפר קטן ליד מדריד שאליו נסענו יחד באחד הימים.