עדכון הרזיה?

אחד הדברים שחשבתי עליהם לאחרונה היה ״איך פעם כשעבדתי במשרד אכלתי בחוץ כל יום ועדיין אכלתי בריא – ועכשיו אני לא מצליחה להזמין משהו בריא מהכרטיס של העבודה?״

אז קודם כל, נזכרתי שכחלק מה״לאכול בריא״ לא בהכרח היה בריא. אני למשל לא ממש אוהבת דגים, אבל מידי פעם הייתי משכנעת את עצמי להזמין סלמון – אבל במקביל אליו גם הזמנתי פירה בתור ״פיצוי״ על הסבל של אכילת הדג. וזה לא הקטע של תפוחי האדמה (שבלא מעט דיאטות נחשבים לאוכל אסור או משמין), אלא העובדה שבמסעדות מכינים פירה עם הרבה שמנת ו / או חמאה כדי להפוך אותו לטעים. בואו ונגיד שבריא ודיאטטי זה לא, במיוחד כשכמות הפירה שאכלתי לא בהכרח תאמה למה שאמור להיות מוגדר בתורה מנה אלא ״קצת״ יותר.

וחלק מזה גם היו כמה מצבים שבהם הצטרפתי לשאר הצוות כדי לאכול צהרים, ולפעמים לא היתה לי שליטה על לאן אנחנו הולכים – הוהקושי התבטא בימים שבהם הלכנו למסעדה ״חסכונית״, כמו למשל מסעדה בשם ״ווק״ כזה או אחר שבו מבחר המנות כלל בעיקר אטריות מוקפצות בהמון שמן. הייתי ממש צריכה לאלתר מצב שבו אני מנסה לגרום למישהכין את המנה שלי להכניס אליה כמה שיותר ירקות, כמה שפחות איטריות ושמן, ולשלם תוספת כסף כדי שהמנה תכיל כמות סבירה של חלבון.

וכמובן שהיה גם את הקצה השני שבו הזמנתי מנות דיאטטיות במיוחד, כמו למשל חזה עוף יבש על ירקות ירוקים עם קצת שמן זית. דיאטטי ובריא זה כן, טעים זה כבר לא ממש. ואז לא פעם הייתי מפצה את עצמי על האוכל הלא טעים מתוך תחושה שאם אכלתי ארוחת צהרים בריאה ודלה בקלוריות, אני יכולה להרשות לעצמי לאכול משהו מפנק יותר כארוחת ביניים או בארוחת הערב.

אבל עדיין, היתרון של האיזור היה מיעוט יחסי של מסעדות בו, כשהיו לי כמה מנות בכל מסעדה שהתאימו לי לשגרת האכילה שלי. זה לפעמים היה מגביל, במיוחד בימים שבהם הלכנו לפיצריה הנחמדה ליד העבודה וחלק מהקולגות שלי חסכו כסף בזה שהם הזמינו יחד כמה פיצות אבל במספר פחות ממספר האנשים (למשל שתי פיצות לשלושה אנשים, או שלוש לחמישה), בזמן שאני הזמנתי סלט או מנה של בשר עם קצת תפו״א וסלט.

אבל כיום בעצם כשאני מנצלת את הכרטיס – אני מנצלת אותו להזמנה במשלוח. ובתור מי שגרה במרכז רמת גן – כמות המסעדות והמאכלים שזמינים לי מטורפת, כולל מכל פינה בתל אביב ?(שלא לדבר על גבעתיים, בני ברק, וכמובן רמת גן עצמה). גם אם אני מזמינה למשרד עצמו – יש המון מסעדות בטווח קילומטרים מטורף שמבצעות משלוחים.

ואלו לא רק מסעדות אלא גלידריות, מאפיות קינוחים, ואפילו שוקולטריות שמהן אפשר להזמין. אולי זה קשור לעובדה שבקורונה כולם למדו איך לבצע משלוחי אוכל, אבל מבחינת ההרזיה שלי זה אסון.

---

לאחרונה אני מנסה יותר לבשל בבית. זה משהו שניסיתי בזמנו בתקופה שבה ניסיתי להרזות לפני שנתיים, אבל משהו שם נכשל.

בסופו של דבר אני חושבת שהבעיה נבעה מזה שהדיאטנית שבה עבדתי בשיטה הזו עבדה לפי עקרונות שלא התאימו לי – אבל לא בהכרח ״באשמתה״, לפחות לא בהיבטים מסוימים. כן חשוב לי להגיד שחלק משמעותי מהבעיה שלי איתה נבעה מהעובדה שהיא הפחיתה לי את כמות האוכל בצורה דרסטית מידי ובאופן מיידי מידי, ולא היתה קשובה לזה שזה לא מתאים לי.

אבל בדיעבד אני חושבת שחלק משמעותי מהבעיה שלי היא שיש הרבה מאכלים שאני לא אוהבת. קחו לדוגמא פשטידות. יש לי טראומה מפשטידות מהתקופה שבה הייתי צמחונית, ולמשל במסעדה בשרית קיבלתי ״קיש״ (מילה יפה לפשטידה פה בארץ) שהיתה בעצם כמה שכבות של בצק פילו שמנוני במילוי פטריות מטוגנות שמנוניות, בלי ממש טעם.

גם בלא מעט מקומות אחרים (כולל אצל גיסתי למשל) ״פשטידה״ היא בצק עבה ומלא שמן, עם קצת מילוי של גבינה והרבה דברים אחרים שבמקרה הטוב הם ירקות (כמו כרישה או פלפלים) ובמקרה הפחות טוב עוד פחמימה (בטטות).

במקרה הטוב זה אכיל, במקרה הפחות טוב זה רחוק מלהיות טעים.

אבל באחד האתרים למתכונים דיאטטיים, גיליתי מתכון של פשטידה על בסיס קוטג׳ עם ביצה וקצת קמח (שאני מוותרת עליו בלי לפגוע בטעם ובטקסטורה). אני מוסיפה לזה ירקות – החל מגרישה או בצל מטוגנים, וכלה למשל בכרובית. אני מוסיפה לזה לפעמים גבינות אחרות (למשל גבינת עיזים או בולגרית דלות שומן) ומצפה בגבינה צהובה דלת שומן (9%).

זה בעצם המילוי של הפשטידה, ומנה לא רעה של חלבון ממקור צמחוני (למרות שלא טבעוני) – ומסתבר שעם הירקות הנכונים מאוד טעים לי, למרות שאני לא ממש אוהבת לאכול קוטג׳ טרי באופן שוטף.

---

השבוע האחרון התאפיין גם בקניות שעשיתי כחלק מהבלאק פריידי וכלל בעצם שתי קניות שקשורות לאוכל – אחת היתה גרועה, והשניה דווקא טובה.

הקניה הגרועה היתה של שוקולד, אבל שוקולד עם סיפור רקע.

כשהייתי ילדה וגרנו בארה״ב לפוסט הדוקטורט של אבא שלי, גרו לידינו משפחה ישראלית עם בנות שהיו בערך בגילי והייתי מיודדת איתן, במיוחד עם הבת הצעירה. הקשר בינינו התנתק אחרי שחזרנו לארץ – אבל אז הגיע פייסבוק. יום אחד הציע לי ״חברות״ מישהו שהתנדב איתי בזמנו במד״א, והוא בתורו פרסם פוסט של חברה שלו ללימודים שהפכה להיות מורה לבישול בריא טבעוני. מכרה שלה שהיא מומחית גדולה לענייני איראן רצתה לפרסם ספר על ההיסטוריה מאחורי מגילת אסתר, והחליטה לעשות את זה דרך מימון המונים. החברה החליטה לתרום ממנה וממטבחה סדנא לבישול פרסי (טבעוני) – וכשראיתי את זה מיד זיהיתי את האחות הגדולה מבין שתי הבנות ההן מארה״ב.

עם הזמן אותה מומחית לאיראן התחילה לנהל פרוייקטי הדסטארט אחרים – כולל של בת הדודה הדתיה שלה שהיתה בעברה עורכת דין, אבל תמיד אהבה להכין שוקולד. היא התחילה מהכנת פרלינים במטבח שלה והשקעה של כמה שעות בשבוע לניסיון למכור אותם בדוכנים קטנים, עבר דרך אדם ששילם לה בשטר מזויף וגרם לה להפסד די רציני שפגע בה כעסק פצפון – והסתיים במפעל שדווקא בתקופת הקורונה הצליח להתפתח ולגדול, ואפילו להגיע למשלוחים לארה״ב.

היא החליטה לעות הנחה מדהימה לבלאק פריידי, ומשום מה התפתיתי ושכחתי לכתוב שישלחו לי רק שוקולדים מרירים, והם שלחו לי בעיקר שוקולד לבן וחלב. בואו נגיד שאחרי קצת פחות משבוע, לא נשאר מהם כלום, למרות שאת חלקם הבאתי לעבודה.

הקניה הטובה יותר היא של פסטה טריה שמגיעה הביתה קפואה. ההערכה של מספר המנות הוא נמוך ואני מצליחה ״למתוח״ את האיטריות או ארביולי לתקופה יותר ארוכה. קניתי לא מעט במבצע, וכנראה שבחודשים הקרובים יש לי מספיק פסטה, ועם פסטה כזו טעימה יהיה לי יותר קל לאכול בבית ולא להזמין עוד פיצה.