הטיול בספרד – סגוביה

כמה ימים אחרי הטיול שלי לטולדו, נסעתי גם ממדריד לסגוביה בסיור מאורגן. העיר מרוחקת ממדריד יותר מאשר טולדו (מה שאומר שהנסיעה היתה ארוכה יותר) אבל העיר עצמה מאוד מעניינת והרושם שלי היה שהסיור בה היה ארוך ומעמיק יותר.

הסיור התחיל בבלבול: משום מה המדריך שלנו (שהיה מקסים באופן כללי) היה בטוח שאני מקומית והתחיל לדבר איתי בספרדית שוטפת ומהירה ובגלל לחץ זמן היה לי קשה לעצור אותו ולהסביר לו שאני לא דוברת ספרדית.

והיה גם בלבול נוסף: כשנרשמתי לטיול אי שם במדריר, החברה שלי החליטה להמליץ לי בצורה די גורפת להרשם לאכול את האוכל הטיפוסי לסגוביה, וזה נשמע נחמד אז הסכמתי. רק שביום של הטיול עצמו התברר לי מהמדריך שמדובר על ארוחה שמכילה חזיר – ואני לא אוכלת חזיר. יש לי תחושת בטן שהחברה שלי, שלה אין עכבות באכילת אוכל לא כשר וקצת צוחקת על אלו שכן נרתעים מתוך הרגל החליטה להתבדח על חשבוני בנושא.

חשבתי פשוט לוותר על הארוחה, אבל במדריך פשוט ניסה כל הזמן להסביר לי מתי ללכת למסעדה ואיפה היא וממש נצמד אלי כדי שאוכל לנצל את ההזדמנות, והיה לי קשה להסביר לו שההזמנה היתה בעצם טעות אבל אני לא רוצה לעשות בלגנים.

הסיור הפעם היה מעניין ויסודי, ולי אישית לא ממש הפריע להכנס הפעם לקתדרלה של העיר, שהיתה מאוד יפה – והיא אחת מאתרי המורשת העולמית של אונסקו שנמצאים בעיר:

אתר נוסף הוא ה ״אל קסר״ או המבצר של סגוביה, שבו היה לנו סיור מודרך מאוד ארוך ויסודי בחדרים של המבצר:

אתר שלישי הוא אמת המים או האקוואדוקט של העיר, שמהשם אפשר להבין שהוא הוקם בתקופה הרומית:

ויש בעיר גם היסטוריה יהודית, שהמדריך מאוד דאג להסביר לגביה בצורה חיובית ויש לה עדויות ברחוב עצמו (אני אתן לכם להבין מה כתוב במרצפת הבאה):

אנחנו כמובן הסתובבנו בעיר העתיקה, שאני מניחה שיש מי שגר בה, אבל בסופו של היום שאלתי את עצמי עד כמה יש לסגוביה וטולדו שכונות מודרניות יותר שבהם מתגוררים חלק מהתושבים (ופשוט לא יצא לנו לראות אותן כשהגענו ויצאנו מהערים), או שהערים נותרו רק כערים עתיקות: