אתגר או מתכון לכשלון?

לאחרונה לידיה, מכרה שלי מהטיול לניו זילנד שערכתי בדיוק לפני הקורונה, שאלה אותי מה יעד הטיול הבא שלי, ולא ממש ידעתי להגיד לה.

הבעיה היא פחות כספית או הקורונה, אלא יותר העובדה שעליתי במשקל, משהו שמפריע לי לטייל בכמה מובנים: קודם כל אני הרבה פחות בכושר (גם בגלל העליה במשקל וגם בגלל שהסגרים בתקופת הקורונה גרמו לי להפסיק להתאמן והכושר שלי ירד, ופציעה בברך באוגוסט שעבר חיסלה לי אותו לגמרי ולא הצלחתי לחזור להליכות). אבל מעבר לזה, יהיה לי כרגע מאוד קשה לטוס בגלל המשקל, כי יהיה לי צפוף מידי בכיסא סטנדרטי של מטוס.

ואז עלה לי רעיון לטוס לטיול לאלסקה לאותו טיול מאורגן שעשיתי פעם. זה הגיע מכמה כיוונים: קודם כל לידיה עצמה טיילה באלקה בקיץ האחרון ודי קינאתי בה על זה. ואז לאחרונה יצא לי לראות פוסט של מטיילת גרמניה מהטיול שלי לאלסקה שפרסמה תמונה מהטיול כזכרון, ובשיחה איתה ועם בת הזוג שלה הן גם הזכירו שהן אולי רוצות לצאת שוב לטיול (למרות שאם אני זוכרת נכון, לאותה בת זוג היה חוש הומור ציני וקצת מרושע לפעמים וייתכן שהיא אמרה את זה בצחוק כדי לראות האם זה משפיע על הבחירה שלי בטיול).

---

אז מה רע ברעיון?

מתוך ארבעה טיולים שטיילתי עם החברה, שלושה היו מאוד מהנים, ולמרות שאני זוכרת מתחים מסוימים בטיול לאלסקה (לא רק מולי אלא גם בין אנשים אחרים), אני בגדול זוכרת אותו בתור מאוד כיפי. אבל הטיול האחרון שלי עם החברה היה גרוע, מכמה סיבות שעליהן כתבתי כאן.

אחת הסיבות שאני חוששת לצאת היא כי עד כמה שידוע לי, אחד המדריכים הגרועים שהיו לי בטיול ההוא עדיין מדריך בחברה. מדובר על מדריך שמעבר לעובדה שבשלב מסוים גיליתי שהוא חושב שאני מאוהבת בו / נמשכת אליו ומפלרטטת איתו, ויום או יומיים לפני כן היתה בינינו תקרית שבה הוא חשב שעברתי על הוראות שהוא והמדריך השני היה המצב – אבל כשניסיתי להסביר להם את המצב אני לא בטוחה שהם הקשיבו.

אני יודעת כמה חשובה החברה בטיולים כאלו, גם מהטיולים שלי בארה״ב וגם בטיול האחרון שלי לניו זילנד. והמחשבה על לבלות בערך חודש עם מדריך שברור לי שלא נעים איתו (וישי סיכוי כזה או אחר שהוא יהיה המדריך שלנו) לא בהכרח נעימה לי.

עוד נקודה שאני חוששת ממנה היא הטיסות.

כולנו יודעים שהכסאות במטוסים קטנים, והולכים וקטנים במשך השנים. יצא לי בזמנו לטוס במשקל דומה למשקל שלי כיום בתחילת ובאמתע התקופה שבה התגוררתי בארה״ב, וזו היתה חוויה פחות נעימה. מרוב צפיפות לא פעם הייתי צריכה להרים את הממפריד בין הכסא שלי לכסא לידי, והייתי ממש צריכה למתוח את החגורה כדי לסגור אותה במאמץ. ידעתי שלדיילות יש הארכה לחגורה במקרה שמישהו צריך, אבל מעבר לחוסר הנעימות שבבקשה להארכה, תמיד היה לי חשש שיעשו לי בעיות בטיסה בגלל מדיניות של חברות התעופה שדורשת מחיר כפול על כרטיסי הטיסה במקרה הטוב, או אפילו הורדה מהטיסה (משהו שקרה לאנשים כמה פעמים).

אבל עכשיו אחרי לא מעט שנים בטיסות שהיה לי בהן הרבה יותר נוח כי שקלתי משמעותית פחות ויכלתי אפילו לקצר את החגורה, יהיה לי קשה לחזור לימים שבהם הטיסה היתה לא נוחה במקרה הטוב ויש סיכון שלא אוכל לעלות עליה במקרה הפחות טוב.

אבל להשמנה יש עוד השפעה: הכושר הגופני שלי הרבה פחות טוב. בעצם זה שילוב של העליה במשקל (כי הגוף צריך לעבוד הרבה יורת קשה כדי ללכת למשל) ושל העובדה שמאז תחילת הקורונה שגרת הכושר שלי התרסקה לחלוטין. הסגירות הארוכות של חדרי הכושר, בשילוב הסגרים שבהם אי אפשר היה לצאת מהבית בשביל הליכות, והעובדה שכשאפשר היה לצאת להליכות גיליתי שאני ממש לא אוהבת ללכת בחוץ גרמה לירידה ברמת הכושר שלי – ואז בעיה בברך באוגוסט וספטמבר שעבר (2021) שגרמה לי קושי אפילו לצאת מהבית בגלל כאבים למשך כמה שבועות רצופים פשוט ״קטלה״ אותו לגמרי.

---

אבל מה בעצם טוב בקביעת הטיול?

בפעם הקודמת שבה טסתי לאלסקה אי שם ב 2011, קבעתי את הטיול בערך שמונה חודשים מראש, והטיול נתן לי דחיפה מאוד גדולה לפתח את הכושר הגופני שלי. הייתי עושה אז הליכות, אבל הטיול נתן לי מוטיבציה ללכת ולהאריך אותן, ואז להצטרף לחדר כושר כדי לאתגר את עצמי יותר.

אולי גם קביעת הטיול הפעם (כמובן באישור של המנהלים שלי בעבודה) תעזור לי להכנס למסגרת של אכילה נכונה ובעיקר ספורט?

מעבר לזה, המסלול של הטיול שעשיתי השתנה וכולל את מערב קנדה וכולל עכשיו גם כמה עצירות בהרי הרוקיס הקנדיים. נעבר לזה, הפארקים האלסקה היו כאלו גדולים שאני מרגישה שלא מיציתי אותם בטיול הקודם שלי, ובהחלט אוכל להנות מטיול בהם שום.

מה דעתכם?