יריב לוין – רפורמטור או טרמינטור

זו הכותרת של ״השרביט החם״ שממשיך השבוע – ואני מקווה שגם לאורך זמן. אני אישית מקווה שהנושאים שיעלו בו יעניינו אנשים ושהם ירצו לכתוב עליהם.

אני חושבת שבדיקה של כל מערכת שנותרה ללא ביקורת או שינוי לאורך זמן הוא דבר רצוי באופן כללי, ויכול מאוד להיות שגם במערכת המשפט שלנו יש צורך בביקורת ואופי אפילו ברפורמה.

הבעיה היא שהרפורמה שיריב לוין מביא איתו לא נובעת מהצרכים של המדינה כמדינה דמוקרטית, אלא מהצרכים של ביבי להמלט מהמשפטים שבהם הוא נתבע על ידי המדינה על נושאים שונים. וכפי שביבי עצמו אמר על אולמרט כשאולמרט היה בתהליכים דומים: "מדובר על ראש ממשלה ששקוע עד צוואר בחקירות, ואין לו מנדט ציבורי ומוסרי לקבוע דברים כל כך גורליים במדינת ישראל. קיים חשש, אני חייב להגיד אמיתי – לא בלתי מבוסס, שהוא יכריע הכרעות על בסיס האינטרס האישי של ההישרדות הפוליטית שלו ולא על פי האינטרס הלאומי, (משום ש) הוא נמצא במצוקה המיוחדת הזו – הכול כך עמוקה".

הבעיה של ביבי היא מרובת פנים. קודם כל, הוא רוצה לצאת מהמשפט ללא אישום ובלי לשרת זמן בכלא (כפי שקרה לאלמרט). אבל בין השאר – חשוב לו לשמור על השלטון בידו, וכדי לעשות את זה הוא צריך להעביר לא פעם חוקים פופוליסטיים – שהם לא בהכרח כאלו שהם חוקיים מבחינת החוק הבינלאומי. ובשביל זה הוא זקוק באופן נואש לאנשים שיהיו ״נאמנים״ לו בתוך הליכוד.

יריב לוין הוא אחד מאותם אנשים שהבין שהנאמנות הזו לביבי יכולה להיות מה שייתן לו לאורך זמן יותר כוח במפלגה, במיוחד אם הוא מעוניין לעמוד בראשה ב״יום אחרי ביבי״. גם אם ביבי לא יגיע למעמד של משפט, הוא כבר לא צעיר ורבים חושבים שיש לו אינטרס לפרוש ברגע שאיום המשפט כבר לא יהיה קיים עבורו.

הבעיה היא שכמו רבים לפניו 0 ליון לא מבין שביבי דואג טוב מאוד לנפנף אנשים כשהם הופכים להיות פופולריים מידי, גם אם זה בגלל שהם מצהירים שהם נאמנים לו לחלוטין ופועלים כך גם בשטח. רבים מבכירי הליכוד בעבר כבר נופנפו לתפקידים קטנים ורחוקים כשביבי פחד מהאיום שלהם על המעמד שלו – ולפעמים זה משהו שיכול לקרות תוך תקופה מאוד קצרה (ע״ע גלית דיסטל שהיתה כוכבת ועכשיו נעלמה מהשטח).

כך שמי שהוא באמת ה״טרמינטור״ הוא ביבי, ובעצם יריב לוין ושאר חברי הליכוד הם לכל היותר עוזרים שנאמנים לו לתקופה שבה הוא זקוק להם.