What chore do you find the most challenging to do? איזו משימה הכי קשה לכם לעשות?

When I was growing up, we never had any chores. My mom wanted things done her way, and didn't have the patience to teach us (eve though she always said that she just didn't have the time to have the job done twice). Even when she had back problems, she preferred buying a dishwasher rather than have us wash the dishes, or hired a housekeeper when she was too tired to clean up the house herself.

So when I moved out of the house, the toughest part of living with other people was that I didn't know much about housekeeping. Part of it was that I didn't know to do the chores correctly, but another part was that I often didn't realize that something had to be done – much the the annoyance of other people around me.

Of course that eventually I learned all I needed to know about housework. But I guess that in a way I never liked doing any of them since they always seemed to be part o the annoying things we have to do as grownups. But if there's e chore I truly don't like – that would be dishwashing. Somehow getting up close and personal with all the dirty parts of the dishes isn't pleasant.


כשהייתי ילדה, מעולם לא השתתפנו בעבודות הבית. אמא שלי אהבה שדברים יתבצעו בדרך שהיא אוהבת, ולא ממש היתה לה סבלנות ללמד אותנו (למרות שהיא תמיד טענה שפשוט אין לה זמן לבצע דברים פעמיים). אפילו כשהיו לה בעיות גב, היא העדיפה לקנות מדיח כלים מאשר לתת לנו לשטוף כלים, וכשהיה לה קשה לנקות את הבית היא העדיפה לשכור עוזרת בית.

אז כשיצאתי מהבית, החלק הקשה ביותר בלחיות עם אנשים אחרים היהת העובדה שלא ממש היה לי מושג בכל מה שקשור לתחזוקת הבית. חלק מזה היתה העבודה שלא ידעתי לעשות דברים כמו שצריך, אבל חלק אחר היה בכך שלא הייתי מודעת לזה שצריך לעשות משהו – וזההיה מעצבן לאנשים סביבי.

ברור שבסופו של דבר למדתי את מה שהייתי צריכה ללמוד על עבודות בית. אבל אף פעם לא ממש אהבתי לעשות אותי כי הם תמיד הרגישו כמו עוד אחד מהדברים המעצבנים שצריך לעשות בתור מבוגרים. אבל אם יש עבודת בית אחת שאני לא אוהבת – זה לשטוף כלים. איכשהו המגע האישי עם הלכלוך שעליהן פשוט לא נעים מבחינתי.

5 תגובות

  1. empiarti הגיב:

    לי התחילו לתת משימות בעבודות הבית כבר בגיל 12. זה התחיל עם שטיפת כלים (ו/או הכנסה למדיח), הכנת כריכים בבוקר לי ולאחי, סידור המיטה ומידי פעם לקפוץ לסופר להשלמות קניות. יותר מאוחר, בסביבות גיל 14 לימדו אותי גם לשאוב ולשטוף רצפה ובעיקר לנקות שירותים ומקלחות. באופן קבוע זה היה תפקידי לנקות את המקלחת / שירותים שלי ושל סבתא שלי (שגרה איתנו) ולפעמים גם את האחרים. באיזה שהוא שלב התחילה גם תורנות ריקון מדיח ביני לבין אחי, אבל בגדול אחי לא עשה הרבה מטלות בית, רק אני. בנוסף אהבתי לבשל, בעיקר לאפות (ולאכול את זה אחר כך) כך שלפחות ידעתי לעשות זאת. סבתא שלי גם לימדה אותי בגיל צעיר לסרוג וקצת לתפור וגם אמא של T לימדה אותו לתפור ולגהץ – הוא פחות יודע לנקות. הוא עושה זאת (בעיקר ריצפה) אבל מקפיד פחות ומפספס הרבה. כמו שאמרת, לא תמיד רואה מה בעצם צריך לעשות. מכל מטלות הבית אני הכי אוהבת לשטוף כלים והכי פחות אוהבת לנקות את הריצפה

    Liked by 1 person

    1. adiad הגיב:

      לגבי כריכים וכאלו – כשאני למדתי בתיכון הייתי צריכה לצאת מוקדם מהבית ולנסוע אליו בשני אוטובוסים, לכן הייתי זו שצריכה לדאוג לעצמי לאוכל לכל היום. לרוב הייתי לוקחת פירות וכאלו ולא מכינה כריכים ״רשמיים״.

      כיום אבא שלי מאוד גאה בזה שהוא משתתף במטלות הבית – כי הוא מוריד דברים מהשולחן ואז מנגב אותו בסמרטוט אחרי כל ארוחה.

      Liked by 1 person

  2. motior הגיב:

    אני קצת עזרתי לאמא מגיל צעיר. אני לא אוהב עבודות בית אבל דוקא לשטיפת כלים אני מתייחס לעיתים כתרפיה…

    Liked by 1 person

    1. adiad הגיב:

      מעניין שרבים נהנים משטיפת כלים ואפילו כמוך רואים בהם משהו מרגיע – ודווקא אני לא אוהבת את זה, ולדעתי אני לא היחידה.

      Liked by 1 person

      1. motior הגיב:

        גם אצלי בבית יש מי שממש לא אוהבים לשטוף כלים

        אהבתי

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s