הסיפור המוזר של ר׳

את ר׳ הכרתי במהלך התואר הראשון. בהתחלה חשבתי מסיבה כזו או אחרת הכרנו לתקופה קצרה במהלך השירות הצבאי שלנו, למרות שהיא לא זכרה את זה וסיפרה שהיא שירתה בכלל במקום אחר.

במשך השנתיים הראשונות שלנו של התואר לא ממש היינו בקשר. היא היתה במובן מסוים חברה של אותם אנשים שאם היינו בתיכון אפשר היה לחשוב עליהם בתור ה״מקובלים״ של הכיתה או השכבה: אנשים שהיו יחסית חברותיים ועבדו יחד, והיו גם לא פעם מהסטודנטים היותר בולטים.

במקרה נוצר מצב שבין השנה השניה לשלישית שלי לתואר – היו במחלקה שבה למדתי כמה קורסי קיץ. אני לא יודעת אם היה מדובר על אירוע ניסיוני חד פעמי של המחלקה, או שאולי השמועות על הקורסים שתמיד היו קיימים הגיעו לאוזני דרך כמה סטודנטים שגם הם רק במקרה גילו אותם – אבל זו היתה הפעם היחידה שבה הייתי מודעת לזה שהם קיימים והחלטתי להירשם אליהם, וגם ר׳. היא במקרה היתה מיודדת עם השותף שלי לדירה באותה שנה ושאלה אותו אם הוא לומדבהם ונשאר בעיר בקיץ, והוא ענה לה שלא – אבל שאני מתכוונת ללמוד בהם. היא יצרה איתי קשר והציעה שנלמד יחד לקורסים.

אבל מהר מאוד הקשר הפך להיות לקשר חברי שהרגיש לי מאוד אינטנסיבי. יכול להיות שזה היה קשור לעובדה שבעצם מעט מאוד אנשים נשארו ללמוד לאותם קורסים בקיץ, ורוב הסטודנטים ״עזבו את העיר״ וחזרו לגור עם ההורים כדי למצוא עבודה לקיץ או סתם לבלות עם חברים או בטיולים בארץ או בחו״ל. כך שבעצם שתינו נשארנו בעיר ללא חברים אחרים, ולכן גם בילינו לא מעט זמן יחד.

אני כן זוכרת שהחברות הזו היתה הדדית – זה לא רק שאני שיתפתי אותה בהרבה דברים אישיים, אלא גם היא שיתפה אותי בחיים האישיים שלה.

אחרי שראינו שאנחנו מסתדרות טוב יחד בכל מה שקשור ללימודים ותרגילים – החלטנו להמשיך לעבוד יחד גם בסמסטר הסתיו הקרוב. אבל כששאר הסטודנטים חזרו לעיר, ובמיוחד החברים שלה – משהו בקשר השתנה מצידה. ובין השאר נוצר מצב שבו אחד הסטודנטים המצטיינים של השנתון שלנו שבמקרה היה חלק מהחבר׳ה שלה הציע לה לעבוד יחד על תרגילים, והיא מאוד רצתה לעבוד איתו כי היא חשבה שזה מאוד יתרום לה לציון ום יקדם אותה אקדמית. היא מבחינתה באה והתנצלה על המצב, ואני בתור חברה הבנתי וכמובן שלא התעקשתי – אבל איכשהו כשלא עבדנו יחד גם החברות שלנו דעכה מאוד מהר, ועל זה באמת היה לי חבל.

בחודשים הבאים היה לי קשה יחסית בלימודים. נוצר מצב שבו נפלתי ושברתי את עצם הזנב, מה שהקשה עלי לשבת וללמוד – ובמיוחד לתרגל. ואיכשהו השותף והשותפה שעבדתי איתם בתקופה הזו היו גרועים. אם אני זוכרת נכון, עם השותפה פשוט היה מדובר על מצב שלא עבדנו רע יחד אבל היו לנו הרבה חיכוכים ברמה האישית. השותף היה סיפור אחר – הוא סבל משיתוק מוחין קל, ובדיעבד אני מבינה שייתכן מאוד שהוא התרגל שאנשים מרחמים עליו ולכן לא בהכרח דורשים ממנו לתרום בצורה שווה – משהו שהייתי אולי מוכנה לעשות במצב נורמלי (לפחות עד סוף הסמסטר), אבל לא במצב שבו מאוד קשה לי לשבת במשך הרבה זמן, והוא היה מאחר לכל פגישה שקבענו בלפחות חצי שעה או שעה בתקופה שבה טלפונים סלולריים לא היו נפוצים.

ואז בשלב מסוים ר׳ יצרה איתי קשר. בשלב מסוים היא הבינה שאותו סטודנט מצטיין לא חיפש שותפה ללימודים (ובדיעבד שמתי לב לזה שהוא עבד בעיקר עם שותפות נשים), אלא מישהי שתקליד את הרעיונות שלא ולא תפריע לו עם רעיונות משלה. היא כמובן לא אמרה את זה בצורה מפורשת, אבל כן ביקשה שנחזור לעבוד יחד. מכיוון שלא היה לי עם מי לעבוד הסכמתי, למרות שהפעם לא ציפיתי שהקשר שלנו יישמר אחרי סוף הסמסטר.

זה באמת לא קרה, והקשר שלנו התנתק קצת אחרי הסמסטר. שתינו מסיבות שונות המשכנו לעשות כמה קורסים לשנה נוספת (ורביעית) כדי להשלים את התואר, אבל לא למדנו באותם קורסים – והיא בנוסף הצליחה למצוא עבודה כסטודנטית, משהו שאני לצערי לא הצלחתי לעשות, כך שהיא בעצם עזבה את העיר ופשוט היתה מגיעה ללמוד יומיים או שלושה בשבוע.

במקרה נוצר מצב שבו בתקופה שבה הטקס נערך הייתי בארה״ב. כמה חודשים לפני כן, מקום העבודה שלי הציע לשלוח אותי ללקוח בארה״ב לכמה חודשים, מה שנשמע לי כמו הזדמנות נפלאה – ולא חשבתי על זה שטקס הסיום כנראה יהיה בסוף התקופה הזו. במובן מסוים קצת חבל לי, כי הייתי שמחה לשוחח עם כמה מהחבר׳ה שאיתם למדתי לאורך השנים, כולל ר׳ (אבל לא רק).

עם חלק מהאנשים שאיתם למדתי לתואר יצא לי להיפגש לאורך השנים בנסיבות מקצועיות. עם ת׳ וה׳ יצא לי להיפגש בשנים האחרונות שלי בעבודה הראשונה שלי, אחרי שחזרתי לארץ מהרילוקיישן שלי. את נ׳ יצא לי לפגוש בעבודה הבאה שלי, והיא אפילו ניהלה אותי במובן המקצועי תקופה מסויימת. את השותף שלי לדירה שקישר ביני לבין ר׳ יצא לי פעם לפגוש לכמה דקות בקניון עזריאלי בתל אביב – אני הייתי ביום חופש לכבוד יום ההולדת שלי ונפגשתי עם חברה, והוא כנראה עבד באחת מחברות ההייטק בבניינים.

את ר׳ לא יצא לי לפגוש. נזכרתי בה כי לאחרונה נתקלתי בכתבה על סטארטאפ שהיא פתחה. מסתבר שהיא לא נשארה לאורך זמן בתחום המחשבים, אלא עברה ללמוד תחום אחר ונשארה באקדמיה לאורך שנים וכנראה לכמה תארים מתקדמים עד שהיא ועוד כמה קולגות פתחו סטארט אפ בתחומם.

אבל כן היה לי קטע מוזר לפני כמה שנים – כפי שאמרתי, בקיץ בין הסמסטרים היינו די קרובות ולכן גיליתי לה כמה פרטים אישיים. ואיכשהו מישהו בתגובה כלפי בקבוצה ציבורית בפייסבוק לעג לי בדיוק על אחד מהפרטים האלו. מן הסתם בזמן שעבר מאז הקשר ביני לבין ר׳ הפרט הזה כבר לא היה נכון, והתגובה לא היתה מהפרופיל שלה (או לפחות באופן רשמי) אבל הפירוט היה כל כך ספציפי שזה ממש הזכיר לי אותה

אני מודה שעדיין קצת חבל לי שלא נשארנו חברות. אולי באותה תקופה ראיתי את השאיפה הזו כמין רצון להשתייך ל״חבורת המקובלים״ (מהו שלא הייתי חלק ממנו בתיכון), אבל כיום בעיקר חבל לי כי בזמנו אני הרגשתי שהיה לנו הרבה במשותף.