מהי עבודת המלאכה השאפתנית ביותר שעשית בעצמך?

אני זוכרת שכשהייתי ילדה, היו לנו שיעורי מלאכה ושיעורי אמנות, שהגבול ביניהם היה די מטושטש. בתור ילדה חשבתי שאמנות זה פשוט לצייר, ומלאכה זה כל שאר הדברים שעושים כמלאכת יד.

ואז הגעתי לחטיבת הביניים, ושם באמת עשינו דברים מעניינים אך פרקטיים בשיעורי מלאכה – כמו למשל הכנו מעין נרתיק לכרטיסיה מעור וחיברנו את החלקים בסריגה במסרגה אחת. אני זוכרת שמאוד אהבתי את התוצאה, אבל תוך שנה או שנתיים לצערי איבדתי את הנרתיק כשהלכתי עם חברה לקולנוע לצפות בפעם הראשונה ב״חלף עם הרוח״.

אלב הפרוייקט הכי שאפתני שעשינו בשיעורי מלאכה של כיתה ח׳ היה מין אריגה על חישוק עגול מעץ. המורה קדחה לנו חורים בחישוקים קטנים והראתה לנו איך למתוח חוטים בתור המסררת, ואז הבאנו כל מיני שאריות צמר מהבית כדי לארוג משהו בתוך המסגרת ולקשט אותה.

אני הבאתי בין השאר פומפון ענקי שהכנתי בעצמי כדי לחבר אותו לאריגה הזו. הוא לא היה יפה או צפוף במיוחד, ובהחלט היה משהו שרק ילדה או נערה צעירה היו אוהבות או חושבות שהוא משום מה אסתטי. אבל המורה למלאכה שהיתה אמורה לדעת עם איזו אוכלוסיית מתבגרות היא עובדת החליטה משום מה להתנפל עלי בגלל חוסר הטעם המחריד לדעתה של העבודה שלי, בעיקר בגלל הפומפון המחריד והמזעזע לטעמה.

מאז היא שנאה אותי, ואני שאנתי שיעורי מלאכה. למזלי זו היתה השנה האחרונה או כמעט אחרונה שבה היו לנו בכלל שיעורי מלאכה כך שזו לא היתה כזו בעיה עקרונית.