״לרדת בגדול, להתנפח בענק״ חלק רביעי

כדי להציג את הצד של התוכנית ראיינו גם את יאיר קרני, אחד המנהלים של התוכנית. יאיר הוא אתלט מקצועי בעברו, כשכיום הוא עוסק בעיקר באימון ספורט ותזונה. הוא אומר משהו מאוד בעייתי, בכך שהירידה של המשתתפים במשקל צריכה להגיע מפעילות גופנית ולא בגלל שינוי תזונתי.

ייתכן שהאמירה הזו נובעת מפילוסופיה מסויימת שלפיה אנשים שמנים כמו המשתתפים לא מסוגלים לשלוט באכילה שלהם ולכן זקוקים לעשות הרבה ספורט כדי ״לפצות״ על זה.

אבל האמירה הזו לא נכונה באופן קיצוני עבור האדם הממוצע. ספורטאי כמו מייקל פלס או ליאו מסי באמת עושים מספיק ספורט כדי להצדיק ״לאכול כל מה שבא להם״ (ןגם הם עם הגיל התחילו לאכול בריא יותר). אבל הם משקיעים המון שעות ביום, כל יום, בפעילות גופנית – לא פעם לפחות 5 – 6 שעות ביום. אבל עבור רוב האנשים זה לא מציאותי, ויש להם לכל היותר שעה שעתיים ביום לעסוק בספורט ולא יותר מכך. במצב כזה, התזונה מהווה 70% – 80% מהשליטה שלהם במשקל והספורט הוא רק 20% – 30% מהתהליך.

יכול להיות שיש רכיב פסיכולוגי מסוים שיאיר קרני מתייחס אליו שלפיו שמי שעושה ספורט יאכל גם נכון כדי לתמוך בו, אבל עובדתית ערן עושה המון ספורט אבל עדיין שם דגש על אכילה בריאה. ייתכן שיאיר קרני עובד במיוחד עם אנשים שאוהבים ספורט בפני עצמו ולא התחילו לעסוק בו רק כדי להרזות, ולכן אין לו בהכרח פרספקטיבה טובה על אנשים שמנים מאוד וההתנהלות שלהם מול ספורט ואוכל.

לכן העובדה שיאיר קרני מנסה להטיל את על האחריות על העליה המחודשת של רוב המתמודדים עליהם היא בעיתית. הם עצמם הגיעו לתוכנית בהנחה שהם יעבדו עם אנשי מקצוע שיעזרו להם לרזות מתוך בסהב מקצועית שנראה שבעצם לא היתה ממש קיימת. הרושם שלי היא שליאיר קרני יש הרבה מאוד ידע על הנושא מתוך עבודה עם ספורטאים שהיכולת הפיזית שלהם לעסוק בספורט הישגי היא גבוהה, ובמקביל אן להם נטיה פיזית ובמיוחד לא נפשית להרזיה. אבל הידע הזה לא רלוונטי למי שלא מתחבר בהכרח לספורט – וכן יש לו נטיה לאכילה של אוכל מפנק ולא בהכרח דל קלוריות.

---

בסיכום הכתבה, נאמר שמתוך 65 משתתפים בארבע העונות של התוכנית – רבים השמינו חזרה, ורבים גם הגיעו למעמד של ניתוח קיצור קיבה. היו הצלחות, אבל מאוד בודדות ולא מייצגות: הכתבה מראה ממש מהר תמונה של ״לפני״ ואחת של ״אחרי״ של המתחרה לארה מלר, הזוכה במקום השני של העונה הרביעית והאחרונה (אותה עונה שערן התחרה בה).

קטע הסיכום של קרן מראה אותה מנסה למדוד את השמלה שהיא לבשה ב״גמר הגדול״ של העונה השניה של ״לרדת בגדול״. היא עצמה מודה שהיא לא שואפת לחזור למשקל של הגמר (שממה שניתן להבין היה 70 ק״ג), אלא למשקל יותר מציאותי עבורה של 80 – 85 ק״ג. לא חשוב לה להיות ״ממש רזה״ אלא במשקל בריא וכזה שהיא תוכל לתפקד בו בצורה טובה.

אסי מדבר על המשך התהליך שלו שכולל תזונה נכונה ו 5 – 6 אימונים שבועיים של הליכה או שחיה, ומראים אותו שוחה בבריכה ליד הבית שלו בבת ים. כשהמנחה של הכתבה שואל אותו מה המטרות שלו והאם הוא רואה את עצמו יום אחד עם ״קוביות״ בבטן – אסי עונה שהוא שמע ש״קוביות זה פוזה, וכרס זה החיים״ – ומראה שהוא לא מחפש הישג מוגזם אלא משהו שהוא יוכל להתמיד בו לאורך זמן.

ערן הוא ה״מרזה בגדול״ הרזה היחיד מכל החבורה, אבל דווקא הוא שמדבר על זה שהוא לעולם לא הגיע ל״מטרה״ שהוא קבע לעצמון כי בעיניו הוא עדיין ערן השמן, וכנראה לעולם לא יגיע ליעד. נשמע שמבחינתו יש חשש שהגישה שההבנה שהוא רזה תגרום לו לשאננות יתר, ודווקא החשש שהוא ישמין שוב הוא מה שנותן לו מוטיבציה להמשיך לשמור על אורח החיים הספורטיבי שלו. אבל האם החשש הזה הוא בהכרח דבר רע, או משהו שיכול לשמש את ערן כמשהו חיובי שיעזור לו להמשיך לאתגר את עצמו להיות בריא ובכושר גבוה?

ואז יש את אבי שפתח את הסרט, והיחידי מבין רביעיית המרואיינים שלא מנסה (לפחות כרגע) להרזות, ומבחינתו המפגש עם קרן והנישואים איתה הם הזכיה האמיתית שלו.