מהי תחפושת החלומות שלי?

זה הנושא של השרביט החם השבוע.

כשהייתי ילדה, אמא שלי תמיד היתה מכינה (לפחות חלקית) את התחפושות שלנו, כולל תפירה של קישוטים שונים. היא לא פעם היתה גם זו שהחליטה למה נתחפש – אבל במקביל לזה, ברגע שהגענו לגיל שבו החלטנו לבד למה להתחפש, גם רמת ההשקעה של אמא שלי ירדה משמעותית. מעבר לזה, איכשהו לא קנינו גם תחפושות מוכנות אלא די הסתמכנו על מה שהיה לנו בבית.

ואז בכיתה ו׳ או ז׳, כשעוד גרנו בניו יורק אבל למדנו בבית ספר יהודי, החלטתי להתחפש לרוח רפאים. התחפושת נשמעה לי מגניבה, למרות שהיא היתה מאוד פשוטה וכללה פשוט להרוס סדין בך שחתכתי ממנו חורים לעיניים.

ואיכשהו עם התחפושת הפשוטה הזו הצלחתי לנצח בתחרות התחפושות של בית הספר. באותו רגע שמחתי על זה שזכיתי בגולות, אבל בדיעבד הבנתי שכנראה חלק מהזכיה נבעה מרחמים – כנראה שצוות בית הספר הניח שהגעתי בתחפושת כזו פשוטה כי לא היה לנו כסף לתחפושת ראויה יותר, ולכן נתנו לי פרס כדי לשמח אותי (שזו מצווה חשובה לדתיים בפורים).

אני חשובת שמאז אותה שנה, סירבתי להתחפש. הפעם היחידה שהתחפשתי היתה בכיתה י״ב – כי היתה מסורת בבית הספר שלנו שבה בפורים כל כיתה בשכבת י״ב בוחרת נושא, ולא רק מארגנת קישוטים סביבו אלא שכל הכיתה מתחפשת בהתאם, ולא היתה לי דרך להתחמק מזה.

למזלי במובן הזה היהתה העובדה שהכיתה שלמדתי בה לא היתה מגובשת ולא ממש היתה מעוניינת להשקיע יותר מידי, אז מישהו העלה ״קיבוץ״ בתור נושא. אני לא זוכרת איך קישטנו את האיזור שהיינו אמורים לקשט, אבל אני זוכרת שזה לא היה מושקע – וגם נראה רע במיוחד ליד האיזור שלידו היינו שקישטה כיתה אחרת שהחליטה לקשט את האיזור שלה בתור רחוב אירפאי קלאסי כולל מאפיה.

והתחפושות שלנו היו גם לא מושקעות בהתאם. אני חושבת שאני לבשתי פשוט ג׳ינס וחולצה משובצת ישנה עם נעליים גבוהות בתור ״בגדי עבודה״, וחוץ מהיושן של החולצה והנעליים כנראה שזה היה די קרוב לאיך שהתלבשתי ביום יום.

כך שאין לי תחפושת חלומות, במיוחד שמאז אותה חגיגה לא התחפשתי. ומכיוון שאני לא חובבת אוזני המן, אין לי שום חיבור לחג הפורים (חוץ מאולי העובדה שהוא מבשר על כך שפסח מתקרב).