היו לי בחג שני קטעים לא נעימים.
הראשון קשור לאחיינית הכי צעירה שלי, שהיא בת חמש. בשלב מסוים במהלך יום החג היא פתאום שואלת אותי למה אני כזו ענקית. גיסתי שהיא אמא שלה ישבה לידינו ונראה היה שהיא מובכת מכל הסיטואציה, ובדיעבד הבנתי שיש כנראה סיכוי שהיא ואחי שוחחו על המשקל שלי בטווח שמיעה של האחיינית שלי, והיא בתור ילדה די תמימה כנראה חזרה על השאלה שהם שאלו.
אני מניחה ששיחות ״רכילות״ כאלו קיימות בכל משפחה, ובדיוק אני שוחחתי לא מעט עם אמא שלי על העובדה שגיסתי מאוד חרדתית סביב כל מצב בטחוני ברמה שמפריעה לה לחיים. אבל מה שבאמת הפריע לי זה שהיא לא העירה לבת שלה על זה שהשאלה לא במקום, ואילצה אותי לענות לה בהומור שאני פשוט צריכה הרבה מקום בגוף לאישיות שלי.
כמה שעות אחר כך, כשאבא שלי נסע עם אחי, גיסתי והילדים לטייל איפשהו – נוצר מצב שבו אני ואמא שלי נשארנו בבית לבדנו והתחלנו לשוחח. אני לא יודעת אם היא שמעה את השיחה שלי עם האחיינית או לא, אבל היא סיפרה לי במקרה או שלא במקרה שאחותה (דודה שלי) החליטה לקבל את אחת מזריקות ההרזיה שקיימות היום בשוק. היא כמובן עובדת במקביל עם רופא ודיאטנית, אבל כנראה שהיא מרוצה מהטיפול ולכן סיפרה לאמא שלי, כנראה גם בכוונה שהמסר יעבור אלי בתור המלצה.
העניין הוא שאני אישית לא מאמינה בהמלצות מהסוג הזה.
דודה שלי היא לא אישה טיפשה חלילה, אבל היא מצידה מישהי שעדיין חיה בעולם של דיאטות ״מהדור הישן״ – כלומר מישהי שעושה ״דיאטה״ לתקופה מוגבלת כדי לרזות למשקל היעד שנשמע לה טוב, ואז היא ממשיכה בחיים כרגיל בתקווה לשמור על המשקל עד כמה שאפשר לכמה שיותר זמן עד הדיאטה הבאה. אין מבחינתה (או מבחינת אנשים שמתייחסים להרזיה בצורה דומה) דגש בהכרח על שינוי הרגלים לאורך זמן, או ניסיון לעבור לאורח חיים בריא כדי לשמור על משקל יציב, או רצון להבין איך התרופה פועלת או מה הסיכונים שלה, במיוחד לאורך זמן. היא פשוט מתמקדת בניסיון לרזות כמה שיותר קילוגרמים בכמה שפחות זמן, ולתת לשמירה על המשקל לדאוג לעצמה.
ברור שלא כל מי שפונה לטיפול התרופתי מתייחס לדיאטות בצורה כזו. רבים באמת משתמשים בתרופות כדי להקל על התהליך שבו הם יתרגלו לאורח חיים בריא לאורך זמן. אבל אני חושבת שיש לא מעט אנשים כמו הדודה שלי, שמעולם לא היו מאוד שמנים, שעדיין רואים ב״דיאטה״ מצב זמני, ובזריקה כמו עוד איזשהו טיפול פלא שעוזר לזרז אותה, ואחר כך שיבוא המבול.
הבעיה היא שבעצם גדלתי בבית עם אמא שהגישה שלה לדיאטות דומה. אני חושבת שכבר כתבתי על זה שכשהייתי ילדה, אמא שלי היתה עושה סבבים של דיאטת כסאח שאת התפריט שלה היא קיבלה מחברה כזו או אחרת – והיתה מרעיבה את עצמה לעשרה ימים כדי לרזות. עם השנים הגוף שלה הפסיק כמובן להגיב לתפריט ההרעבה הזה והיא פנתה לדיאטניות כדי לקבל תפריט – אבל הגישה שלפיה צריך לאכול כמה שפחות (במקום להבין שחלק משמעותי מהרזיה הוא לאכול יותר חכם) כדי לרזות נשארה לה.
אני זוכרת למשל שכשהייתי בשומרי משקל ואכלתי לפי שיטת הנקודות, ובין השאר הוספתי לצלחת שלי כמות יפה של סלט בלי רוטב כי בירקות יש אפס נקודות. אמא שלי סירבה להאמין לי שהיו בצלחת יחסית מעט נקודות כי היה בה לדעתה יותר מידי אוכל. וזה לא שינה שרזיתי עד אז לא מעט והשיטה הוכחה את עצמה.
ואמא שלי באמת רוצה לעזור, אבל למרות שניסיתי להסביר לה שהדרך שהיא מנסה לעזור לי לא טובה לי ומה אני צריכה – היא מתעקשת להמשיך באותה הדרך, ולא מבינה למה אני לא רוצה לשתף אותה
התיירת המקרית 
על עצמי אני יכולה לספר לך שמתעוררת בי התנגדות אוטומטית לכל מי שמנסה להעיר לי או לעזור לי או להמליץ לי בכל נושא הדיאטה, ירידה במשקל, פעילות גופנית, תזונה בריאה או כל דבר כזה. שונאת שאומרים לי שרזיתי לא פחות מששונאת שאומרים לי שהשמנתי. שונאת שמסתכלים לי בצלחת, שמחמיאים לי על בגד או לחילופין אומרים את ההיפך.
מניסיוני האדם היחיד שצריך ויכול להחליט על איך אני מתנהלת עם עצמי, עם הגוף שלי ועם התזונה שלי היא אני. ואני מניחה שזה כך גם אצלך. אני מנפנפת באופן נוקב (גם אם בדרך כלל מנומס) כל ניסיון כזה.
אהבתיLiked by 2 אנשים
גם אני. אני מבהירה חד משמעית שאני לא מעוניינת שיכנסו לי לצלחת. אם לא מפסיקים, אני אומרת שאני הולכת כדי שהם יוכלו להמשיך לדבר בנחת כשאני לא שם. אם עדיין ממשיכים, אני קמה והולכת. כשמעירים לי על הגוף, אני פשוט מחזירה באותה מידה למי שמותח עליי את הביקורת. כשזה קורה, זה לא חוזר על עצמו. כבר הרבה זמן שאף אחד לא העז להגיד משהו על הגוף שלי.
אהבתיLiked by 2 אנשים
אצלנו במשפחה זה עובד רק באופן זמני מאוד.
אהבתיאהבתי
אני חושבת שאמירה גורפת היא בעייתית, כי גם לשומרי משקל הגעתי בעקבות המלצה של מכרה, ובסופו של דבר התוכנית התאימה לי לפני שהוסיפו לה ל מיני דברים כמו ״המרתון לביקיני״ או ״תפריט מזורז״.
העניין הוא שיש לי מספיק ניסיון כדי לדעת מה מתאים לי ומה לא – וגם לשומרי משקל הגעתי כשהרעיון הבשיל לי ולא באופן אוטומאטי. וזה חשוב במיוחד במצב כשמדובר על טיפול רפואי עם תופעות לוואי.
אהבתיאהבתי
אני לא אומרת שלא צריכים לספר לך או לדבר איתך על שיטות או פתרונות באופן כללי, ברור שלא הייתי מגיעה למסגרות ולשיטות שהתנסיתי בהן לולא שוחחתי על כך עם אחרים.
אהבתיLiked by 1 person
השאלה היא מה הגבול בין הצעה לבין מצב מוגזם.
אהבתיאהבתי
מה הכוונה עובד "באופן זמני"? כמה זמן זה נמשך עד ששוב חוזרים לזה? אם בכל פעם שזה קורה, תקומי ותלכי והם עדיין ימשיכו גם בפעם הבאה, גם אם זה רק אחרי חצי שנה, את יכולה להפסיק לבוא עד שיבטיחו לך שהנושא לא יעלה. בכנות, אני לא הייתי סובלת דיבורים כאלה. כנ"ל לגבי צעקות.
אהבתיLiked by 1 person
עובד באופן זמני זה שזה גורם להם (בעיקר לאמא שלי) לסתום את הפה לכמה שבועות לכל היותר לפני שהיא חוזרת לזה – ולא פעם היא תחזור לזה במקום ציבורי שבו לא יהיה גם לי לעשות סצנה (והיא תדאג שכל הערה שלי על הערה שלה תהפוך לסצנה).
אהבתיאהבתי
אני מניחה שההורים של הילדה לא העירו לה רק כדי שהעניין יסתיים כמה שיותר מהר, ובתקווה שישאר בינכן בלבד. זה אכן קרה, ועובדה שאמא שלך אפילו לא מודעת לאותה שאלה של ילדה תמימה.
אהבתיLiked by 1 person
אני לא בטוחה שזה נשאר בין שלושתינו, ואני כן הייתי מצפה מהאמא לחנך את הבת שלה לא לשאול שאלות כאלו כי אם זה יהיה לאדם זר, או הערות שהיא ואחי החליפו ביניהם שבאמת כדאי שמי שהן היו עליו לא ישמעו אותן זה יכול ליצור מצב ממש ממש ממש לא נעים.
אהבתיאהבתי
מאוד יכול להיות שהיא דיברה איתה על זה ביום למחרת. אני באמת מאמינה שהיא פשוט לא רצתה ליצור דרמה. תארי לך שהיא היתה מעירה לה, ואז הילדה היתה שואלת בקול "אבל היא באמת גדולה, אז למה אסור לי לשאול?" ואז האמא היתה צריכה להסביר לה שלא תמיד צריך להגיד מה חושבים ושיש מושג שקוראים לו טאקט. כל זה ממש לא מתאים לשיחה באמצע ארוחה משפחתית
אהבתיLiked by 1 person
זה לא היה בארוחה אלא כשישבנו בסלון בין ארוחות, כך שהיתה הזדמנות לדבר איתה. ואם זה חלילה יקרה עם אדם זר – ראוי שזה יקרה במקום ולפניו.
אהבתיLiked by 1 person
מה שהאחיינית אמרה באמת מאוד לא נעים 😦
אהבתיLiked by 1 person
תודה!
אהבתיאהבתי
מסכימה איתך שאת יודעת הכי טוב מה טוב בשבילך, ועדיף שיתנו כמה שפחות עצות מסביב.
אשר לילדה – ילדים אומרים לפעמים דברים שאלוהים ישמור, אבל ברוב המוחלט של המקרים זה ממש בתום לב, אז אני מחליקה את זה. האמא יכולה להעיר לה אחר כך בפרטי, זה אפילו עדיף.
אהבתיLiked by 1 person
ברור שההערה של האחיינית שלי היתה בתום לב, אבל הרושם שלי היה כנראה שהיא שמעה את זה מההורים שלה – וזה כבר פחות תמים…
ואין לי בעיה עם עצות, יש לי בעיה עם עצות שלא משקללות סיבוכים אלא מסתכלים רק על כמה מהר מרזים וזהו זה – ואז לא מבינים למה העצה לא מתאימה לי.
אהבתיאהבתי