המקום הראשון שעולה לי בראש שלא ארצה לבקר בו היא צפון קוריאה. מצד אחד מדובר על מדינה מרתקת שמעודדת בשנים האחרונות תיירות בינלאומית – אבל מצד שני כל תייר מלווה בה רבה מדריכים מטעם המדינה שמספרים רק מה שצפון קוריאה רוצה לספר, וגם היו סיפורים על תיירים (כמו למשל אוטו וורמבייר) שנעצרו מסיבות שנשמעות פעוטות ולא חשובות לאדם המערבי (למרות שבמקרה של אוטו הוא באמת הפר הוראות והגיע למקום שאליו הורו לו ולשאר התיירים לא להגיע).
אני מודה שגם לונדון נשמעה לי תמיד לא מפתה במיוחד. בתור מי שגדלה שנתיים בניו יורק וביקרה שם לא פעם מאז – לא ברור לי מה בדיוק מושך בלונדון יותר מאשר בניו יורק. בברצלונה או מדריד למשל יש לא מעט תרבות ספרדית שהיא מעניינת, וגם פאריז תמיד נראתה לי מאוד יפה ועם לא מעט תרבות צרפתית (כולל אוכל צרפתי אותנטי) – אבל איכשהו לונדון תמיד עשתה עלי רושם של עוד עיר מערבית די סתמית מלאה בצנונים בריטיים פוצים.
אני גם לא אוהבת מקומות מתויירים מידי במזרח הרחוק, ספציפית בתאילנד והודו. אני מכירה כל כך הרבה אנשים שנסעו לשם בגלל המחירים הזולים, והפכו את המקומות המתויירים לכאלו שאו שמתעבים ישראלים בגלל ההתנהגות הגסה של התייר הישראלי הממוצע, או כאלו שמתאימים את עצמם עליו כולל לימוד של כל מיני ביטויים בעברית.
מעבר לזה, הודו עצמה הפכה בעשור או שניים האחרונים למדינה לא בהכרח בטוחה לנשים (הן מקומיות והן זרות), ושמעתי כבר מלא מעט דברים שמטיילים כבר שנים במדינה שאם פעם הם היו מעודדים נשים לבוא איתם – כיום הם מאוד מתלבטים לגבי זה בגלל המקרים האלו.
וזה מעבר לעובדה שאוכל הודי מאוד חריף, ואני לא אוהבת אוכל חריף.
התיירת המקרית 
אז מתברר שיש הרבה מקומות שלא היית רוצה לבקר בהם.
מסקרן אותי – היית בלונדון בכלל או שאת משערת שהיא כזו כמו שאת מתארת אותה? אני אישית מתה על לונדון ותמיד תמיד שמחה לחזור אליה, על כל העושר התרבותי שיש בה, המגוון האנושי (שרחוק מלהיות רק צנונים בריטים פוצים), פינות החמד שגם מתחדשות כל הזמן ומזמנות לתיירים חוזרים חידושים בכל ביקור מחדש ואפילו סתם להתהלך ברחובות.
בתאילנד עוד לא הייתי ובהודו הייתי רק בחלק קטן מהמדינה אז לא יודעת לומר לך לגבי השאר, אבל כן יודעת לומר לגבי החריפות של האוכל – בין הביקור הראשון שלי שם בשנת 2003 לבין הביקור השני ב-2015, השתנו הרבה דברים. למשל הם למדו איך לעשות לא חריף או רק קצת פיקנטי, אם את מבקשת.
אהבתיLiked by 3 אנשים
בשבילי ״קצת פיקטי״ זה עדיין לרוב חריף בצורה לא נעימה, גם אם אוכל לאכול חלק משמעותי מהמנה (או אפילו את כולה) עם הרבה מאוד מים.
לא הייתי בלונדון, אבל בעצם התיעור שלך היא לא שונה מניו יורק למשל – מה הופך אותה מיוחדת ברמה שבה שווה לבקר בה גם עם ביקרתי בניו יורק למשל?
אהבתיאהבתי
מוסיפה לאמפי שהודו ענקית. יש אזורים בהודו בהם האוכל בכלל לא מתובל, ומתבסס בעקרו על מזון מבושל מהצומח, ויש גם אזורים בהם האוכל המסורתי הוא רובו מבוסס על מוצרים מהחי. זה בדיוק כמו להגיד ש"אוכל סיני זה…". ברור שלא. אפילו לא דומה. אלה מדינות שכל אחת מהן בגודל של של יותר מ100 מדינות ישראל (ותראי כמה עושר קולינרי קיים בארץ).
בעניין לונדון, לונדון ענקית ומסתכמת בהרבה יותר מעיר והאנשים בה, כמו בכל מקום אחר, מגוונים, והרבה מהם בכלל הודים. אגב, ידעת שכל פריז שלא מימי הביניים היא העתק של לונדון? אחרי שנפוליאון חזר מלונדון, הוא היה כל כך מורשם, שהוא החריב את רוב פריז ובנה אותה מחדש, כך שתראה כמו לונדון.
צפון קוריאה, אני מבינה. למרות שאני כן רוצה לבקר. אבל אחרי שאטייל באיראן 🙂
אהבתיLiked by 2 אנשים
אני שוחחתי עם אנשים שביקרו בכל הודו ואמרו שבכולה האוכל חריף ברמה כזו או אחרת.
לגבי לונדון- שוב, לא נראה לי שיש בה משהו שאין בניו יורק או עיר אחרת.
אהבתיאהבתי
אני בהחלט יכול להבין את צפון קוריאה, תאילנד והודו. לונדון קצת מפתיעה אותי. הייתי שם כמה פעמים ונהניתי מאוד – לעיר הזאת יש הרבה מאוד מה להציע.
אהבתיLiked by 1 person
השאלה האם מה שיש לה להציע הוא משהו ייחודי,, או שאפשר למצוא דברים דומים גם בערים אחרות כמו ניו יורק?
אהבתיאהבתי
יש בה הרבה דברים ייחודיים לדעתי. כמה דוגמאות מהטיול המשפחתי שלנו שם לפני כמה שנים – האולפנים בהם צילמו את הארי פוטר, פינת הנואמים בהייד פארק, חילופי המשמר בארמון באקינגהם, המוזיאון הבריטי, tower bridge, מצודת tower of london ועוד הרבה
אהבתיLiked by 1 person
אני אהבתי את הספרים של הארי פוטר, אבל לא את הסרטים, והתחשוה שלי היא שאתרי הצילום כבר הפכו לאתרי תיירות קיטשיים וממוסחרים. כנ״ל לגבי מוסד המלוכה, במיוחד כשכבר יצא לי לבקר בארמון המלוכה בספרד. ומוזיאונים יש בכל עיר..
אהבתיאהבתי