על אורגניות, בריאות ורעל

את הרשומה הבאה כתב חי שטיינבוים, חולה סרטן שהלך מאז לעולמו. הוא סבל מסרטן דם מסוג ״מיאלומה נפוצה״, ובין ההתקף הראשון והשני של המחלה הוא ובת זוגו החליטו לעבור לאורח חיים בריא שכלל אכילה של אוכל אורגני והמנעות מ״רעלים״ – ובעצם כל דבר שהוא לא ירקות, פירות, אגוזים, נבטוטים, וקטניות (ואולי קצת דגנים) – הוא ״רעל״ על פי הגישה הזו.

בימינו יש לא מעט גישות של מה זו ״אכילה בריאה״ – החל מגישה שאומרת שרק בשרים וגבינות שמנים, ביצים (כולל החלמון), ואולי קצת שומנים מהחי הם בריאים – וכלה בגישה שרק אוכל טבעוני ואורגני (ולא פעם גם לא מבושל) הוא היחידי שבריא, וכל מאכל מהחי הוא רעל. לא פעם מאחורי כל גישה יש ״מומחים מטעם עצמם״ – החל ממי שלמד רפואה משלימה בפאזה כזו או אחרת, וכלה במי שרזה או בנה שרירים ומסיק מהתהליך שלו על כל שאר האנושות. יש מעט מאוד דיאטניות מורשות שעוסקות ב״טרנדים״ כאלו.

אבל אני חושבת שהנושא הזה של ״רעילות״ של אוכל הוא נושא הרבה יותר מורכב מאשר להגיד באופן חותך שמשהו הוא ״רעיל״ או ״בריא״, לפחות ברוב המכריע של המקרים. חשוב לציין פה שאני לא כותבת על הפן המוסרי של אכילת מוצרים מן החי לעומת מוצרים מן הצומח, אלא רק על הפן התזונתי.

קחו לדוגמא בשר, שלפי הטור של חי הוא ״רעל״, ואכן יש בהם שומן רווי וכולסטרול שתורם למחלות לב (ובימינו בגידול תעשייתי גם תוספים אחרים כמו הורמונים או אנטיביוטיקה). אבל מצד שני הוא מכיל הרבה מאוד חלבון, ומסתבר שעבור רוב האנשים הרבה יותר קל לספוג מינרלים כמו ברזל או אבץ ממקורות מהחי מאשר מהצומח (שלא לדבר על העובדה שויטמין בי 12 נמצא רק במזון מהחי, ומי שלא אוכל ממנו צרי לקחת תוסף באופן קבוע). כנ״ל לגבי מוצרי חלב (שהם מזון שיועצים בתחום הרפואה המשלימה משום מה אוהבים לשנוא) – שלצד אותן בעיות שיש לבשר יש גם בהם לא מעט חלבוןֿ, וגם סידן וויטמין די שנקלטים הרבה יותר בקלות מאשר ממקורות מהצומח.

מצד שני, קחו פירות שנחשבים בשיטות רבות למשהו מאוד בריא – אבל מסתבר שעבור אנשים מסוימים בסוכר בפירות (שנקרא פרוקטוז – ונגיע אליו עוד מעט) גורם לעליה של מה שמכונה ״טריגליצרידים״ או שומנים בדם, ולי למשל מומלץ לא לאכול יותר ממנה או שתיים של פרי ביום כדי למנוע את זה.

אז בעצם יהיה קשה למצוא מאכלים שהם ״טובים״ או ״רעים״ באופן מוחלט – חוץ מאולי ירקות שנחשבים ברובם בריאים (וגם יש מי שרואה בהם מוצרים עם יותר מידי פחמימות לפעמים) – ומוצרים סופר מעובדים שנחשבים למאוד לא בריאים.

מהם בעצם מוצרים סופר מעובדים? קחו לדוגמא מרגרינה – מדובר על מוצר שמכיל שומנים צמחיים שעברו ״טיפול״ כדי להקשות אותם. בעבר היא נחשבה לתחליף מאוד בריא לחמאה שמכילה שומנים מהחי שנחשבים לא בריאים, אבל מחקרים מאוחרים יותר הראו שהתהליך שגורם לשמנים מהצומח שהם נוזליים ברובם להפוך לגוש מוצק של מרגרינה הופך אותם להרבה פחות בריאים אפילו מאשר השומנים הלא בריאים שיש בחמאה…

כנ״ל לגבי הפרוקטוז שהזכרתי קודם – כפי שנאמר בכתבה הזו, מדובר על סוכר זול ומתוק במיוחד, שיש מי שאפילו חושב שיש לו יתרונות בריאותיים מסויימים כי הוא לא מתעכל לחלוטין כמו סוכר ״רגיל״ (ולכן למשל טוב לסוכרתיים או להרזיה), אבל בעצם מזיק בכמויות גדולות – והנזקים הבריאותיים שלו מפורטים בצורה רצינית יותר בכתבה הזו (החל מנזקים חמורים לכבד, דרך סכרת, וכלה בהשמנת יתר).

לכן ברור לנו שעיבוד יתר של המזון הוא לא בריא, ושלכל אחד מאיתנו יש כנראה מוצרים שאליהם הוא רגיש יותר או פחות. אבל אז בעצם עולה השאלה מה הוא בדיוק הגבול בין מעובד יותר מידי למעובד בצורה סבירה? הרי קמח הוא בהכרח מוצר מעובד, אבל האם קמח לבן הוא בהכרח ״רעל״ – או שאולי אם נאכל מוצר מקמח לבן אבל כחלק מארוחה שכוללת גם ירקות (שמכילים סיבים) וגם שומנים וחלבון (שידועים בכך שהם מעכבים ספיגה של פחמימות) ההבדל בין קמח מלא לבין קמח לבן הופך להיות הרבה פחות משמעותי וגדול?

מעבר לזה, עולה השאלה איך אנחנו אמורים לבחור בין כל השיטות השונות עם הגישות השונות? האם תזונה מערבית (כזו שדיאטניות שלמדו לתואר שמבוסס על מחקרים רפואיים עדכניים) היא הכי בריאה, או שאולי דווקא זו של כל מיני מרפאות ומטפלות ברפואה משלימה? איך בדיוק אפשר להבחין בין מישהו מקצועי ואמין לבין שרלטנים למיניהם כשבכל מקום מציגים מומחה כזה או אחר מתחום כזה או אחר כשווה ערך לכל האחרים גם כשהוא לא ממש כזה?

---

מהפוסט עולה שחי וזוגתו נוגה החליטו ללכת על גישה מאוד קפדנית (ויש מי שיגידו אפילו קיצונית), אבל לאורך זמן ומשאר הרשומות של חי בבלוג שלו (שהפכו עם הזמן להיות נדירות ודלילות יותר) עלתה מידי פעם תזכורת על כך שהוא כנראה לא התמיד בשינוי וחזר לאכול בשר (ואפילו המבורגרים).