על דיאטות, טרנדים – וויכוחים

כל כמה שנים יש טרנד חדש בתחום הדיאטות. פעם השומן הוא האויב, אחר כך הפחמימות הפכו להיות רעל והחלבון הוא הסופרפוד החדש – ועכשיו יש קטע שבכל שני וחמישי עולה מחקר שמדבר על הורמון חדש שהוא האויב החדש או הגיבור החדש של תחום הדיאטות, ומיד מתפתחת שיטת תזונה שאמורה ״לתפעל״ את ההורמון הזה בצורה אידאלית להרזיה, מה שהופך את תהליך ההרזיה לקליל וחסר מאמץ.

או לפחות בתיאוריה.

בשנה שנתיים האחרונות הטרנד החדש הוא דיאטה בשם ״אבא חטוב״: דיאטה שהומצאה על ידי מאמן כושר שהשמין, החליט לחקור בעצמו את נושא התזונה – והגיע למסקנות על הורמון בשם לקטין שמונע תחושת שובע. הוא בנה שיטה סביב ההורמון הזה, שכוללת בין השאר ״גמילה מאוכל ממכר״ ואז פשוט לאכול מרשימה מוגבלת של מאכלים שאפשר לאכול מהם ״כמה שרוצים״ ככל עוד שנמנעים מכמה מאכלים אסורים (כנראה המאכלים ה״ממכרים״).

אבלמה הבעיה? כפי שאומרת הדיאטנית ד״ר אולגה רז בכתבה הבאה, אי אפשר להשתמש בטרנדים כדי לרזות ולשמור על המשקל – והיא טוענת שצריך להמשיך לאכול לפי שיטות דיאטה קלאסיות (ויש מי שיגיד מיושנות) שבהן צריך לאכול קצת כל 3 – 4 שעות כדי להמנע מרעב.

אבל במה ד״ר רז צודקת – ובמה היא טועה?

קודם כל, כמי שמכירה לא מעט אנשים שרזו, יש אנשים שמתאים להם לאכול כל כמה שעות ארוחה קטנה – לעומת אחרים שמסתדרים יותר טוב עם פחות ארוחות ביום אבל שהארוחות יהיו גדולות יותר. הארוחות הגדולות יותר מאפשרות להם להגיע לתחושת שובע ״טובה״ יותר עבורם שמספקת אותם לאורך יותר שעות – משהו שהם לא היו מקבלים עם הארוחות הקטנות יותר. יש מצבים שבהם באמת יש צורך בארוחות קטנות יותר (חולי סוכרת, או מרימי משקולות שרוצים להעלות מסת שריר וצריכים לאכול חלבונים במנות קצובות כל כמה שעות), אבל זה לא תמיד הכרח.

יש גם לא פעם הגיון מסוים בדיאטות ״טרנדיות״: דיאטות שונות בימינו מבוססות לא פעם על הרבה שומן, שהוא משהו שמאוד משביע ומונע תחושת רעב להרבה מאוד זמן באופן יחסי. עצם תחושת השובע לאורך זמן עם הצורך להתעסק פחות עם הכנת אוכל או להקדיש זמן לאכול אותו יכול לקסום להרבה מאוד אנשים.

וזה מעבר לעובדה שבדיאטות מהסוג שד״ר רז מדברת עליהן – יש הרבה מגבלות על איזה אוכל בוחרים, ולא פעם היכולת לאכול מאכלים שמנים כמו גבינות שמנות או נתחי בשר שמנים מאוד מוגבלת ואולי אפילו בלתי אפשרית. אבל עבור רבים – זה האוכל שהם מאוד אוהבים לאכול, והם מוכנים לוותר על מאכלים שונים כמו פחמימות עבור היכולת הזו להנות מסטייק טוב או גבינה איכותית. לכן לא מפתיע שהדיאטה הזו פונה לגברים, שלפחות חברתית נתפסים כאלו ש״מכורים״ לבשר טוב ופחות לבצקים וממתקים.

אבל יש משהו בדברים של ד״ר רז: אי אפשר באמת לאכול כמה שרוצים ועדיין לרזות. אותן דיאטות שמתבססות על האמירה שאפשר לאכול כמה שרוצים בעצם מניחות שאנשים יאכלו עד תחושת שובע נעימה, ויאכלו רק כשהם מגיעים לתחושת רעב. אבל כפי שד״ר רז אמרה בכתבה – אנחנו חיים בעולם שבו קיימים הרבה מאכלים מפתים שנכללים גם באלו המותרים בדיאטות כאלו – ולכן עבור מי שאוהב אוכל, יש תמיד את הפיתוי לאכול כמות גדולה יותר מזו שתוביל לתחושת שובע סבירה בגלל שהאוכל כל כך טעים, ושהם לא בהכרח ימתינו לתחושת רעב כדי להתחיל בכלל לאכול.

ובסופו של דבר, רבים לא פעם מתקשים להמנע לחלוטין ממאכלים ״ממכרים״ לנצח, בין אם מדובר על המנעות מוחלטת ובין אם מדובר על אכילה מאוד מופחתת מהן. רבים נכשלים בזה – ועולים בחזרה במשקל תוך חודשים או שנים ספורות אחרי הירידה במשקל, לא פעם אחרי משבר כזה או אחר.

לכן אין פה כנראה מישהו שצודק או טועה – אלא בכל שיטה יש את היתרונות והחסרונות שלה, ומה שחשוב זה לפנות לשיטת הרזיה שמתאימה לכם – אבל גם לעבוד עם אשת מקצוע שתתאים לכם אותה למדדים הרפואיים שלכם.