מהו פריט הלבוש הישן ביותר שלבשת היום?

הצעת כתיבה יומית
מהו פריט הלבוש הישן ביותר שלבשת היום?

לצערי אין לי ממש פריטים ישינים ללבוש.

קודם כל, כפי שכבר סיפרתי בבלוג – עליתי בשנים האחרונות בכמה מידות, ולכן הרבה מאוד מהבגדים הישנים שלי כבר לא ממש עולים עלי.

אבל חלק מהבעיה נובע מזה שכיום הבגדים הזולים שאנחנו קונים הם גם מאיכות מאוד גרועה, ולכן לא ״שורדים״ הרבה מאוד זמן אלא מתחילים לדהות, נמתחים, או מתחילים לפתח חורים יחסית מהר. כדי לרכוש בגד שישאר איתנו במשך ״שנים״ נצטרך כנראה ללכת לתופרת איכותית או לקנות בגדים בחנויות יוקרה או חנויות מעצבים.

19 תגובות

  1. arikbenedekchaviv הגיב:

    אין לי בגדים ישנים ממש. אולי אולי 4 שנים.
    אני אוהב להתלבש יפה, בצורה שמתאימה לי מאז ומעולם. הגוף שלי משתנה במהלך חיי, לכן, כל 4 שנים בדר"כ אני מחליף גרדרובה.
    אפילו תכשיטים לא מחזיקים אצלי יותר משנה שנתיים. אני שומר עליהם, הם יהיו ירושה למי שירצה אותם.

    Liked by 1 person

    1. adiad הגיב:

      אני חושבת שבדורות הקודמים בגדים חגיגיים שבקושי נלבשו כן שרדו הרבה מאוד שנים, מה שלא קורה בימינו – ואפשר היה להעביר אותם בין אנשים.

      Liked by 1 person

      1. arikbenedekchaviv הגיב:

        אני שייך לדורות הקודמים. נולדתי ב- 1955, בקרוב בקרוב אנשק את תחילת העשור השמיני של חיי.
        נכון, כשהייתי ילד, בגדים הועברו מהבכור לקטן, נעליים נקנו במידה גדולה או נחתך חלקן הקדמי.
        האם יתכן שבגלל זה תשוקתי לבגדים חזקה כלכך?

        Liked by 1 person

      2. adiad הגיב:

        יכול להיות שיש קשר.

        אהבתי

  2. Cateded Ur הגיב:

    יש לי כמה בגדים ישנים שמחזיקים לא רע בכלל. בכללי, כל מה שלא בגדי ספורט (שנשחקים מהר יחסית גם אם מאוד איכותיים), אני קונה בגדי מעצבים או מותגים איכותיים, אבל יד שנייה. ככה יש לי בגדים שווים ולא יקרים. מרשתות של אופנה מהירה אני לא קונה מתוך אידאולוגיה.

    Liked by 1 person

    1. adiad הגיב:

      הבעיה היא שלא פעם לפחות במידות גדולות – מי שיש לה בגדים איכותיים לא בהכרח תמכור אותן ביד שניה. מעבר לעובדה שבמידות גדולות שינויים במבנה הגוף מאוד בולטים, כך שאפילו אם אני לובשת את אותה מידה כמו אישה אחרת – בגד שיראה עליה טוב לא בהכרח יתאים לי, כי למש יכול להיות שיש לה מבנה גוף עם בטן שמנה אבל רגליים רזות, ואצלי גם הרגליים שמנות.

      Liked by 1 person

  3. empiarti הגיב:

    גם אצלי אין בגדים ישנים – מהסיבה ההפוכה. רוב הבגדים שיש לי הם מהשנתיים-שלוש האחרונות, מאז שירדתי במשקל. אפילו תחתונים הייתי צריכה לקנות חדשים, ובוודאי ובוודאי חזיות.

    Liked by 1 person

    1. adiad הגיב:

      אני חושבת שחוץ מגרביים באמת צריך לקנות הכל מחדש במצבים של עליה או ירידה במשקל של יותר מכמה ק״ג בודדים.

      אהבתי

      1. arikbenedekchaviv הגיב:

        גם גרביים צריך להחליף, כי השמנה או הרזיה משפיעות על רוחב כף הרגל, על כמות הזיעה שהגוף מייצר.

        Liked by 1 person

      2. adiad הגיב:

        גרבי נשים לרוב באות בטווח של מידות כך שמלבד שחיקה – אין שום בעיה להשתמש בהן בטווח של גדלים.

        Liked by 1 person

    2. arikbenedekchaviv הגיב:

      זוגתי, חזיה היא מילה שלא קיימת בשפה שלה, אגב, גם בתי לא מכירה את המילה הזו, נראה מה יהיה עם הנכדות שלי.
      אני זוכר את זוגתי בראשית הכרותנו – בגדים ישנים, צבע שחור שולט, מעין "סוציאליזם של כיעור" או תפיסה פמיניסטית של "זניחת הגוף" כאובייקט בר טיפוח. לשמחתי השפעתי עזה מהשפעת אידיאולוגיות כאלה ואחרות.
      נדמה לי שהזכרתי כאן, הסרטן והאוזנפיק הורידו דרסטית את משקלה, כך שחובה היה עליה לקנות בגדים חדשים. אבל, היא אוהבת בגדים, כמוני, ותכשיטים כמוני ויש לה תפיסה אסתטית חזקה של "לוק".
      כן, אז ספסל הקהילה ברחובנו מועשר בבגדים טובים! נקיים! ואיכותיים אחת לשנה. ולמה לא?! אין לנו שום צורך במכירת בגדים לחנויות יד שניה.

      Liked by 1 person

      1. adiad הגיב:

        השאלה היא האם הבגדים באמת נלקחים מהספסל או שעובדי הזבל פשוט זורקים אותם בשלב מסוים, ואז זה חבל. ולא פעם חנויות יד שניה מיועדות לאוכלוסיות שלא יכולות לרכוש בגדים מיד ראשונה, ואז הם לא תמיד בהכרח גרים קרוב אליכם.

        Liked by 1 person

      2. arikbenedekchaviv הגיב:

        בענין הספסל הקהילתי – ממש אבל ממש לא.
        ידוע לנו על קהילת עובדי סיעוד גדולה בסביבתנו. מרביתם מהפיליפינים, ולענ"ד – הם הצרכנים הגדולים של בגדים אלה. חנויות יד שניה עושות רווח, צריך לקנות!!~ נן לא נותנות אף פעם בחינם, כולל אלו של ויצ"ו. אז הספסל הקהילתי שלנו עדיף. ספרים, סירים, מחבתות כל דבר שיתכן לו שימוש נוסף, למה לא?!

        אהבתי

      3. adiad הגיב:

        גם לויצ״ו יש הוצאות של שכירת מקום ושכירת עובדות בחנות, וזה מעבר לעובדה שיש ערך בקניה של משוה במחיר סמלי במקום לקבל אותו כנדבה. ושוב אי אפשר לדעת עד כמה עובדי הניקיון באמת מכבדים את הספסל ולא מפנים ממנו דברים.

        Liked by 1 person

      4. arikbenedekchaviv הגיב:

        אני מקשיב לדברייך, אבל, בשקלול בין "ויצ"ו" המוכרת לבין ה"קהילה", אני מעדיף את הקהילה של הרחוב, או של אנשים שקופים לגמרי שחיים ברחוב. עדיף לי לבחור בקהילתיות על פני מכירה, ואין כאן שום אקט של נדבה. אני לא צריך – חולק עם מי שצריך. לאחר ההערה שלך על פועלי הניקיון: בגבעתיים הם מגיעים פעמיים בשבוע, ולא שמתי לב, שהגעתם מרוקנת את הספסל. האם עובדי תברואה חיים טוב יותר? האם משכורתם מאפשרת להם? זה לא תפקידם לנקות את הספסל, ואם מנקי הרחוב – בעיקר זקנים, תשושים ממוצא רוסי, אתיופי או אחר לוקחים, מעולה!

        אהבתי

  4. motior הגיב:

    יש לי חולצה מסיום קורס מ"כים – לפני כ-36 שנים… היא קצת סמרטוטית, אבל עדיין שלמה ומתאימה לי 🙂

    Liked by 2 אנשים

    1. adiad הגיב:

      למען האמת בזמנו היו לי חולצות מסיום קורס מד״א וסיום קורס בצבא שנעלמו – אני חושבת שאמא שלי ברוב חוצפתה החליטה לזרוק אותן או למסור אותן בלי לשאול אותי ובלי להציע לי לקחת אותן בעצמי.

      אהבתי

      1. motior הגיב:

        מעצבן…

        Liked by 1 person

      2. adiad הגיב:

        אלו הם ההורים שלי. אני זוכרת למשל שפעם חברה נתנה לי ליום ההולדת סט מכתביות מאוד יפה עם מעטפות מקושטות, ועשיתי את הטעות של להשאיר אותו בבית של ההורים שלי בזמן שעשיתי רילוקיישן. אבא שלי פשוט השתמש בסט הזה לצרכים שלו במקום לקנות מעטפות ונייר כתיבה משלו.

        אהבתי

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s