איך נראה הבית האידיאלי עבורך?

במהלך החיים שלי, עברתי הרבה דירות.

נולדתי כשההורים שלי גרו בדירה בשכונת קריית יובל בירושלים, שאני לא זוכרת. כן יש לי זכרונות מהדירה הראשונה שהם קנו, בשכונת הגבעה הצרפתית (שגם היא בירושלים) אבל הם די רחוקים ולא מפורטים.

אז גרנו כנעט שנה בקנדה, ואני זוכרת בעיקר שמחוץ לדירה שלנו היתה בריכה רדודה שאני ואחותי שכשכנו בה קצת בקיץ, אבא שלי שקל לקנות לנו מחלקי קרח כדי להחליק עליה כשהיא קפאה בחורף.

הדירה הראשונה שאני באמת זוכרת היתה הדירה שההורים שלי קנו בשכונת גילה בירושלים, שהיתה אז שכונה די זולה יחסית, ולכן הם יכלו לקנות בה דירה של ארבעה וחצי חדרים, שהיתה עם שתי קומות. בקומה התחתונה היו שירותים קטנים, מטבח, הסלון הגדול – וחצי חדר שהיה בהתחלה חדר העבודה של אבא שלי. היתה בקומה הזו גם מרפסת דג גדולה שפנתה להרים עם נוף מאוד יפה.

בקומה העליונה היתה האמבטיה הראשית, חדר השינה של ההורים שלי, החדר שלי – ואז חדר השינה שהיה בהתחלה של אחותי, ואז אחי הצטרף אליה כשהוא נולד כמה שנים אחר כך. בשלב מסוים לאחותי נומאס לגור איתו באותו חדר, והיא עברה לגור בחדר העבודה הקטן של אבא שלי למטה. גם פה היתה לנו מרפסת, אבל ההורים שלי העדיפו לסגור אותה והיא היתה מרפסת הכביסה שלנו.

אני די אהבתי לגור שם, ואת העובדה שהיו לנו בבית שתי קומות. היה לנו גם בגג של הקומה השניה מין חלון מכוסה פלסטיק שהכניס אור יום לאיזור המסדרון והמדרגות, וכשהיה יורד גשם היינו שומעים אותו מטפטף שם.

בדירה הזו גם עברנו את מלחמת המפרץ הראשונה, והחדר שלי היה החדר האטום מה שאני מאוד אהבתי. לפי הבגדים אני זו שישבה מקדימהֿ, ומאחורנית משמאל לימין אלו אמא שלי, אחותי, ואחי. הופסטרים מאחור הם של להקות בנים ושחקנים כראוי למתבגרת. מימין על הרצפה כמובן יש את הרדיו שלי שכמובן שימש את כל המשפחה לשמוע חדשות.

אבל בערך שנה וחצי אחר כך, בתקופה של אולימפיאדת ברצלונה ב 1992, עברנו דירה. ההורים שלי חיפשו במשך שנים דירה עם גינה (כי אמא שלי רצתה), אבל לא הצליחו למצוא אחת במחיר סביר. אבל בשלב מסוים הם הפכו להיות מודאגים מהחברים החדשים של אחי, והחליטו לעבור לשכונה טובה יותר – שכונה שנקראת רמת דניה. הם גרים שם עד היום בדירת חמישה חדרים, שבה לכל אחד מאיתנו היה חדר משלו (חוץ מלהורים שלי שישנו יחד ביחידת ההורים).

אני פחות אהבתי את השכונה כי היתה אז מדיניות בשכונה שבה לא נכנסים אליה אוטובוסים כדי לשמור על אווירה שקטה. זה היה נוח כשהשכונה היתה ממש ממש קטנה וכולם היו במרחק הליכה סביר מתחנות האוטובוס שהיו באיזור הצומת הראשית שבכניסה לשכונה, אבל עם השנים כשהשכונה גדלה קצת (היא מעולם לא הפכה להיות גדולה או אפילו בינונית, ויש בה גם היום רק שלושה רחובות) – המרחק התחיל להפריע לאלו שגרו רחוק מהצומת ועל הגבעה, מה שהפך את ההליכה לתחנות האוטובוס לארוכה ולא נעימה. אבל רק לפני בערך עשור התחילו להכנס אוטובוסים לשכונה.

---

אחרי הצבא, עברתי ללמוד בבאר שבא ושכרתי שם דירות. היו לי שם חדרים די סטנדרטיים – שתי הדירות הראשונות שלי מתוך שלוש היו דירות זהות בשני בניינים צמודים, ובשתיהן שכרתי את אותו החדר.

הדירה האחרונה שלי היתה סיפור בפני עצמה. בעל הדירה חסך המון שנים כדי לקנות דירה ולהשכיר אותה לסטודנטים, וניסה לסחוט כל אגורה אפשרית בכך שהוא למשל שיפץ אותה כדי שיהיו בה כמה שיותר חדרי שינה. החדר שלי הרגיש כאילו הוא מרפסת סגורה – כי היו בו שני חלונות: אחד גבוה יחסית, והשני היה בעצם חלון ארוך ונמוך. אם בעל הדירה לא היה כזה נודניק וסחטן – אני חושבת שלא הייתי ממש סובלת מזה.

אחרי הלימודים עברתי עם חברה לדירה ברמת גן, שגם בה היה לי חדר עם שני חלונות בשני קירות שונים, מה שמאוד אהבתי – אבל במקרה הזה היה ברור שזה החדר המקורי ולא מרפסת סגורה. הכי אהבתי את העובדה שליד אחד מהחלונות צמח לי עץ לימון כחלק מגינה קטנה ליד הבניין. ולמרות שהבניין היה רשמית באחד הרחובות הכי עמוסים ברמת גן, הכניסה שלנו היתה יחסית פנימית וליד פארק קטן.

---

אז עברתי לארה״ב, וכתבתי על הדירות שגרתי בהן ברשומה הזו. אבל בהחלט אהבתי לגור בדירות האלו כי הן היו מעוצבות יפה, ובעצם היו באיזורים מאוד ירוקים ויפים.

---

ואז חזרתי לארץ, ומצאתי יחידת דיור בהוד השרון במרחק עשר דקות הליכה מהעבודה. מעבר לזה, היחידה היתה די קטנה אבל יפה: היה לי סלון ומטבח באיזור אחד שהיו די גדולים, חדר אמבטיה עם מקלחות, שירותים, ונישות בקיר למגבות – והקרמיקה כללה גם כמה קרמיקות מעוטרות בציורים. לידה היתה גם נישה קטנה ששימשה בתור פינת מחשב – ואז היו לי שני חדרי שינה שהיו די קטנים. ובגלל שהדירה היתה בקומה שניה של בית פרטי, הגג היו אלכסוני, מה שדי אהבתי. בשני חדרי השינה היו נישות לספרים.

כמה שנים אחר כך, עברתי לגור בהרצליה ביחידת דיור אחרת. היא היתה הרבה יותר קטנה והרבה פחות יפה, אבל אהבתי את העובדה שהיא היתה במרחק הליכה של עשר דקות מחוף הים. היה גם מרכז מסחרי נחמד לידה, והתיידדתי עם אחת העובדות בדואר שאהבה להאכיל את חתולי הרחוב.

---

ואז עברתי לדירה שאני כיום גרה בה ברמת גן והיא בבעלותי. אבל למרות שהיא מעוצבת, אני פחות מתחברת אליה. אני גם פחות מתחברת לעובדה שהיא ליד בית ספר ולא פעם יש משם רעשים לא נעימים – בין אם זה מאנשים שמשחקים במגרשי הספורט, ובין אם אלו מפעילות של בית הספר, החל מטקסים וכלה בבית ספר של קיץ שמהווה תחליף לקייטנות.

---

אז מה דירת החלומות שלי? אני הייתי שמחה להמשיך לגור באחת מהדירות שבהן גרתי באטלנטה, בדירה שבה גרתי בהוד השרון – ואת הסביבה של הדירה שלי בהרצליה, עם המרכז המסחרי והחוף במרחק הליכה.