אחרי תקופה של כמעט שנתיים ללא עבודה, עמדתי בפני צומת דרכים מסוימת. הגיע הזמן כלכלית וגם נפשית שאתחיל לעבוד – אבל עובדתית, לא רק שהיה לי קשה להגיע מלכתחילה למשרות, אלא גם לא עברתי תהליכים בהצלחה.
לען החלטתי שהגיע הזמן לחפש עבודה זמנית. כזו שלא דורשת כישורים והשכר בה מינימלי מאוד ובקושי מספיק למחיה (אם בכלל) – אבל שתאפשר לי לכסות את ההוצאות שלי בזמן שאני ממשיכה לחפש עבודה בהייטק – או חושבת מה הלאה.
למען האמת, בתכנון המקורי שלי – אמרתי לעצמי שאם אחרי שנה לא אמצא עבודה בהייטק אתחיל לחפש עבודה זמנית. אבל כשהגיע המועד הזה – התחילו לי כמה תהליכי ראיונות למשרות הייטק שנראו מאוד מבטיחים, אבל כל אחד מהם נכשל מסיבותיו הוא, ואז כל פעם מחדש שאמרתי לעצמי שהגיע הזמן להתחיל חיפוש של עבודה זמנית – התחיל עוד תהליך ראיונות לתפקיד שנראה מבטיח והיה חבל לי לפספס.
הקואצ׳רית שאיתה עבדתי הזהירה אותי שלא לדחות את זה יותר מידי, כי בעיניה החיפוש אחרי עבודה זמנית הוא לא בהכרח טריוויאלי – גם לה לא ממש היה מושג לגבי איך בכלל אוכל לגשת לחיפוש כזה.
מצד אחד, כמי שמתמחה בגיוסי הייטק – היא ידעה מראש מעבר לתחומים אחרים בהייטק כמו תמיכה בלקוחות או אפילו תחום הבדיקות יכול להיות בעייתי עבורי ולא קל כי לא רק שיש הרבה מועמדים בחוץ גם לתפקידים הללו – אלא גם מי שירצה לגייס אותי כנראה יחשוש שאני אשאר בתפקיד באופן זמני ואחזור לתכנות כמה שיותר מהר, אפילו בטווח של כמה חודשים.
מצד שני, לא היה ברור לשתינו לאילו תפקידים אני כן מתאימה, במיוחד כאלו שמקבלים אנשים באופן גורף לתפקידים שברור שהם זמניים – במיוחד כשלא פעם בימינו ״תפקידים זמניים״ הם תפקידים שבהם נרשמים מראש למשו מאוד מאוד זמני שבו נדרשים עובדים למה שעות עד יום יומיים עבודה.
ואני מבחינתי רציתי עבודה במשרה מלאה, עם משכורת שתכנס פעם בחודש, בלי שאני אצטרך להשקיע מאמץ בחיפוש מתמיד אחרי המשכורת ברמה היומיומית או אפילו השבועית והחודשית. אבל מצד שני רציתי גם תפקיד שאוכל לעזוב בטווח הקצר במקרה הצורך.
אחרי מחקר והתייעצות עם כמה אנשים, הגעתי בעיקר לתפקידי נציגה טלפונית – משהו שהקבלה אליו יחסית קלה (בתיאוריה), אבל במקביל זו עבודה שידוע שהיא זמנית.
הקבלה לתפקיד כזה היא לא מיידית ודי מתסכלת. הראיונות למשל הם לרוב ראיונות של בערך 10 – 15 דקות שבהם המעסיקים מספרים על התפקיד ואני מספרת על עצמי – ואז גם צריכה לענות על שאלות ש״ירגיעו״ את המראיינים שלא אקום ואתפטר תוך זמן קצר מידי. זה לא הם מחפשים מישהו שישאר בתפקיד לנצח – אבל כן מחפשים למשל מישהו לשנה או יותר.
הבעיה היא גם שהראיונות עצמם קצרים יחסית ומתבססים בעיקר על רושם ראשוני ואישי טוב, עם קודים משלהם. לקחו לי בערך שלושה שבועות ובערך 4 – 5 ראיונות כדי לצלוח אחד בהצלחה. השכר שאקבל הוא בערך רבע או אפילו פחות ממה שהרווחתי כמתכנתת, אבל לפחות יכסה את ההוצאות שלי (או את רובן) בתקופה הקרובה כשאני ממשיכה לחפש עבודה בהייטק – או כמובן בשלב שבו אבין שזה לא רלוונטי ומחשבת מחדש מסלול.
וחשוב לי לכתוב כאן ועכשיו – התפקיד הזה לא יכול מבחינתי להיות תפקיד לטווח הארוך. הוא מכסה מחיה מאוד בסיסית, בלי אפשרות ממש לחסוך – והוא לא תפקיד שיכול הובי ל״קריירה״. הקידומים בו הם מאוד איטיים אם הם בכלל מתקיימים, וגם הם לא יובילו אותי למשכורת ברת קיימא עד הפנסיה. התפקיד הזה כרגע אמור רק לגשר עד לתקופה שבה אמצע תפקיד לטווח הארוך.
כן חשוב לי לספר פה על שיחה שהיתה לי לאחרונה עם מכרה שהיא מדריכת מרואיינים לראיונות טכניים בהייטק. שוחחתי איתה על הקושי של מציאת תפקידים בהייטק בתקופה הזו שבה שוק העבודה בהייטק גרוע ברמה מזעזעת כבר למעלה מארבע שנים.
בשלב מסוים בשיחה אמרתי לה שאני מאוד מתוסכלת, כי אני מרגישה שבמצב ״נורמלי״ של השוק הייתי עוברת לא מעט מהראיונות שבהם התראיינתי בתקופה של החיפושים שלי – ועכשיו גם ראיונות שברור לי שהיו נחשבים לטובים בסבב הראיונות הקודם שלי פתאום ״לא נחשבים״ למספיק טובים.
היא הסכימה איתי ואמרה לי שהחוויה שלי – גם מבחינת החוויה של הראיונות וגם מבחינת הזמן שהחיפוש לוקח – היא לא נדירה ומאוד נפוצה בימינו, ויש המון אנשים שהיא מכירה כקואצ׳רית שמחפשים תפקידים המון זמן כמוני, ומרגישים שהם מתראיינים טוב אבל לא עוברים ראיונות. ובניגוד לקואצ׳רית שאיתה עבדתי בעבר, היא היתה אופטימית שעם מהלכים נכונים אוכל למצוא עבודה בסופו של דבר.
אני לא יודעת מה יקרה עם זה הלאה. גם היא עקרונית מסכימה שאני צריכה להתחיל ללמוד ולהשלים ידע – משהו שלא בהכרח מסתדר טוב עם עבודה במשרה מלאה.
הוואי והייתי יכולה להשאר עוד בבית וללמוד בשקט. אבל אני לא מעוניינת להמשיך כך גם כלכלית – אבל אני חושבת שגם ברמה האישית להיות לבד בבית בלי מסגרת מאורגנת לא בהכרח בריא לי, ולאורך זמן אני מרגישה שזה גם מקשה עלי לבצע פעולות כמו למידה, עד כמה שזה נשמע כמו סתירה פנימית.
יש פה כמה גורמים שמשפיעים – כשהראשון הוא חוסר מסגרת שמאפשר לי ״לבזבז״ זמן. למשל כשאני מגיעה לחדר fושר בבוקר – בגלל שאין לי לחץ זמן לצאת בשעה מסוימת כדי לגיע לעבודה, ולא ממש משנה אם אגיע הבית חצי שעה מוקדם יותר או מאוחר יותר – אז אני מוצאת את עצמי גוללת בפייסבוק או משחקת עוד שלב במשחק ששיחקתי בנסיעה באוטובוס. ואז אני מתחיה להתאמן לא ב 6:05 או 6:10 – אלא יותר לקראת 6:20 – 6:30.
גורם נוסף שאני מרגישה שהשפיע עלי הוא המצב הנפשי – שכלל הרבה תתי גורמים, כמו למשל הכשלונות הרבים מהראיונות, הליות לבד בבבית כל היום, וכמובן הדאגה הכלכלית. לא פעם מצאתי את עצמי מנסה לעודד את עצמי בדרכים שונות ומשונות שלא כללו בהכרח לימודים לראיונות.
כמובן שעבודה חדשה מביאה איתה המון חששות.
למשל לעבוד מהמשרד 5 ימים בשבוע (ולפעמים גם בימי שישי). זה משהו שלא עשיתי מאז תחילת 2020 – כי מתקופת הקורונה בעצם יצא לי או להיות מובטלת או לעבוד הרבה מהבית ומעט מאוד מהמשרד.
מצד שני, אני רואה בזה יתרון – כי הקיץ מתקרב, ובדירה שלי כידוע המזגן לא ממש איכותי – אבל במשרד כנראה שהמזגן יעבוד טוב יותר משמעותית.
מצד שני, החתולים שלי כבר רגילים קצת יותר משש שנים שאני לרוב נמצאת בבית, ואני חשבת שיהיה להם קשה להתרגל לזה שאני נעדרת ממנו המון שעות ביום.
ואולי גם לי יהיה קשה להתרגל למסגרת הזו, למרות שהתפקיד בעצם דורש ממני הרבה פחות שעות עבודה ביום מאשר בהייטק – ואורך כל משמרת הוא קבוע מראש ולא עם הרבה שעות נוספות.
ובמובן מסוים זה כנראה יהיה בריא כהכנה לחזרה להייטק, אם וכשזה יקרה. עצם זה שאני אתרגל למסגרת, גם בעבודה שבה אני עובדת פחות שעות – יקל עלי מאוד.
ואני מקווה שהירידה בלחץ תקל עלי גם בתחומים אחרים.
הדבר היחידי שעדיין מאוד מפריע לי ברקע בשבועות האחרונים, מאז שהתחלתי לחפש את העבודה הזמנית, זו העובדה שהמשפחה שלי (מלבד גיסתי) לא מודעים למצב שלי.
ההחלטה שלי להתקבל לעבודה זמנית כזו בזמן שאני מחפשת עבודה בהייטק היא כנראה לא החלטה נדירה – שמעתי על לא מעט אנשים שעשו את הבחירה הזו. וכפי שכתבתי, גם שמעתי מאותה קואצ׳רית על לא מעט מחפשי עבודה במצבי מבחינת זמן וחוסר מעבר של ראיונות.
אבל עדיין זו החלטה קריטית מאוד, שהייתי שמחה לשתף בה אנשים שקרובים אלי ורוצים בטובתי – ובני המשפחה שלי הם חלק משמעותי מהקבוצה הזו.
אבל ברור לי גם שהשיקולים שלי לא לשתף אותם מההתחלה עדיין בתוקף – כי שיקול הדעת שלהם לא מתאים את עצמו לעולם הטכנולוגי בפרט ולשוק העבודה של היום בכלל. וגם הגילוי שהסתרתי מהם תקופה כזו ארוכה על הפיטורים לא יועיל לסיטואציה.
הפתרון לזה יהיה כמובן למצוא עבודה בהייטק בהקדם האפשרי, אבל לכו תדעו כמה זמן זה יכול לקחת…
התיירת המקרית 