לואי ת׳רו הוא במאי סרטים תיעודיים ידוע מבריטניה שהחליט לחקור תופעה בשם ״המנוספרה״ – גברים צעירים שמאמינים ב״עליונות גברית״ ובאנטי – פמיניזם. מבחינתם נשים אמורות לחזור למטבח, לא לעבוד, למנוע את זכות הבחירה שלהן, ובעיקר להיות יפות ואובייקט מיני שמעיד על הערך של הגבר לצידן שהצליח לתפוס מישהי יפה בתור בת זוג שנאמנה להם (אבל גם לשכב עם נשים אחרות במקביל). מבחינת חלק מהם, בעיקר הצעירים יותר – ממש מקובל להתייחס גרוע לנשים לצידן כדי ״להזכיר״ להן את הערך הנמוך שלהן כבני אדם, והם מנסים להציג את ההתנהלות הזו כמשהו שאותן נשים ממש ממש רוצות.
אבל למרות שהיחס האופייני שלהם לנשים (שרבים יראו בו משהו מאוד בעייתי) הוא חלק משמעותי מהאידאולוגיה שלהם, אנחנו מגלים שבנוסף לכך – מאחורי הקלעים הם גם הומופוביים, טרנספוביים – וכמובן גם אנטישמיים.
מעבר לזה, הם מגלים יחס מזלזל מאוד כלפי גברים שאנחנו כנראה נתפוס כגברים מודרניים ומתקדמים יותר – אבל הם תופסים כנשיים וכ״לוזרים״ שנתנו ל״מערכת״ להפוך אותם ללא גבריים בעליל. מבחינתם – כל גבר אמור לשאוף להיות ״גברי״ ממש כמוהם, וכל גבר שמתנגד אליהם פשוט משקר כי הוא לא מוכן לעשות את המאמץ להפוך לכזה.
כבר מתחילת הסרט התיעודי – רואים מתח מסוים ביחס של ה״משפיענים״ של המנוספרה כלפי ת׳רו. מצד אחד הם רוצים לשוחח איתו כדי ״להראות״ לו שהם בעצם ״עליונים״ בתור גברים, אבל מצד שני רואים שהם חוששים מעריכה שמבחינתם תהיה מגמתית שתראה אותם בתור נלעגים או טיפוסים בעייתיים. חלק מהם מצלמים אותו חזרה ואפילו מפרסמים את הסרטונים האלו במדיה החברתית שלהם כדי להראות איך הם ״עובדים על המערכת״ ובעצם עליונים עליו כדי לשלוט בסיפור – לפחות בעיני העוקבים שלהם.
אבל במהלך הסרט אנחנו רואים שזה לא ממש עובד – ולא פעם התגובת שהם מקבלים מהעוקבים הן סקפטיות, והעוקבים באוחים שת׳רו בעצם מנצל את המשפיענים ויוציא אותם רע. לכן לא פעם במהלך הסרט אפשר ראות שהיחס של המשפיענים כלפיו מתנדנד בין רצון לשתף פעולה בגלל החשיפה שהסרט יעניק להם – לבין ניתוק ברגע שהעוקבים שלהם מגיבים בצורה שלילית.
והעוקבים הם חלק משמעותי ב״מנוספרה״ – הם מקור להערצה שהמשפיענים מקבלים, אבל גם מקור להכנסות משמעותיות. למשפיענים חשוב להראות שהם עשירים ומרוויחים לא מעט כסף – ומפרסמים את זה לעוקבים בעזרת טיפים (ולעיתים אפילו קורסים) על ״איך לחיות כמוהם״. אבל מעבר לעובדה שחלק משמעותי מההכנסה שלהם היא מכירת קורסים ו״ידע״ לעוקבים (ואפליקציית השקעות שאחד מהם מפרסם ושת׳רו עצמו ניסה וגילה שהיא לא ממש מובילה לרווחים), לא פעם ההכנסה שלהם מגיעה ממקורות שסותרות את האידאולוגיה המוצהרת שלהם.
אחד המשפיעים למשל מנהל נשים שמופיעות ב״אונלי פאנס״. למי שלא מכיר, זו פלטפורמה אינטרנטית שבה אנשים יכולים למכור תוכן בתשלום עבור מעריצים שלהם – מה שהפך אותה מהר מאוד לפלטפורמה שבה נשים מספקות שירותי מין והצצה מסוגים אלו ואחרים תמורות תשלום.
משפיעני ה״מנוספרה״ מובן מתנגדים להתנהלות הזו, כי בעיניהם הנשים והמיניות שלהן אמורות להיות בשליטת הגברים ולא כאמצעי שבו נשים יכולות להיות עצמאיות וחלילה להרוויח כסף מזה – במיוחד כשהרווח ב״אונלי פאנס״ נתפס בתור ניצול כספי של גברים ״חלשים״ והצרכים שלהם.
אבל זה לא ממש מונע מחלק מהם להרוויח כסף מההתנהלות הזו, גם אם היא נוגדת את הערכים שלהם בכך שהם מנהלים נשים כאלו ועוזרים להן להתפרסם בפלטפורמה. באותה מידה, רבים מהם שמנהלים פודקסטים שונים לא פעם יארחו בהם נשים שמופיעות באונלי פאנס, או נשים ״מכוערות״ כמו נשים שמנות שלוחמות ליחס שווה לנשים שמנות (שבעיני גברברי ה״מנוספרה״ נחשבות לנשים נחותות כי הן לא ״טורחות״ להיות יפות או מטופחות ״כראוי״ לאישה) – רק כדי לייצר תוכן שיש בו לכאורה ויכוח שבו הם מראים את העליונות שלהם בויכוח – אבל במקביל אותן נשים בעצם משווקות את עצמן ואת המסר שלהן בדיוק באותה צורה בכך שהן משתתפות בתוכן הזה.
אבל במקביל לכל זה – לבנות הזוג של משפיעני ה״מנוספרה״ אין בעצם אפשרות לדיבור חופשי. היכולת שלהן לשוחח עם לואי עוברת דרך ״הגבר שלהן״ – שיכול למנוע מהן בכלל לדבר, או שמקשיב לכל מילה ועוצר אותן או עורך אותן לפי הרצון והצורך שלו להציג את הסיטואציה. גם כשהן כן מדברות – לא פעם התוכן הוא כזה שתומך בגישה של הגבר ״שלהן״, ולא מתייחס למצב הרגיש שבו הן נמצאות בכך שהן בעצם תלויות בו כלכלית באופן מוחלט, אבל אין לגברים מחויבות מוחלטת להמשיך להיות איתן בזוגיות לאורך זמן – או לתמוך בהן אחרי הפרידה.
האם הנשים באמת מאושרות בסידור הזה? האם הן מרגישות בטוחות – או שאולי זו הצגה? האם הן חושבות שפשוט היכולת שלהן להסכים לכל מה שבן הזוג שלהן דורש הוא מה שיאפשר להן להישאר איתו לנצח, ולחיות בעצם ברמת חיים יחסית גבוהה שהן לא היו יכולות להרשות לעצמן לבד? אלו שאלות מורכבות שת׳רו משאיר פתוחות, כנראה כי אין לו את היכולת קבל תשובה אמיתית מאותן נשים. ייתכן שגם הן עצמן לא ממש מודעות לתשובות האמיתיות.
במקביל לזה, התכונה היחידה שלכאורה חשובה בנשים היא היופי שלהן. במהלך הסרט, אחד ממשפיעני המנוספרה, איש עסקים בשם ג׳אסטין וואלר, משוחח עם שני מעריצים בנוכחות לואי ת׳רו. והם דנים בכך שגברים נולדים לכאורה ״בלי ערך״ – אבל לנשים לכאורה יש ״ערך״ מלידה בכך שהן יפות, מה שמביא להן ״באופן טבעי״ ״הזדמנויות״ להכיר גברים מצליחים שיציעו להן תמיכה כלכלית תמורת זוגיות שבה הגבר יהיה בן הזוג הבלעדי שלהן (אבל זה לא בהכרח יהיה הדדי).
כמובן שלא עולות פה נקודות לדיון על כך שלא כל אישה נולדת יפה (ואין לה את היכולת הכספית ו / או הרצון לעבור תהליכים קיצוניים כדי להפוך לכזו), ושגם היופי הנשי הטבעי פג תוקף בגיל מסוים. או למשל לעובדה שיופי מערבי דורש היום לא מעט מאמץ מלכתחילה – לא רק פיזי אלא גם במובן הכלכלי כדי להחליק שיער ולהתאפר ולהתלבש יפה ולקנות הלבשה תחתונה סקסית. זה בהחלט לא משהו שהוא ״טבעי״ או בא בקלות.
וכמובן שלא מדובר על כך שגברים נאים גם מצליחים יותר בקלות בעולם, או שם נשים יכולות להתחרות בהם בתחומים שבהם הגברים כביכול אמורים לשלוט. וואלר למשל מנסה להוכיח לת׳רו את העליונות הגברית בכך שהוא מראה לת׳רו שכביכול כל מה ש״הומצא״ בעולם – הומצא על ידי גברים. אבל וואלר מרגיש לא נוח כשת׳רו מנסה לסתור את זה, ולכל היותר מוכן להודות שיש אולי כמה נשים שיש להן יכולות אינטלקטואליות שמקבילות לאלו של גברים – אבל זה בעצם לא ממש מעניין אותן, כי גם הן בסופו של דבר רוצות להקים משפחה ולהתרכז בגידול הילדים, שזה הייעוד הטבעי שלהן ולא העבודה ה״גברית״.
במקביל, עולה בסרט השאלה איך התכנים שהמשפיענים מפיקים משפיע על העוקבים שהם – שהוא ברובו קהל של גברים צעירים ואפילו בני נוער (שחלקם צעיר מאוד) שמעריצים אותם. ישנה דוגמא במהלך הסרט שמדברת על כך שילדים בגיל הלימודים בבתי ספר יסודיים כבר מושפעים מזה – ולמשל על תלמיד בן שש שמסרב לשוחח עם מורה שהיא אישה. לכן אפשר מאוד בקלות להבין עד כמה הדעות שהמעריצים האלו נחשפים אליהן בעייתיות – אבל הסרט מראה עד כמה בעצם ההשפעה של גבגרי ה״מנוספרה״ היא בעצם מורכבת.
ברור מאליו שהמיזוגניה ושנאת הנשים של המשפיענים משפיעה על העוקבים שלהם, ומתחברת לא פעם לחוסר הבטחון שלהם. אבל גם ת׳רו עצמו מודה בכך שהמסגרת שהמשפיענים מעניקים להם היא גם בריאה במובנים מסוימים – כי היא מדברת על שיפור עצמי לא רק בעזרת השפלת נשים, אלא בהחלט גם בעזרת עבודה ברמה האישית, בין אם בעזרת כניסה לכושר ובין אם בעזרת הניסיון להפוך לאדם טוב יותר בכך שהם ימצאו עבודה טובה וירוויחו שכר טוב.
במקביל, ת׳רו מנסה לנתח את הסיבות להתנהלות של המשפיענים, ומגיע למסקנה שמדובר על גברים שגודלו על ידי האמהות שלהם ולא היו להם אבות שהיו נוכחים בחיים. לחלקם היו אמהות שהשקיעו בהם – אבל אחרים מספרים על אמהות שגם הן לא היו מוצלחות במיוחד. בכמה מהמקרים אחד ההורים (כולל האמא של ג׳סטין וואלר שהזכרתי קודם) היה אלים כלפי הילדים.
ת׳רו רואה בחוסר היציבות בחיים המוקדמים של המשפיענים האלו הוא הסבר לצורך של אותם גברים להיות שולטים ואפילו אלימים במובן מסוים כלפי הנשים בחייהם, למרות שהם עצמם מכחישים שהנושא השפיע עליהם ועל הגישה שלהם לחיים.
אבל במקביל, אין בעצם חקר מעמיק על מדוע האידאולוגיה הזו כל כך קוסמת לגברים צעירים. כי חלק משמעותי מהבעיה נובע שחלק גדול מהתחושות של אותם גברים מוצדקות – כמו שמצוין בכתבה הזו.
כי בעולם ה״אמיתי״, שנוטה שמאלה – והופך ליותר ויותר ״ווק״, אידאולוגיה שבה גברים לבנים היו פעם השולטים בעולם ומהם מגיע מקור הרוע – ולכן צריך להוריד אותם כמה שיותר נמוך. זה קורה ברמה האישית – אבל אנחנו גם רואים את זה ברמה החברתית והמדינית, כמו למשל ההתייחסות לישראל כאל ״מדינה כובשת״ כי היא ״הוקמה״ על ידי אירופאיים ״לבנים״ – ולכן ניסיון של המערב ״לתקן״ את המצב בכך שהם נותנים לאדם ה״כהה״ (הפלסטינים) את הזכויות שמגיעות לו.
שזה באופן עקרוני מסר שהוא לא מאוד שונה מזה של המנוספרה – כלומר העובדה שלא פעם כדי לתקן את המעמד של מי שמוגדר כ״מוחלש״ לא רק שמעניקים לו יחס מועדף, אלא צריך להוריד באופן פעי את המעמד של מי שהוגדר כ״חזק״ בשיטה הישנה, בין אם אלו גברים (וגברים לבנים בפרט) ובין אם זה ה״כובש הציוני״.
ואולי יש משהו בטיעון זה. לקראת סוף הסרט ת׳רו מראיין משפיען ידוע בשם ״סניקו״ שמדבר על כך שה״זהות המינית״, במיוחד בארה״ב, הפכה להיות מטורפת לגמרי. ואולי יש בזה משהו – נראה שבכל פעם מומצאת מילה וזהות אחרת שמגדירה מיניות בצורה שונה ו״מיוחדת״, לא פעם רק כדי לתת למי שמזדהה עם ההגדרה תחושה שהוא מיוחד.
ועולה השאלה – מתי המגמה הזו הפכה מתופעה לגיטימית של אנשים שהזהות המינית שלהם היא לא בהכרח נשית או גברית, למצב שבו אנשים ממציאים זהויות מונפצות לחלוטין רק כדי להרגיש מיוחדים? האם באמת יש למעלה משלושים או ארבעים סוגים של זהויות מיניות, כפי שהופיעו בלא מעט טפסים רשמיים?
אבל במקביל עולה השאלה: עד כמה המלחמה הזו בהגזמה ובמנופצות שלה באמת באה לשים גבולות – או שיש פה שאיפה למנוע זהויות מיניות שאכן קיימות אבל לא בהכרח נופלות במיינסטרים של ״גבר״ או ״אישה״? וממה בעצם נובע הפחד הזה מהרחבה של ההגדרות?
רבים מהמשפענים האלו מאמינים גם שהם אוהבים נשים ומבינים אותן הכי טוב – ושנשים בעצם רוצות גברים כמוהם ש״ינהיגו״ ו״יובילו״ את מערכת היחסים. ושוב אין ממש דיון על המורכבות שייתכן שיש כנראה נשים מאוד ספציפיות שמעוניינות במערכת יחסים כזו, אבל אחרות אולי רוצות משהו שונה – ושבעצם אי אפשר להכליל דעות כאלו מוחלטות על אוכלוסיה שלמה של נשים.
כמובן שגם עולה השאלה עד כמה הדעות הפומביות של אותם גברים הן באמת מייצגות. חלקם מודים באופן פרטי מול ת׳רו שהם לא מתכוונים לדברים מילולית אלא מנסים להעביר מסר כללי – אבל גם נשמע שהם לא חושבים על ההשפעה של המילים שהם בוחרים על העוקבים שיכולים לבחור לקחת את הדברים בצורה מילולית וקיצונית ולהגיע למשל למצבים של אונס או תקיפה של נשים.
אחד המקומות המרכזיים שת׳רו מבקר בו הוא מיאמי, פלורידה – שבו מתרכזים לא מעט קומיקאים ופודקאסטרים שקשורים למאנוספרה. הקרבה לאחוזה של דונלד טראמפ היא כנראה לא ממש מקרית – וחלק גדול מהמשפיענים הבולטים וה״גדולים״ ביותר גם מתגאים בקשרים ישירים שיש להם עם טראמפ, כולל מפגשים חברתיים.
יש גם מי שטוען שהיתה להם השפעה מאוד גדולה על היכולת של טראמפ להבחר, במיוחד בפעם השניה ב 2024 – והוא עצמו הודה להם והזמין את חלקם לטקס המינוי שלו. ואפשר גם לראות שחלק גדול של הדעות של טראמפ תואמות לאלו של ה״מנוספרה״.
לכן מפתיע אולי שחלק משמעותי מהמשפיענים החזקים בתחום שרובם מתגוררים בעיר, כולל אנדרו טייט ואחיו טריסטן, שלא משתתפים בסרט – ועולה השאלה למה לא. האם הם סירבו להשתתף, עלות ההשתתפות שלהם היתה גבוהה מידי להפקה – או שבגלל הקיצוניות שהם מייצגים לואי ת׳רו והצוות שלו העדיפו לוותר על שיחות איתם כי בעצם לא היה עם מי לדבר?
אני לא בטוחה עד כמה לסרט יש באמת מסקנה, אולי חוץ מהנחה שחוסר יציבות בילדות מוביל לאידאולוגיה קיצונית. וחשוב לסרט להראות שהאידאולוגיה הקיצונית של אותם דמויות קיימת גם בתחומים אחרים – ובאה לביטוי במיוחד באנטישמיות מאוד חזקה (ת׳רו עצמו לא יהודי). רבים מהם מאמינים שה״יהודים״ בעצם שולטים בעולם והורסים אותו.
אבל הסרט בעיקר מעלה שאלות על מצב החברה המערבית – ומדוע היא יוצרת אידאולוגיה שהיא לא מציאותית במקרה הטוב ורעילה במקרה הפחות טוב?
לצערי אין בסרט גם בחינה על הצד השמאלי וה״ליברלי״ של החברה המערבית – ועד כמה היא עצמה מוקצנת ומוגזמת, ואולי אפילו זו שגורמת לתנועת ה״מנוספרה״ כתגובת נגד. ופה בעצם יש פער גדול בסרט עצמו – כי הוא מונע הבנה מלאה ושלמה יותר של אותם גברים ב״מנוספרה״, ובמה גורם להם להתנהל כפי שהם מתנהלים.
התיירת המקרית 