בתקופה שבה התגוררתי בארה״ב, אחת החברות שלי שם מצאה חברת טיולים שפעלה בדרום מערב ארה״לֹ בסגנון של טיולי קמפינג. היא מאוד נהנתה, ולקראת סוף הרילוקיישן שלי יצא לי לצאת לטיול דומה.
למרות שהקונספט נשמע לי בהתחלה מוזר, בסופו של דבר מאוד נהניתי מהטיול. הייית אז בת 29 ולא ממש הרגשתי חריגה מבחינת גיל בקבוצה, למרות שטווח הגילאים היה יחסית גדול, כולל כמה בני 18 – 19, וגם גבר מבוגר בן 70 פלוס. אם אני זוכרת נכון הייתי ביחסים בסדר עם כולם (למרות שאני זוכרת קטע שבחור אירי לעג למשקל שלי פעם אחת, אבל נראה אשם כשהוא הבין שראיתי אותו ומאז לדעתי זה לא חזר על עצמו, לפחות לא בפני), והיו לי יחסים קרובים יותר עם אחת מה״קבוצות״ שכללו בחור סקוטי (קצת יותר מבוגר ממני) ובחור ישראלי (קצת יותר צעיר ממני) שכנראה היתה ביניהם איזושהי מערכת יחסים (לא ברור לי אם רומנטית או מינית), ועוד בחורה אמריקנית שהיתה בערך בגילי. אני חושבת שמאוד נהניתי איתם, במיוחד בערב האחרון שלנו בלאס וגאס שהתחלנו להסתובב יחד ואז אני והבחורה מצאנו את עצמנו מסתובבות לבד והלכנו לאכול ארוחת ערב בבופה של מלון הבלאג׳יו שידוע במופע המזרקות שלו שכמובן צפינו בו לפני שהלכנו לאכול. אחרי שבועיים שבהם אכלנו בעיקר אוכל שבישלנו יחד על גזיות, האוכל בבופה (שהוא מאוד יוקרתי) היה מדהים וזללנו כל כך הרבה שהיא היתה צריכה בסוף הערב לקחת תרופה נגד כאבי הבטן שהיא סבלה מהם.
הנקודה היחידה שאולי קצת הפריעה לי היתה העובדה שבבוקר שאחרי הטיול כשכולנו התחלנו להתארגן לטיסות חזרה הביתה – שני הבחורים מהקבוצה שלנו עזרו לבחורה לסחוב את המזוודה שלה במדרגות של האכסניה שישנו בה, אבל לא חשבו על לעזור לי.
כמה שנים אחר כך עברתי למקום עבודה חדש, והמנהל שגייס אותי הציע לי לקחת חופש לפני שאתחיל לעבוד כי הוא הניח שבהתחלה ארצה לעבוד קשה די להוכיח את עצמי, ומן הסתם אצטרך לצבור ימי חופש במשך זמן כדי לצאת לטיול. לכן החלטתי להרשם לעוד טיול של החברה הזו בערך באותם איזורים.
ההתחלה של הטיול היתה מוזרה, כי החוויה שלי היתה כל כך מקושרת למדריכים והמטיילים של הטיול הקודם שהיה לי מוזר לראות על האוטובוס אנשים חדשים. אבל אחרי כמה שעות כבר התרגלתי לזה, וגם פגשתי שוב לא מעט אנשים מקסימים. הסתובבתי בעיקר עם כריסטינה מקרואטיה, בחורה בריטית, ושתי אחיות אמריקניות מבוגרות יותר, שאהבו לספר לי שהן יהודיות ועל הפעילויות שלהן באירועים שקשורים לקהילה היהודית.
היה לי מאוד כיף, והצטערתי שנרשמתי רק לחצי הראשון של הטיול ולא לכולו, למרות שהאחיות האמריקניות והבחורה הבריטית גם עזבו איתי. את הערב האחרון של הטיול בילינו בלרוץ בכל רחבי לאס וגאס כדי לראות תצוגה של זכוכית של צ׳הולי במלון הבלאג׳יו, ואז היה בלגן כי אחת האחיות האמריקניות לא רצתה לשלם על מונית שלקחנו חזרה לנקודת המפגש כי לא היה לנו זמן, וכולנו נאלצנו לחכות לה ולאחותה עד שהן חזרו באוטובוס (באיחור).
גם אחרי שהגענו לסן פרנסיסקו ונשארנו באכסניה שם, אני ואחת האחיות הלכנו לאכול יחס במסעדה תאילנדית מעולה שגילינו ליד האכסניה. היא היתה צריכה לעשות המון סידורים כדי לארגן משהו לבן שלה – והגיעה לאכסניה מאוד מאוחר והופתעה שבכלל המתנתי לה עם ארוחת הערב.
שלוש שנים אחר כך החלטתי לבקש חופש ארוך של קצת יותר מחודש כדי לצאת לטיול הכי ארוך של החברה – לאלסקה. ובהרבה מובנים זה היה הטיול הכי כיפי שלי בחברה, למרות שגם הטיולים הקודמים היו מהנים. אולי זה היה האורך של הטיול שהיה רציני יותר, או העובדה שבאמת היו בקבוצה המון אנשים מקסימים, ואולי העובדה שלמרות שכבר הייתי בת 36 – עדיין הרגשתי ״במקום״ בקבוצה, כי היא היתה בממוצע מבוגרת יחסית, למרות שהיתה גם מטיילת בת 19.
באופן טבעי היו בקבוצה לפעמים מתחים (אני ״הסתכסכתי״ עם בחורה גרמנית, היה אוסטראלי שעצבן אוסטראלית אחרת, והרבה כעסו על המטיילת והמדריך שהפכו לזוג כי הם הרגישו שזה השפיע לרעה על התפקוד שלו), אבל בסופו של דבר כולנו מאוד נהנינו, גם אם בסוף הטיול כולנו יצאנו להשתכר בפאב כזה או אחר כדי לשחרר קצת לחצים מהתקופה הצפופה יחד (חוץ מהבחרה בת ה 19 שמבחינה חוקית לא יכולה לשתות בארה״ב).
לכן לא הרגשתי שום חששות להצטרף לטיול ארוך נוסף של החברה בערך שלוש שנים אחר כך. מדובר היה על טיול שהורכב משני טיולים: הראשון יצא מניו יורק ונסע במשך שבועיים לסן פרנסיסקו דרך כל מיני אתרים בצפון ארה״ב, ואחרי כמה ימים שבילינו בסן פרנסיסקו וטיילנו לבד – הצטרפנו לטיול נוסף של שבועיים שנסע מסן פרנסיסקו חזרה לניו יורק דרך אתרים בדרום ארה״ב.
ואיכשהו הטיול הזה היה פספוס ולמרות שהיו בו קטעים כיפיים (במיוחד בחצי הראשון שלו) ואנשים נחמדים, עם הזמן הזכרון שלו הפך ליותר ויותר גרוע. אלו היו הרבה נקודות קטנות שעליהן כבר כתבתי ברשומות הרלוונטיות לטיול, אבל הן הפכו את החוויה להרבה פחות טובה. זה היה למשל מדריך אנטי ישראלי בחלק השני של הטיול שניסה לגרום לי חוסר נעימות באינטראקציות חברתיות, או מדריך אחר שבשלב מסוים שמעתי אותו מדבר על זה שהוא בטוח שאני מאוהבת בו, מה שכמובן לא היה נכון. או מצב שבו המדריך הצעיר שליווה אותנו לכל הטיול הארוך התחבר עם אחת המטיילות, וההתנהלות שלהם לא היתה נעימה, במיוחד כלפי.
והיה גם את הקטע החברתי. בטיולים הקודמים היו לי תמיד כמה מטיילים שהייתי יותר מחוברת איתם, גם אם לא היינו ממש חברים. הפעם בחצי הראשון של הטיול היו לי כמה אנשים שהייתי מיודדת איתם, אבל בחלק השני הייתי די בודדה בכל מה שקשור לפן החברתי, למרות שהמטיילים האחרים היו מאוד נחמדים.
בדיעבד אני שואלת את עצמי עד כמה הפרספקטיבה שלי לגבי הטיולים השתנתה בגלל שגם אני באופן טבעי התבגרתי.
ברור שיש גם השפעה מאוד משמעותית של המטיילים והמדריכים על החוויה – ועד כמה אני אישית מתחברת עם מטיילים ומדריכים ספציפיים. ואם אני מסתכלת על הקבוצה בחלק האחרון של הטיול האחרון שלי, אני פתאום נזכרת שהיתה בה למשל קבוצה מאוד גדולה של סינים שהתחברו יחד, וגם בנוסף ארבעה מטיילים בריטיים שהגיעו כקבוצה ובאופן טבעי משכו אליהם גם כמה מטיילים בריטיים אחרים שטיילו בקבוצה כבודדים. במצב כזה של קבוצות לא פעם קשה להשתלב כשלא שייכים לקבוצה עצמה או לקבוצה קרובה.
אבל בדיעבד אני שואלת את עצמי עד כמה למשל בתור מישהי מבוגרת יותר, אני למשל מרגישה יותר בנוח לבטא ביקורתיות לגבי למשל המדריך הצעיר והחברה שלו, משהו שהייתי הרבה יותר מתביישת לעשות בתור צעירה.
וגם בטיול האחרון כנראה שהיו יחסית הרבה מטיילים צעירים, ואולי כבר הייתי בגיל שיותר קשה לי להתחבר איתם אלא אם יש לנו דברים מאוד ספציפיים במשותף – מה שפחות קורה עם הגיל (כי למשל בתור סטודנטים תואר ראשון יש לאנשים הרבה במשותף גם אם הם לומדים במקומות שונים בעולם).
ואולי גם בתור מבוגרת יותר אבל לא ממש מבוגרת מאוד – אני בגיל מוזר קצת לטיולים האלו. אני למשל זוכרת שבטיול הראשון שלי היה מטייל בן שבעים שהיה לי כיף לשוחח איתו כדי לקבל פרספקטיבה על דברים. בטיול האחרון שלי היתה עוד אישה מבוגרת שלא פעם טיילתי איתה, וראיתי שגם לא פעם הרבה צעירים פונים אליה בדיוק כפי שאני פניתי למטייל המבוגר בזמנו.
מצד שני אני בגיל שבו אני עדיין לא כזו מבוגרת שאני משדרת משהו ״הורי״ מספיק כדי להחשב למישהי כזו שאפשר לשוחח איתה.
התיירת המקרית 