אחרי הבוקר הלחוץ שהיה לי (שעליו סיפרתי ברשומה הזו), היה נחמד להתיישב באוטובוס להתחיל את הטיול. יצאנו מהעיר אוקלנד יחסית מהר, והתחלנו לנסוע לכיוון חצי אי בשם Coromandel Peninsula שבו נמצא אתר בשם Cathedral Cove.
בדרך לשם, פנתה אלי מטיילת הולנדית יחסית מבוגרת בשם קארין והציגה את עצמה. אז היא אמרה לי שהיא שמעה שאני ישראלית, והיה לה חשוב לספר לי שהיא ביקרה בסיור מאורגן בעזה מטעם ארגון זכויות אדם כזה או אחר.
תחושת הבטן שלי היתה שהיא כנראה רצתה לראות מה התגובה שלי לנושא, ואולי אפילו קיוותה לקצת ויכוח או לפחות ״דיון״ על הנושא הפלסטיני. החלטתי לא לתת לה את הסיפוק הזה, שאלתי אותה איך היא התרשמה מהסיור וממה שהיא ראתה גם בישראל, ובאופן כללי ניסיתי ליצור עליה את הרושם שאני ב״צד שלה״ בכל הסיפור ולכן אין בעצם עניין או צורך לדון בנושא.
כנראה הייתי מספיקה משכנעת, כי הנושא לא עלה שוב במהלך הטיול, והיא היתה די ידידותית כלפי באופן כללי בכל התקופה הזו. כן היה רק אירוע אחד שקרה שבו במקרה באחד הלילות החליטו מטעם חברת הטיולים לשכור לנו כמה חדרים שבהם ישנו כמה אנשים בחדר במהלך הלילה, ובמקרה הייתי בחדר איתה – והיא התלוננה שהיא היתה צריכה לצאת לישון על הספה באיזור המשותף של האכסניה שבה שהינו כי היא טענה שנחרתי בצורה שהפריעה לה. אני חושבת שהדרמה שהיא עשתה מזה גרמה לאי נעימות לשאר המטיילים, ויצרה עליהם רושם רע עליה ולא עלי, אבל לדעתי מצידה זה לא נבע מסיבות פוליטיות אלא אולי יותר מהעובדה שהיא כנראה אדם שאוהב את תשומת הלב שדרמות כאלו נותנות לה.
עצרנו בדרך גם לאכול צהרים, מה שאפשר לנו להתחיל לשוחח ולהכיר את מי שטיילנו איתו באופן יותר חופשי.
אחת המטיילות היתה בחורה אמריקנית בשם אנה, שהיתה איתנו רק כמה ימים. היא בחרה לעשות טיול רק באי הצפוני, מה שאמר שהיא הצטרפה לקבוצה שלנו לכמה ימים שבהם הדרמנו מאוקלנד עד העיר וולינגטון שממנה אנחנו בשאר הקבוצה שטנו לאי הדרומי – ויום אחר כך היא הצטרפה לקבוצה אחרת שחזרה מהאי הדרומי לאי הצפוני כדי לסיים את ה״סיבוב״ של המסלול באי הצפוני.
אבל אני זוכרת את אנה מסיבה מאוד פשוטה: את כל הימים שלה איתנו היא בילתה כל שניה אפשרית שהיתה לה גישה לאינטרנט וספציפית וויי פיי (כמו למשל בבתי קפה או אתרי קמפינג) בחיפוש אחרי המזוודה שלה שהלכה לאיבוד במהלך הטיסה.
היא החליטה לטוס מארה״ב לניו זילנד בחברת תעופה סינית זולה, וחברת התעופה הסינית הזולה הז איבדה את המזוודה שלה באמצע הדרך – והתקשתה מאוד לאתר את המזוודה. ביום שבו אנה הגיעה לאוקלנד הבטיחו לה בחברת התעופה שהמזוודה תגיע אליה ערב לפני שהיא יוצאת לטיול, כך שאנה בילתה את היום בלטייל בעיר, רק כדי לגלות שהמזוודה לא הגיעה – והיא פספסה את ההזדמנות לקנות בגדים וציוד חליפיים בעיר, שהיתה המיקום שבו היה לה הכי קל וזול להשיג את הדברים האלו.
כך שבכל הזדמנות שהיתה לאנה אפשרות להתקשר לחברת התעופה או לכתוב להם מייל או ליצור איתם קשר בכל דרך אחרת, היא עשתה את זה – ובמהלך הימים נשמע שהיא נעשית יותר ויותר מיואשת מהעובדה שהמזוודה תגיע אליה במהלך הטיול, ואז האם בכלל היא אי פעם תקבל אותה חזרה.
היא לא קיבלה אותה חזרה עד היום שבו נפרדנו ממנה בוולינגטון.
המסלול הראשון שלנו היה ללכת לחוף של Cathedral Cove, ואז גיליתי שלוח הזמנים שלנו מאוד צפוף – ושאני הולכת לאט משמעותית משאר הקבוצה שלי שממש רצה לפני.
גם כשהגעתי לחוף ראיתי שנותרו לי בערך 10 דקות להסתובב בו ולצלם קצת לפני שהערכתי שאני צריכה לחזור חזרה לכיוון האוטובוס – בין השאר כי המסלול כלל לא מעט עליות וירידות די תלולות וקשות.
בדרך חזרה שמתי לב שלא הייתי היחידה שהעליות והירידות אתגרו אותה, אלא שהיו גם תיירים אחרים שהן היו עבורם אתגר – אלו פשוט היו תיירים שהגיעו לשם עצמאית ולא היו חלק מהקבוצה שלנו.
אבל הקושי כמובן לא מנע ממני לעשות את המסלול ולחזור אפילו קצת לפני הזמן לאוטובוס.
אבל מסתבר שלא הייתי צריכה לדאוג לחזור כל כך מוקדם. בנקודה הזו הטיול התכנון של המסלול רצה לאפשר לחובבי הרכיבה על אופניים לרכב מהאתר הזה – לאתר הבא שבו ביקרנו. לכן כשכולנו חזרנו לאוטובוס המדריך הראשי של הקבוצה התאים לכל רוכב כזה זוג אופניים שהחברה השכירה לכל אחד מהם, כולל ציוד בטיחות, והם התחילו לדווש ליעד הבא בזמן ששאר הקבוצה המתינה שהוא יסיים ונוכל לנסוע באוטובוס ליעד הבא שלנו.
בעיני זה היה לא יעיל, ואפשר היה לאפשר לאלו מאיתנו שלא היו חובבי רכיבה להישאר עוד זמן בחוף באתר שבו ביקרנו.
האתר הבא שבו ביקרנו היה חוף שבו יש מעיינות חמים שמחלחלים מתחת לחול אל עבר הים, כך שנוצר מצב שבו אפשר לחפור בור בחול ולהנות מהשילוב של מים חמים (שמגיעים מהמעיין החם) ומים קרים (שמגיעים מהים בגלים) ממש כמו במעיינות חמים בכל מקום אחר, רק שפה היינו צריכים לחפור לבד את הבורות שלנו.
אני חושב שרובנו פשוט ניצלנו בורות קיימים שאנשים חפרו ואז כבר עזבו את החוף, למרות שבגלל התנועה של המים היינו צריכים לתחזק אותם קצת מידי פעם.
בילינו שם לא מעט זמן שאני אישית הייתי מעדיפה לבלות במסלול המקורי שלנו, ואז עברנו לאתר הקמפינג הראשון שלנו כדי להכין ולאכול ארוחת ערב – וללכת לישון.
אולי שווה להכיר פה שהסיבוב שהטיול מזכיר את הספרה 8 – יש לולאה קטנה שהיא צפונית לאוקלנד, ועוד לולאה ארוכה יותר דרומית לאוקלנד שבעצם בה עושים סיבוב גם באי הדרומי. רוב האנשים מתחילים את הטיול בכך שהם מצטרפים לטיול באוקלנד כדי לנסוע דרומה – ואז רק בסוף הטיול עולים צפונה אחרי לילה נוסף באוקלנד. אבל לפעמים יש אנשים שמבחינת תאריכים נוח להם יותר להתחיל עם הלולאה הצפונית, ולכן למשל בטיול שלנו היו כבר כמה אנשים שכבר טיילו כמה ימים והכירו את הנהלים ואיך לעבוד שהכינו בערב הראשון את הארוחה, וניקו אחריה – כנראה מתוך הבנה שלמצטרפים החדשים היה יום ארוך, וזה לא הזמן ללמד אותם את הנהלים של המטבח.
אבל כן נבנתה תורנות שלפיה כל אחד מאיתנו היה אמור לעזור בבישול והניקיון אחרי פעם בכמה ימים. התורנות הזו נשארה קבועה ככל עוד הקבוצה נשארה קבועה – לבערך השבועיים שלושה הבאים. אחר כך הקבוצה התחילה להשתנות ולכן התורנות הזו היתה צריכה להתעדכן – אבל על זה כבר אספר כשיגיע הזמן.
התיירת המקרית 