על חגים וחופשים

התחלתי לעבוד במקום העבודה הקודם שלי כשהמשרדים של החברה היו בהרצליה, אבל בשלב מסוים העבירו אותם לאיירפורט סיטי.

בגלל שהמעבר הרחיק את המשרדים מהבתים של לא מעט מהעובדים, ההנהלה חששה שהרבה עובדים לא יגיעו לעבודה בתקופות חול המועד של סוכות ושל פסח, ולכן החליטה לסגור את המשרדים ולכפות על כולם חופשה שהאורך שלה היה תלוי באורכו של חול המועד. כדי להמתיק את הגלולה, החברה לקחה על עצמה חלק מהעלות של ימי החופש.

היו כמובן אלו שהיו מרוצים מאוד – במיוחד הורים לילדים בגילאים שבהם ההורים היו צריכים לקחת חופש בדיוק בימים האלו של חול המועד כי לא היו בימים האלו לימודים, וכך הם הרוויחו כמה שעות או אפילו ימי חופש על חשבון החברה. אבל רבים אחרים כעסו על זה שמאלצים אותם לנצל לא מעט ימי חופש פעמיים בשנה בדיוק בתקופה שבה כל המקומות המעניינים מפוצצים באנשים, והטיסות לחו״ל הכי יקרות בגלל הביקוש הגבוה יחסית עבורן בכל תקופת חגים.

אבל אני חושבת שלאורך זמן – גם הסרבנים הכי גדולים הבינו שיש משהו מאוד נוח בכך שיש חופש פעמיים בשנה, גם אם הוא כפוי.

נכון שחלק מהגישה שהשתנתה נבעה בין השאר כי חלק מהחופש היה על חשבון החברה, והיה מי שניצל את התקופה סביב חגי תשרי למשל כדי לקחת חופשה מאוד ארוכה כדי לטוס לחו״ל, ויכול היה לצאת ולחזור כמה ימים לפני ואחרי החגים כדי לחסוך קצת כסף בעלות כרטיסי הטיסה.

אבל היה לזה יתרןן בכך שזה אפשר לאנשים פשוט לקחת חופש כדי להתאוורר. לפעמים אפוילו האפשרות להשאר בבית ולנוח היתה מאוד מרעננת, גם אם במקרים מסוימים מדובר היה על מצב שבו רוב הימים של החופש הזה היו ימי חג שבהם לא היתה תחבורה ציבורית או הרבה חנויות פתוחות.

זה למשל מה שקרה לנו בחופשה האחרונה שבה נהניתי מחופשה כזו – בתקופת חגי תשרי בספטמבר ואוקטובר 2019. איכשהו היו ימים מאוד בודדים שלא היו חגים או רעבי חג, ולכן היו מאוד משעממים, במיוחד לאנשים שהם פחות אוהבים ארוחות וחגים משפחתיים.

כמה חודשים אחרי זה פוטרתי מהעבודה, וכה שבועות אחרי זה – התחילה מגיפת הקורונה שבזכותה לא מעט עובדי היי טק, כולל עובדים בחברה שלי לשעבר, התחילו לעבוד בלית ברירה מהבית. החברה אמנם היתה מהראשונות לדרוש מהעובדים לחזור לעבוד במשרד – אבל גילוי האופציה לעבודה מהבית אפשרה לחברה לחשוב שאין כבר צורך לסגור את המשרדים בחגים, ולכן בעצם גם מי שרוצה חופש – יצטרך לקחת אותו על חשבון עצמו בלבד.

אבל אני מודה שאני מתגעגעת לתקופות האלו שבהן כפו עלינו לקחת את החופש הזה, גם אם הוא בא חלקית על חשבון ימי החופש שלי.