״אם לא הייתי עוברת את החוויות שעברתי, לא הייתי מי שאני היום״

זה ניסוח מחודש של משהו שאמפי כתבה לי באחת התגובות שלה לפוסט לגבי כוחות על שהיא כתבה כתגובה לשרביט השבועי די מזמן.

האמירה הזו הזכירה לי משהו אחר.

ממש מזמן לפני המון שנים, יצא לי לגור כמה שנים בהוד השרון. מאוד אהבתי לגור שם כי גרתי בשכונה שקטה ומאוד ירוקה, שהיתה קרובה מאוד למקום העבודה שלי אז, והיו בסביבה הרבה איזורים פתוחים שאפשר לטייל בהם. נכון שהחיים שלי באותה תקופה לא היו מושלמים, וכללו לא פעם לחץ בעבודה, או ״עודף תשומת לב״ של בעלי הבית שהשכירו לי את יחידת הדיור שלי שגרו מן הסתם צמוד אלי ורצו רק לוודא שהכל בסדר עם הנכס שלהם ולכן רצו להגיע אלי בשבת פעם בשלושה או ארבעה חודשים כדי ״לשתות קפה״, כלומר להגיע לעשות סיבוב בדירה כדי לראות שהכל בסדר (לרוב זה היה מסתכם בסיבוב של פחות מעשר דקות, אבל היו כמה פעמים שהתבקשתי לנקות משהו שוב, או שבעלת ירה החליטה לנקות משהו בעצמה). אבל בסה״כ אהבתי לגור שם כי היו לי יותר דברים טובים מאשר גרועים.

אבל איכשהו אחרי 4 שנים בדירה, קרו שני שינויים משמעותיים: פוטרתי מהעבודה ומצאתי עבודה בהרצליה (מקום יחסית רחוק במיוחד אם לוקחים בחשבון את הפקקים בשעות הלחץ) – ובמקביל בעלי הדירה הסתבכו עם העיריה.

לא מעט שנים לפני כן הם שיפצו את הבית והרחיבו אותו לכיוון הגינה ובנו בחצר יחידת דיור נוספת שבה גר דייר אחר – ולא דיווחו על כך לעיריה, כדי שהיא בתורה לא תעלה את הארנונה שהם משלמים. אבל בשנה הרביעית שלי ביחידת הדיור הם רצו לחדש את המטבח והתחילו בשיפוץ נוסף, ועם השיפוץ בא התיאבון והוא התרחב לסלון ולחדרים אחרים בבית.

אם הם היו מסתפקים בשיפוץ המקורי הם כמובן לא היו מסתבכים, אבל בהארכה שלו עבר במקרה פקח של העיריה ברחוב, שם לב לפסולת של השיפוצים – ובא לבדוק על מה מדובר, וכך התגלו חריגות הבניה הקודמות שלהם, ודרישה לתשלום קנסות לארנונה בדיעבד שהסתכמו בהמון כסף.

הקנס הזה בסופו של דבר היה אמור להתגלגל אלי ולדיירת שגרה ביחידה השניה, ועלות השכירות כנראה היתה קופצת לי אם הייתי ממשיכה לשכור את היחידה – אבל למזלי בדיוק פוטרתי מהעבודה ומצאתי עבודה בהרצליה, והיה לי מאוד לא נוח להמשיך לגור בהוד השרון (כי הנסיעה בתיבורה ציבורית היתה ארוכה ולא נוחה) ולכן עברתי להרצליה.

---

גם בהרצליה מאוד אהבתי לגור – בין השאר כי גרתי במרחק של עשר דקות הליכה מהחוף, וגם כמה דקות הליכה מהשדות שקיימים צפונית להרצליה. גם שם גרתי ביחידת דיור שהיתה צמודה לבית של בעלי הדירה, וגם הם מידי פעם מצאו דרכים כדי לבדוק ״מה שלום הדירה״ (ולצערי הם היו אנשים פחות נעימים מבעלי הדירה שלי בהוד השרון), אבל בסופו של דבר ״שרדתי״ שם ארבע שנים.

וגם פה אחרי בערך ארבע שנים קרה אירוע שגרם לי לעבור שוב דירה: החברה שבה עבדתי העבירה את המשרדים שלה מהרצליה לאיירפורט סיטי, והמגורים בהרצליה היו הרבה פחות נוחים. ואם התחלתי לחפש אופציות אחרות למגורים, התחלתי לחפש דירה לקניה ולא רק לשכירות, ובמקרה מצאתי דירה לקניה באמת גן יחסית מהר.

---

מצד אחד, תמיד היה לי קצת עצוב לעזוב מקום שבו אהבתי לגור והרגיש לי כמו בית. מצד שני, המעברים האלו, גם עם כל העצב שכרוך בהם, איפשרו לי לחוות חיים בלא מעט ערים ולא מעט מקומות יפים שאהבתי לגור בהם…